'בל תגרע' בתפילין של רבנו תם
1. שני זוגות תפילין
2. איסור 'בל תוסיף'
3. איסור 'בל תגרע' וחידושו של המשנה ברורה
4. דיון בדברי המשנה ברורה
5. סיכום
6. הערות
1. שני זוגות תפילין
נחלקו קדמונים בסידרן של פרשיות התפילין. ופסק רש״י שסדר הפרשיות כסדרן בתורה משמאל לימין של המניח ("קדש לי", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע"). ואילו רבנו תם פסק שסדרן שתיים ראשונות משמאל לימין, ושתיים אחרונות מימין לשמאל (נמצא סדרן: "קדש לי", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", "שמע").
בשו״ע (לד, א) מביא תחילה המחבר את מחלוקת רש״י ור״ת, ומסכם: "ומנהג העולם כרש״י".
ובסעיף הבא כותב מרן: "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין"[1]. ומביא שלוש אפשרויות להנחת שני הזוגות:
- להניחם בו זמנית ("כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין").
- יניח זוג אחד, ויסלקו מיד, ויניח את הזוג האחר על סמך ברכה ראשונה.
- יניח בברכה תפילין של רש״י, ולאחר התפילה יניח בלא ברכה תפילין של ר״ת, ויקרא בהן ׳שמע׳ ו׳והיה אם שמוע׳[2].
2. איסור 'בל תוסיף'
בהביאו את האפשרות הראשונה כתב המחבר:
ויכוין בהנחתם: באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא.
להבנת דברי המחבר נסביר שישנם שני סוגים של יבל תוסיף׳:
- המוסיף דבר למצות עשה[3]. ובמקרה כזה יתחייב אפילו אם לא מכוון בפירוש שהפרשה הנוספת היא לשם מצוה.
- כשאדם עושה דבר שלא נצטווה בו, ועושה זאת לשם מצווה. ובמקרה כזה יעבור על יבל תוסיף׳ רק אם התכוון שזו מצווה[4].
והסביר המ״ב (ס״ק ח) שהמניח שני זוגות תפילין יחד צריך לכוון שיוצא ידי חובה רק בזוג אחד, כי אם מכוון לצאת ידי חובה בשניהם נמצא עובר על יבל תוסיף׳[5].
3. איסור 'בל תגרע' וחידושו של המשנה ברורה
את הדרישה לכוון שיוצא ידי חובתו רק בזוג שהוא אליבא דהלכתא כתב המחבר דווקא במי שמניח את שני הזוגות יחד.
אמנם כשדן הבאור הלכה באפשרות השלישית (להניח תחילה תפילין של רש״י בלבד ולהחליפן בשל ר״ת לאחר התפילה) מחדש שגם כאן יש לכוון בהנחת תפילין של ר״ת שאם אינו יוצא בהן ידי חובה הרי הן כרצועות בעלמא. אך זאת לא משום ׳בל תוסיף׳, אלא משום ׳בל תגרע׳. וזו לשונו (בד״ה "יניח של ר״ת") לגבי המניח תפילין של ר״ת בסוף התפילה:
… שמא באמת הדין כרש״י, ותפילין אלו פסולים דהחליף פרשיותיה … ונמצא דעובר בזה על בל תגרע. דהלא מבואר בסמ״ג (ל״ת, שסה) דהעושה ג׳ טוטפות בתפילין עובר על בל תגרע. והכי נמי דכוותיה, דהלא אין לו רק שתי פרשיות שקבועין במקומן.
כלומר: הפרשיות שאינן כסדר כאילו אינן כלל. ולכן בזמן שתפילין של ר״ת עליו התפילין כחסרות פרשיות. ולכן אם לא יכוון שלא יוצא בהן ידי חובה (אם אין הלכה כר״ת) — הרי הוא מחסר פרשיות, ועובר על ׳בל תגרע׳.
4. דיון בדברי המשנה ברורה
ואף שכך כתב החפץ חיים לבי מגמגם בזה. שהרי איסורי ׳בל תוסיף׳ ו׳בל תגרע׳ הם הרצון לשנות מהמצווה על ידי הוספה או גריעה ממנה[6]. והמניח תפילין של רבנו תם אינו רוצה לשנות כלום, אלא רוצה לכבד את הוראת המחבר שכתב "ירא שמים יצא ידי שניהם"[7].
במילים אחרות: אף שאין אנו מקבלים שאפשר ששני זוגות התפילין כשרות[8], אנו אומרים שמאחר שנחלקו בדבר גדולי הראשונים, אזי תפילין של רש״י, שהתקבלו בכל ישראל, אנו מניחים בברכה; ותפילין של רבנו תם אנו מניחים בלי ברכה, על הצד שאולי כך ההלכה (אף שלמעשה לא התקבלה דעה זו). וממילא אין חשש למניח, לא משום יבל תוסיף׳ ולא משום יבל תגרע׳, אף אם לא כיוון בשעת ההנחה שאם הם פסולים אינו מקיים מצווה בתפילין האלו.
