דין אם לא מל האב את בנו - סימן רס"א

 בסימן זה סעיף אחד

סימן זה דן בגדרי החיוב כאשר האב לא מל את בנו – מי מתחייב למולו, ומתי עוברת החובה לבית הדין, או לבן עצמו.

סעיף א

^א אם לא מל האב את בנו, חייבים בית דין למולו (א). ^ב ואם לא מלוהו בית דין, חייב הוא, כשיגדיל, למול את עצמו. ואם לא מל, חייב כרת (ב). הגה: ובכל יום עוברים בעונשין אלו ^(*) (ג) (טור ובכל בו). ואין מלין בנו של אדם שלא מדעתו (ד), אלא אם כן עבר האב ולא מלו, בית דין מלין אותו בעל כרחו (ה) (טור בשם הרמב"ם). ואין האשה חייבת למול את בנה (ו) (טור). האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר (ז), יש לבית דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שבית דין חייבים למולו, ולכן בית דין היו כופין אותו (ח), מאחר שאין אחר שימול (רשב"א סי' תע"ב).

^א שם, ומייתי לה מהמול כל זכר. ^ב שם, ויליף לה מדכתיב וערל זכר אשר לא ימול ונכרת. ^(*) פי', עובר באיסור כרת, וכדעת הראב"ד שמיום שגדל ולא מל הוא חייב למות בקיצור שנים.

• חייבים בית דין למולו – מקור החיוב, הוא מהפסוק מהכתוב "הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". למדן מכאן חז"ל שחובת המילה היא גם על הציבור, דהיינו בית דין.
• ואם לא מל, חייב כרת – העונש הוא כרת, כנאמר "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ", והוא חל על מי שלא מל בגדלותו.
• ובכל יום עוברים בעונשין אלו – ברגע שהערל מגיע לגיל חיוב, יודע על מצוות המילה ואינו מקיימה, הוא מתחייב כרת. אך אם ימול, אף לאחר זמן, העונש מתבטל.
• שלא מדעתו – משום שזו מצווה המוטלת על האב, ואין ליטול ממנו את זכות קיומה.
• בית דין מלין אותו בעל כרחו – לאחר שעבר האב על מצוותו ולא מל את בנו, רשאים בית הדין למולו אף שלא בהסכמתו, כיוון שהחיוב עבר אליהם.
• ואין האשה חייבת למול את בנה – כי רק מי שמחויב במצוות המילה, חייב למול את בנו; ולפיכך, אישה, שאינה מחויבת בה, פטורה ממילת בנה. אמנם למעשה נראה ברור, שבמקרה שבעלה לא יכול לטפל במילה, כגון שמשרת בצבא או שהוא חולה או שנפטר, עליה לדאוג למילת בנה, אף שאינה מחויבת.[1]
• שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר – מילת תינוקות היא מצווה, ומעיקר הדין, אין לקבל תשלום על מצווה.
• בית דין היו כופין אותו – כופים את המוהל למול גם ללא קבלת תמורה.

קיצור דין אם לא מל האב את בנו (סימן רסא)

• לא מל האב את בנו, חובה על בית הדין למולו [א].
• לא מלו אותו בית דין, משיגדיל הבן, חובה עליו לדאוג למילתו [א].
• אף שהאם אינה מצווה במילה, מנהג העולם שבהעדר אב היא דואגת למול את בנה (ו).

[1] ועיין רש"י (יבמות עא, ב ד"ה חבושין) שלומד מתוך הסוגיה, שגם אשה מחויבת במילת בנה.