סימן תרע"ב

זמן הדלקת נר חנוכה, ובו ב' סעיפים.

יש בנרות חנוכה, אספקט של פרסום הנס. על כן העניקו לכך, לכתחילה, זמן מצומצם מאוד. והוא פרק הזמן בו עדיין מסתובבים אנשים בשווקים (בזמנם), אחר רדת החשיכה.

סעיף א

^אאין מדליקין נר חנוכה קודם שֶׁתִּשְׁקַע החמה, אלא עִם סוֹף שקיעתה (א), לא מְאַחֲרִים (ב) ולא מקדימים (ג). ^בויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מִפְּלַג המנחה ולמעלה (ד), ^גובלבד שֶׁיִּתֵּן בה שמן עד שֶׁתִּכְלֶה רגל מן הַשּׁוּק (ה).

^אלשון הרמב"ם בפרק ד מברייתא שבת כא ^בבשם מהר"י אבוהב. ^גשם בגמרא לתירוצא בתרא.

(א) עִם סוֹף שקיעתה – כלומר בצאת הכוכבים, בתחילת הלילה.

את תפילת ערבית ניתן להקדים לפני הלילה, או לאחרה, ולהתפלל אחר ההדלקה. והמתפלל במניין, ושעת המניין קבועה לצאת הכוכבים, כנהוג במקומות רבים, שמתפללים מנחה, לומדים קצת עד צאת הכוכבים, ואז מתפללים, יתפלל במניין כדרכו, ויבוא הביתה להדלקת נרות חנוכה. כי אין חובת ההדלקה שבזמננו, בחצי שעת צאת הכוכבים, אלא זכר למה שנהגו בזמנם. אבל בזמננו, אנשים אינם פוסקים מהילוכם בשווקים, בצאת הכוכבים. כי הכבישים מוארים, ומצויים בהם עד מאוחר. ובשכונה דתית, הרי כולם מצויים בבתים, בשעת ההדלקה.

(ב) לא מְאַחֲרִים – כי בזמנם, כעבור חצי שעה מתחילת הלילה, לא נותרו אנשים ברחובות. ורק בחצי שעה הקרובה לצאת הכוכבים, נכחו אנשים ברחובות. לכן היה צורך להדליק תיכף בתחילת הלילה, כדי לפרסם את הנס אצל כמה שיותר אנשים.

(ג) ולא מקדימים – כי ביום לא רואים את אור הנר.

(ד) מִפְּלַג המנחה ולמעלה – לדעת המחבר פלג המנחה מתחיל כשעה ורבע זמנית[1] לפני הלילה. ובחנוכה, הואיל והימים קצרים, זה בערך שעה, לפי השעות שלנו.

(ה) עד שֶׁתִּכְלֶה רגל מן הַשּׁוּק – האפשרות להקדים את ההדלקה ניתנת רק בתנאי שהנרות ישארו דולקים בעת חיוב המצוה.

אין לאכול ואפילו ללמוד קודם שידליק, אמנם המדליק מאוחר, מחמת שממתין לבני הבית, יכול לאכול וללמוד[2].

סעיף ב

^דשכח או הֵזִיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים וְאִכָּא פִּרְסוּמֵי נִסָא (ו); הלכך צריך ליתן בה שֶׁמֶן כְּזֶה השיעור (ז), ^הואם נתן בה יותר, יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, ^ווכן יכול להשתמש לאורה לְאַחַר זה הזמן (ח). הגה: יש אומרים שבזמן הזה שמדליקין בפנים אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה (ט); וּמִיהוּ הָנֵי מִלֵּי לְכַתְּחִלָּה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה (י); ^זואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין (יא).  הגה: ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שלא הדליק בראשונה (יב) (מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע).

^דשם בגמרא לתירוצא קמא. ^הכן פירשו הרי"ף ורא"ש שם לתירוצא בתרא, אי נמי לשיעורא. ^ותוספות שם בשם הר"י פורת וכן משמע מדברי הרא"ש. ^זטור ושכן כתב רבי יצחק בר יהודה וכן כתב המרדכי שם.

(ו) וְאִכָּא פִּרְסוּמֵי נִסָא – כי בפרק זמן זה, הממד של פרסום הנס מצטרף לקיום המצווה.

(ז) שֶׁמֶן כְּזֶה השיעור – שמן שיספיק לחצי שעה, לכל הפחות. גם המדליק באיחור, ולא בתחילת הלילה, צריך לתת שיעור כזה. ובפחות משיעור זה, אין לברך.

(ח) לְאַחַר זה הזמן – אין להסיק מכאן, שחובה להכין כמות שמן מדויקת, שתדלק חצי שעה, ולא עוד. כי ודאי יש הידור מצוה, כשהם ממשיכים לדלוק. אלא שאם רוצה, יכול לכבותם כעבור חצי שעה, או ליהנות מאור הנרות.

(ט) גם בזמן הזה – כי זריזים מקדימים למצוות. וגם, כפי שהיה נהוג בעבר, לפרסם את הנס.

(י) מדליק והולך כל הלילה – כי המאפיין העיקרי של המצווה הוא ההדלקה, כי בכך נזכר בנס, וזו מצוה גם ללא פרסום לאנשי השוק[3].

(יא) אין לו תשלומין – לא ניתן להשלים זאת בלילה אחר, כי יש בכל יום מצוה חדשה. ואם חלק מבני המשפחה אינם נוכחים בבית בצאת הכוכבים, ראוי להמתין לכל בני המשפחה, ולהדליק בנוכחות כולם, כדי לתת להדלקה מעמד של פרסום וחינוך, מה שבלתי אפשרי בהדלקה שבני המשפחה נעדרים ממנה.

(יב) שלא הדליק בראשונה – לדוגמה, אם עומד ביום שני, לא ידליק נר אחד. אלא שני נרות, כמו כולם.

[1] פירוש, אם נחלק את היום לשנים עשר חלקים, הרי שהשעה הזמנית היא 1/12 מזמן זה. כתבתי שזו דעת המחבר, כי היום פוסקים שפלג המנחה מתחיל שעה ורבע לפני השקיעה. גם הגדרת הלילה המקובלת היום, שהיא צאת הכוכבים, אין זו דעת המחבר, כפי שהסברנו בהלכות שבת סימן רסא.

[2] למדתי זאת מדברי שער הציון (ס"ק טו) שהסביר כי טעם האיסור לאכול וללמוד הוא מחמת הזמן המצומצם שניתן להדלקה. על כן מי שאינו חושש לזה, וסומך על המקילים מסיבה מוצדקת, כגון שממתין לבני ביתו, אדם זה רשאי לאכול קודם ההדלקה.

[3] ואם הלכו בני ביתו לישון, יש מן הפוסקים שהחמירו להעיר אחד מהם. כי לולי כן, אין לברך. אמנם אנו סומכים על דברי מרן, שיכול להדליק וגם לברך. וגם המשנה ברורה שכתב בס"ק יא, שלא לברך, כתב בשער הציון ס"ק יז, שהמברך, יש לו על מי לסמוך.

זמן הדלקת נרות חנוכה (תרעב)

א. זמנו העיקרי של הדלקת הנרות הוא בצאת הכוכבים [א].

ב. אם בצאת הכוכבים נוהג להתפלל במניין, ידליק בביתו אחר התפילה [א].

ג. לא הדליק בתחילת הלילה, יכול להדליק עם ברכה, עד עלות השחר [ב].

ד. אפשר להקדים ולהדליק בעוד יום, ובתנאי שיש מספיק שמן בנר, כדי לדלוק עד חצי שעה, אחרי צאת הכוכבים [ב].