הלכות פורים - סדר תפילת פורים

הקדמה

מלבד קריאת המגילה, קבעו חכמים בתפילת הפורים, שתי הוספות. האחת היא אמירת על הנסים, בתפילת העמידה ובברכת המזון, בה משבחים את ה', על נס הצלתנו מגזירות המן. האחרת היא קריאה בתורה, במקום בו מספרת התורה על מלחמתנו הראשונה בעמלק.

סעיף א

^אאחר קריאת המגילה בערבית, אומר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ (א), ואם חל במוצאי שבת ^באומר: וִיהִי נֹעַם (ב), קודם ואתה קדוש. הגה: ואומרים ^*) וְיִתֶּן לְךָ (ג), ^*) וקורין המגילה ואחר כך מבדילין (ד) (מנהגים).

^אטור בשם יש אומרים. ^בשם. ^*) (פירוש כמו בשאר ימות השנה אחר סדר קדושה וכו' ולא בא אלא לאשמעינן שמאחרין ההבדלה אחר קריאת המגילה משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה). ^*) (כאשר הגהתי כנ"ל וכן הוא בס"א).

(א) וְאַתָּה קָדוֹשׁ – פרק כב בתהלים "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", נסוב על אסתר ועל נס הפורים. ובתוכו נכתב הפסוק (פסוק ד) וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כלומר הקב"ה שמע לתפילות של ישראל. על כן נוספה תפילה זו, הנאמרת גם בכל מוצ"ש, אחר המגילה.

(ב) אומר: וִיהִי נֹעַם – אומרים מזמור זה, כבכל מוצאי שבת, שעיקרו בקשה להשראת השכינה במעשי ידינו, בתחילת שבוע העבודה. הספרדים נוהגים לומר גם "שובה", לפני ויהי נועם.

(ג) וְיִתֶּן לְךָ – מנהג אשכנז לומר בכל מוצאי שבת פסוקי ברכה, שתחילתם במילים "וְיִתֶּן לְךָ".

(ד) ואחר כך מבדילין – שלא למהר ולהוציא את השבת. מי שלא התפלל ערבית, יזהר מעשיית מלאכה טרם יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

סעיף ב

^גאומר: על הנסים (ה), בלילה וביום (ו). הגה: ואם לא אמרו, אין מחזירין אותו (ז) (טור). ואין אומרים על הנסים רק ביום י"ד (ח), אבל לא בט"ו (ב"י בשם א"ח ומנהגים); ובליל י"ד, אף על פי שלא קראו המגילה עדיין, אומר: על הנסים, בתפלת ערבית (ט) (הגהות מיימוני פ"ב).

^גשם.

(ה) על הנסים – אמירה שנוספה לתפילת העמידה, בברכת מודים. כדי להודות לה' על הניסים, שנעשו לישראל ביום זה.

(ו) בלילה וביום – אמירה זו נוספה לשלושת העמידות של פורים, ערבית שחרית ומנחה.

(ז) אין מחזירין אותו – כי החובה לחזור על תוספת בתפילה, במקרה שכחה, אינה אלא באירוע שמקורו בתורה. והמחבר מודה לדין זה.

(ח) רק ביום י"ד – כי רוב המקומות חוגגים בי"ד. ובירושלים, ובשאר ערים מוקפות חומה כמו ירושלים, אומרים בט"ו. הערים המסופקות, אומרים רק ביום י"ד, וכך נוהגים גם הספרדים[1].

(ט) על הנסים, בתפלת ערבית – אמירת על הנסים נוספה ליום הפורים, בין אם נקראה המגילה, ובין אם לאו, וזה מוסכם על המחבר. וגם כשמתפללים מוקדם, וכפי שראינו, שבשעת הצורך אפשר לקרוא את המגילה מפלג המנחה, והללו יאמרו על הנסים.

סעיף ג

^1דאין קורין בו הלל (י), ^הואין נופלים על פניהם (יא). הגה: ואין אומרים למנצח (יב) ואֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם (יג) (מנהגים וב"י בשם תוספות).

^דמסקנת הגמרא מגילה יד, א. ^הטור בשם תשובה שמצא וכן כתב בארחות חיים.

(י) אין קורין בו הלל – כי מאורעות הנס נפרסים על פני המגילה כולה, ודומה קריאתה כעין הלל. טעם נוסף שאין אמירת הלל בפורים הוא, כי לא היתה זו גאולה שלימה. שהרי נותרו בחו"ל, בשליטת אחשוורוש.

(יא) ואין נופלים על פניהם – בכל מקום, בשני הימים י"ד וט"ו, כיון שאֵלו ימי שמחה.

(יב) ואין אומרים למנצח – כי נאמר בו "יענך ה' ביום צרה". וימי הפורים אינם ימי צרה, כי אם שמחה.

(יג) ואל ארך אפים – זו בקשת רחמים הנאמרת בהוצאת ספר התורה. אין לאומרה ביום שמחה, כי אמירה זו חושפת את צער האדם, מחמתו מתחנן לתשועת ה'.

סעיף ד

מוציאין ספר תורה (יד) ^ווקורין בפרשת וַיָּבֹא עֲמָלֵק (טו), ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים; ^זכופלין פסוק אחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים (טז). הגה: ואין המנהג לכפול (יז) פסוק האחרון של הפרשה. קורין המגילה ואחר כך סדר קדושה (יח). הגה: כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה (יט) (מהרי"ל ומנהגים).

