להרחיק מקבלתה - סימן רנ"ה

בסימן זה ב' סעיפים

במשנה מובא (פאה ח, ט): "וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו". מכאן משמע שעל האדם להשתדל לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמו, ולנסות להימנע ולא להזדקק לבריות, אלא אם כן אין ברירה. פרטי דין זה, מפורשים להלן בסימן.

סעיף א

לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן ^א צוו חכמים: עשה שבתך חול (א), ואל תצטרך לבריות. ^ב ואפילו היה חכם מכובד וְהֶעֱנִי, יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוּולת, ואל יצטרך לבריות (ב).

^א פסחים דף קיג, א. ^ב שם, וב"ב דף קי, א.

• צוו חכמים: עשה שבתך חול – עדיף לאדם לחיות בפשטות אפילו בשבת, ובתנאי שיש לו אפשרות לאכול שלוש סעודות פשוטות (אוכל פשוט של ימות החול), עדיף שיסתפק באוכל זה, ולא ליטול צדקה. אבל אם אין לו כלל מה לאכול ולענג את השבת, מותר לו ליטול צדקה, כדי לקיים עונג שבת כראוי.
• ואל יצטרך לבריות – כך אמרו חכמים (ברכות ח, א): גדול הנהנה מִיגִיעוֹ יותר מירא שמים, שנאמר (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תֹאכֵל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא.

סעיף ב

^ג כל מי שאינו צריך ליטול מהצדקה ומרמה העם ונוטל, אינו מת עד שיצטרך לבריות (ג). ^ד וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים (ד). ^ה וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ה) (ירמיה יז, ז).

^ג לשון הרמב"ם סוף הלכות מתנות עניים ממשנה סוף פאה. ^ד שם מהירושלמי כל מי שאינו נוטל שופך דמים וכפירוש הרמב"ם, דלא תקשי ממשנה דלקמן אהירושלמי. ^ה משנה שם, וכפי' הרמב"ם, וכמ"ש לעיל.

• אינו מת עד שיצטרך לבריות – זהו עונש מדה כנגד מדה. מאחר שלקח צדקה בטענת שווא – סופו שייאלץ בסוף להזדקק לה באמת. הקב"ה יגלגל עליו מצב שבו ממש יצטרך לבריות.
• ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים – אף על פי שראינו בסעיף הקודם שצריך להתרחק מקבלת צדקה, אין להתבלבל בין מידת חסידות, למי שמעמיד עצמו בסכנה. ניתן להתרחק מקבלת צדקה כל עוד אפשר לחיות חיי דוחק, מפרנסה שאינה מספקת הרבה. אבל אדם שאינו עובד כלל, ולא מסוגל להתקיים כגון זקן, חולה, נכה, או סובל מייסורים, ואינו מקבל עזרה למרות שהוא צריך, זו לא מידת חסידות, אלא סכנה. מצבו עלול להדרדר לפיקוח נפש, וההלכה קובעת שזו ממש עבירה, כי מצבו מחייב לקבל צדקה, והוא ממש טועה.
• ברוך הגבר אשר יבטח בה' – למרות שהאיש הזה חי בדוחק, הוא דוחה את נטילתה כל עוד הוא מסוגל להתקיים, ואינו מטיל עצמו על הציבור. בכך קיים את האמור בסעיף א. וזוכה שה' יברך אותו, שבעתיד יזכה בעצמו לפרנס אחרים, ועליו נאמר הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' – כי מי שבוטח בו, ה' מסייע לו.

קיצור להרחיק מקבלתה (סימן רנ"ה)

• אדם צריך להתרחק מקבלת צדקה, ועדיף לעבוד בכל עבודה, אפילו זו שנראית בזויה, מאשר להסתמך על קבלת צדקה [א].
• אמנם, אם אין יכולת להתפרנס, חייב לקבל צדקה. ואם מסרב ומצער עצמו, שלא מקבל צדקה, עובר על איסור [ב].