פרשת מטות

עסקאות ונדרים

ישנם שני הבדלים מהותיים בין התחייבויות בין אדם לחברו לבין התחייבות שאדם מקבל על עצמו בקשר שלו עם אלוקים: 

א. הסכמים שבין אדם לחברו אינם תקפים בתוקף מחייב עד שנעשית פעולה של קניין. לדוגמה, במכירת חפץ או נכס כלשהו אין די בהסכמה עקרונית בין המוכר לקונה. כל עוד לא נעשה מעשה המעיד על העברת הבעלות מהמוכר לקונה, שני הצדדים רשאים לחזור בהם. 

לעומת זאת, נדר כלפי שמיא שאדם נודר בפיו מחייב אותו בלי צורך בפעולה נוספת. למשל, אדם שמקבל על עצמו באמירה להקדיש חצי שעה ללימוד תורה בכל יום או לתת סכום מסוים לצדקה מחויב לקיים את נדרו. קבלה בפה כמוה כקניין בין אדם לחברו, כלשון חכמים: "אמירתו לגבוה [=לה'] כמסירתו להדיוט [=לאדם אחר]" (קידושין כח, ב).

ב. מעשה הקניין בין אדם לחברו מחייב את הצדדים בהתחייבות מוחלטת שאין לחזור ממנה, ואילו את נדרו של הנודר יכול בית הדין להפר בתנאים מסוימים. חכמינו זיכרונם לברכה למדו זאת מפרשתנו. נאמר בפרשה: 

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג).

 ודרשו חכמים:  

"אמר רב יהודה אמר שמואל […] שנאמר 'לא יחל דברו' –– הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו" (חגיגה י, א).

האדם הנודר אינו יכול לחלל את דיבורו ולהפר את נדרו, אולם "אחרים" – דהיינו בית הדין – יכולים לבטל את הנדר. 

ממה נובעים ההבדלים הללו?

תוקף ההסכם: הנדר הוא מעין התחייבות ישירה בין האדם לאלוקיו, התחייבות המאפשרת לו להוסיף סייגים ומצוות מעבר למצוות התורה. הנדר משקף את רצון האדם להתעלות, לא להסתפק במה שניתן מלמעלה אלא להוסיף קדושה מלמטה. הקשר עם הקב"ה הוא קשר מיידי המתקיים במחשבה ובדיבור, ומה שנאמר נקלט מייד. 

לעומת הקשר עם ה', הקשר בין בני האדם ישיר פחות, ואין איש יודע את אשר מתרחש בלב רעהו. רבות מחשבות בלב איש, והדברים הנאמרים אינם משקפים תמיד את ההחלטה הסופית. החופש נתון לאדם לשנות את דעתו, ומעשה הקניין הוא שהופך את הרצונות למחייבים ואת ההסכם לשריר וקיים.

הפרת הנדר: מצווה שאדם משית על עצמו בנדר איננה כמצוות התורה. מצוות התורה ניתנו מה', ואילו הנדר הוא מצווה של בן אנוש. לולא הותר לאדם לחזור בו מהנדר הייתה המצווה האנושית משתווה כביכול למצווה אלוקית, והלוא תורתנו תורה שלמה היא, אין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה. על כן ניתן לבית הדין הכוח להפר את הנדר. בשעת הנדר חשב הנודר שיוכל לעמוד בתוספת שהוסיף על עצמו, אולם כנראה שטעות הייתה בידו. הואיל וכל ההתחייבות נולדה מתוך טעות יכול בית הדין לבטלה כאילו לא הייתה.

לעומת זאת כלפי החבר אי אפשר לבטל קניין באופן חד צדדי מאחר שחברה הוגנת חייבת להיות מושתתת על אמון ועל יציבות ביחסים שבין אדם לחברו. אין כל אפשרות להתנהל כיאות בחברה בלי לדעת בוודאות שעסקה שיצאה לפועל אכן תקפה, ולכן הסכם שנחתם בקניין לא יופר. 

בקשר עם הזולת נדרשת זהירות יתרה, והמניעה להפר הסכמים מחייבת את האדם לחשוב היטב ולקבל החלטות ביישוב הדעת ולא מתוך פזיזות. בקשר עם הקב"ה ישנם רגעים של קרבה והתלהבות, וחוויית ההתעלות מביאה את האדם לקבל עליו קבלות חדשות. כששוכך מעט האור הוא עשוי לגלות ששגה ושחוויית ההתעלות הייתה מעבר לכוחותיו, ואף שאין הוא יכול לחזור בו בעצמו, בית הדין רשאים לסייע לו "לרדת מן העץ" ולשוב לחייו הרגילים – וההתלהבות בקרבה היתרה לה' ודאי תשאיר רושם בנפשו.