^ומשנה שם ל, ב.  ^זבית יוסף שכן נהגו.

(יד) מוציאין ספר תורה – בתפילת שחרית.

(טו) וקורין בפרשת וַיָּבֹא עֲמָלֵק – פרשייה בפרשת בשלח (שמות יז ח) בה מסופר על עמלק שבא להילחם בנו, אחר יציאתנו ממצרים. ומכיוון שהמן מצאצאי עמלק, יש לה קשר הדוק עם פורים.

(טז) כדי להשלים לעשרה פסוקים – הכלל בקריאת התורה הוא, שהוצאת ספר תורה נעשית עבור קריאת לא פחות מעשרה פסוקים. וכיון שבפרשיה זו כתובים רק תשעה פסוקים, הפסוק האחרון ייקרא פעמיים, וכך הספרדים נוהגים[2].

(יז) ואין המנהג לכפול – האשכנזים מסתפקים בקריאת תשעה פסוקים, והפסוק האחרון אינו נאמר פעמיים, לבל יטעו השומעים כאילו הוא נכתב פעמיים. ונמצא שקריאת הפורים יוצאת מן הכלל.

(יח) ואחר כך סדר קדושה – כלומר את המגילה יש לקרוא אחר העמידה וקריאת התורה. ו"קדיש תתקבל" ייאמר בסיום תפילת אתה קדוש, כבכל יום.

(יט) מלין התינוק קודם קריאת המגילה – הביטוי המובא במגילה אחר השינוי לטובה הוא (אסתר ח) "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". חז"ל הסבירו כי בעקבות הגאולה, זכו בני ישראל לקיים מצוות. ומילות הפסוק רומזות על כך, כלשון התלמוד (מגילה טז, ב) "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר, אמר רב יהודה: אוֹרָה – זו תורה, וכן הוא אומר כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. שִׂמְחָה – זה יום טוב, וכן הוא אומר וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, שָׂשׂוֹן – זו מילה, וכן הוא אומר שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, וִיקָר – אלו תפלין, וכן הוא אומר וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש", ומכך שברית המילה סמוכה בפסוק לתורה, למדנו כי ראוי למול תיכף אחר קריאת התורה, ולפני קריאת המגילה. ונמצא שבקריאת הפסוק מתוך המגילה, זוכים גם לקיים את שרמוז בו. מטעם זה טוב להמתין ולא להסיר את התפילין, עד אחר קריאת המגילה.

מנהג זה שייך כמובן, אם מלים בתוך בית הכנסת. ויש הנוהגים[3] להקדים את קריאת המגילה, ולמול את התינוק, אחר הקריאה, וכך מנהג הספרדים[4].

[1] לאמיתו של דבר, הבית יוסף תמה על כך, מדוע לא יאמרו, מפאת הספק, בשני הימים? ולא השיב על כך. ואף לא הביא דין זה בשולחנו, ומכך נראה כי סבור הוא, שצריך לומר. אמנם למעשה, גם הספרדים לא נוהגים לאומרו. ובטעמם נראה, כי השוו אמירה זו לכל הדינים, מגילה, סעודה, משלוח מנות לרעהו, ומתנות לאביונים, הנוהגים רק יום אחד, וכך גם אמירת על הנסים. אם טעה אדם ובכל זאת אמר ביום ט"ו על הנסים, או להיפך, תושב ירושלים אמר על הנסים ביום י"ד, אין צריך לחזור.

[2] המנהג הנפוץ הוא להחזיר את ספר התורה אחר קריאת המגילה, ואמירת אתה קדוש. אם כי יש נוהגים להחזיר לפני קריאת המגילה. ראה ביאור הלכה כאן ד"ה מוציאין.

[3] על פי הגר"א. ובמשנה ברורה ס"ק יב, הביא את דעתו. אמנם כל המנהגים טובים.

[4] כף החיים אות ל.

תקציר הלכות סדר תפלת פורים (תרצ"ג)

א. יש לקרוא את המגילה אחר העמידה של תפילת ערבית [א].

ב. בסיום קריאת המגילה, אומרים אתה קדוש, ומסיימים את התפילה כבכל ערב [א].

ג. אם נקראת המגילה במוצאי שבת, יאמרו אחר קריאת המגילה את הקטעים הנאמרים במוצאי שבת, כרגיל, אחר העמידה [א].

ד. אחר סיום אמירת כל הקטעים, מבדילים [א].

ה. המבקש לעשות מלאכה ולא התפלל, או התפלל ושכח לומר אתה חוננתנו, יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול (ד).

ו. יש לומר על הנסים בשלושת העמידות של פורים [ב].

ז. אם שכח לומר, לא יחזור על תפילת העמידה [ב].

ח. ביום לא אומרים הלל, ונוסח התפילה הוא כמו בכל הימים בהם אין אומרים תחנון [ג].

ט. בשחרית קוראים בתורה את פרשת "ויבוא עמלק", שיש בה תשעה פסוקים [ד].

י. הספרדים נוהגים לכפול את הפסוק האחרון, והאשכנזים אינם כופלים אותו [ד].