ומוכרחים לומר שאחרי שפסקו הפוסקים אין חשש איסור. ואחרת לא מצאנו ידינו ורגלינו. שאם גם כשמניחם לחוד עליו להתנות "באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי", הרי גילה דעתו שאפשר שאלו כשרות ושל רש״י פסולות, ואם כן כיצד בירך על של רש״י על דרך הספק, ולא חשש לברכה לבטלה? ואם תאמר שבירך תחילה מפני שסוף סוף הלכה כרש״י, אם כן מדוע מניח של רבנו תם ומתנה שאפשר שהם 'אליבא דהילכתא'? אלא ודאי שאנו מניחים את שניהם כי כך הורה המחבר, ואין לחשוש לא ליבל תוסיף׳ ולא ליבל תגרע׳.
5. סיכום
אם כנים דברינו נראה שרק כשמניח את שני הזוגות ביחד צריך להתנות שהרי ודאי שציותה התורה להניח זוג אחד בלבד. אמנם אם מניח תפילין של רבנו תם לבד, נראה שאין צריך להתנות.
[1] נעיר שבסעיף ג׳ כותב המחבר: "לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות".
[2] מלשון המחבר משמע בפשטות שיש כאן שלוש אפשרויות ועדיף כאפשרות הראשונה. ויש חולקים. ראה למשל בט״ז (ס״ק ,) המשיג ואומר ששתי האפשרויות הראשונות הם לסמ״ג וסיעתו, הסוברים ששתי הזוגות שקולין, והאפשרות השלישית הובאה בב״י בשם תשובה אשכנזית, ולשיטה זו תפילין של רש״י עיקר. ואם כן אין כאן שלוש אפשרויות אלא מחלוקת. יעויין שם.
[3] לשון הספרי (דברים פיסקא פב): "מנין שאין מוסיפים על הלולב ועל הציצית, תלמוד לומר 'לא תוסף עליו׳. מנין שאין פוחתים, מהם תלמוד לומר ׳ולא תגרע ממנוי". ובדומה כתב רש״י על התורה רש״י (דברים ד, ב): ״לא תספו — כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות". אלא שלא ברור שכך נפסק להלכה, שהרי המוסיף מין בלולב או פרשיה בתפילין אנו אומרים "האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי", ואינו עובר (סנהדרין פח,ב). ואולי דיבר רש״י על זקן ממרא. ואין ברצוננו להאריך כאן בעניין יבל תוסיף׳ שהלכותיו מסועפים מאוד, אלא כהקדמה לעניין תפילין של ר״ת בלבד.
[4] כך משמע מדברי רבא (ראש השנה כח,ב): ״לעבור בזמנו — לא בעי כוונה, שלא בזמנו — בעי כוונה". יעויין שם. והגר״א ביאדרת אליהו׳ (דברים יג, א. הובא באנציקלופדיה תלמודית סוף ערך "בל תוסיף") כתב שלכך נאמרו בתורה שני פסוקים שונים: הפסוק "לא תספו על הדבר אשר אנכי מ זיוה אתכם ולא תגרעו כזמנו" (דברים ד, ב) מדבר על הוספת מצוה על תרי״ג מצוות; והפסוק " את כל הדבר א עזר אנכי מ זיוה אתכם אתו תשמרו לעשות, לא ת סף עליו ולא תגרע מזמנו (דברים יג, א) הוא "להוסיף על גופא דמצוה".
בנוסף נחלקו הפוסקים אם עובר על יבל תוסיף׳ רק כשמוסיף למצווה קיימת (כגון שתי זוגות תפילין), או גם במצווה שאדם בודה מליבו. עיין מנחת חינוך פרשת ראה מצווה תנד, אות ב.
[5] אם עובר כאן על יבל תוסיף׳ זו מחלוקת אחרונים גדולה שהובאה באריכות בבאור הלכה שם, ד״ה "ויכוון בהנחתם". וקשה לפשוט מדבריו שם מה הכרעתו. והסברנו על פי השיטה שעובר על יבל תוסיף׳ כי על פיה פסק במ״ב בס״ק ח.
[6] ואם אינו מכוון להוסיף או לגרוע — אינו עובר. כך דייקו הפוסקים משתי סוגיות: עירובין סוף דף צה,ב (לעניין הנחת שני זוגות של תפילין לצורך הצלתן); ומנחות דף מ,ב, שם אומר רב פפא לעניין הוספה בציצית: "ממאי דגברא לאוסופי קא מיכוין?". יעויי״ש.
[7] וראה בבית יוסף או״ח סי׳ כט על המנהג לברך "לשמור חוקיו" בזמן הסרת התפילין, שלמרות שלהלכה אין לברך ברכה זו, בכל זאת המברך אינו עובר משום ׳לא תשא׳, ו״הבא לברך אין מוחין בידו, ביון שיש לו אילן גדול להתלות בו". וכן בתפילין של ר״ת.
[8] כמו שכתב העט״ז בשם המקובלים. ראה בה״ל ד״ה "יניח של ר״ת".