הלכות תחומין

סימן ת"ה

דין היוצא חוץ לתחום, ובו ט' סעיפים.

 

 

בסימן זה נלמד על דינו של היוצא חוץ לתחום, ודין השב לתחום. וגם, מה ההבדל בין היוצא מרצון, ליוצא בשוגג. ואם יש הבדל בין השב מרצון לשב בשוגג.

 

סעיף א

^אמי שיצא חוץ לתחום (א) אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר (ב) ואין לו אלא ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ (ג).

^אמשנה עירובין נב, ב וכתנא קמא, וכן כתב רמב"ם בפרק כז הלכה יא.

 

(א)   שיצא חוץ לתחום – בכל אופן שהוא, בין מרצונו, ובין בשוגג או באונס[1].

(ב)   לא יכנס להיות כבני העיר – כך תקנו חכמים, שלכל אדם יש תחום, ומעבר לתחומו, אין לו כל היתר ללכת, מלבד ארבע אמות.

(ג)    ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ – רק כלפי חוץ. אבל פנימה, לכיוון העיר, אינו רשאי ללכת. ולא אומרים שהיות ויש לו 4 אמות, ניתן להגדירו כמצוי בגבולות התחום[2].

 

 

סעיף ב

^בהיתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס (ד).

^בשם בגמרא וכלישנא בתרא.

 

(ד)   יכנס – כי הוצאת רגל אחת חוץ לתחום, מותירה את רוב הגוף בתוך התחום, על כן נחשב אדם זה, כאילו עדיין לא יצא.

 

 

סעיף ג

^גמי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת (ה), לא יכנס להיות כבני העיר (ו) ואינו מהלך אלא אלפים אמה לכל רוח, ממקום שקידש עליו היום (ז).

^גמשנה שם נב, ב.

 

(ה)   אפילו אמה אחת – שם, במרחק אמה אחת חוץ לתחום, נקבע מקום שביתתו.

(ו)     לא יכנס להיות כבני העיר – למרות שהמרחק בינו לעיר הוא אלפיים ואחת אמות, והיה מקום להחשיבו כחלק מבני העיר[3], אין כל העיר מוגדרת עבורו כ-4 אמות. ורשאי להיכנס רק עד שלש אמות, שם מסתיים תחום שבת עבורו.

(ז)    ממקום שקידש עליו היום – וכמובן רשאי להיכנס אל העיר, כמו שנתבאר, שיש לו 2000 אמה לכל הרוחות, מלבד ארבע אמותיו. אלא ש-2000 אמותיו מסתיימות בתוך העיר, ואינו יכול להמשיך משם והלאה.

 

 

סעיף ד

(ח) ^דמי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת (ט), מותר לעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח (י) ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניהם (יא); ^הוהוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם כך נקראו (יב), ^ואבל אם יצא לדעת, אסור (יג).

^דשם בגמרא מג, ב בעובדא דנחמיה. ^השם מד, ב. ^ומשמעות הגמרא שם, וכן פסק הרא"ש שם. 

 

(ח)   הקדמה לסעיף – כאן מוצע פתרון (שאינו ישים כל כך, מבחינה מעשית), שיאפשר להחזיר אדם שיצא בשוגג מחוץ לתחום. להבנת הסעיף נזכיר, כי גם מחיצה של בני אדם נחשבת מחיצה, ורשאי אדם ללכת במקום מוקף מחיצה, ללא מגבלות. וגם מחיצה שנעשתה במהלך השבת, נחשבת מחיצה.

(ט)   שלא לדעת – במהלך השבת עצמה, כגון שהיה טרוד בדעתו, ולא ידע שיצא חוץ לתחום. והוא הדין אם יצא באונס, או בשוגג, ואף לדבר מצוה. ואין לו עכשיו אלא 4 אמות על 4 אמות.

(י)    בני אדם שעירבו לאותו רוח – כלומר אנשים שהמקום בו הוא נמצא, אינו מוגדר עבורם "חוץ לתחום".

(יא)     ויכנס ביניהם – ואם הללו יסובבו אותו מכל צד, הוא יורשה ללכת עד שתגיע הקבוצה לתוך תחומו.

(יב)     שלשם כך נקראו – צריך להעלים מאנשים אלו, את סיבת זימונם. הלכך נראה, כי פתרון זה אינו בר ביצוע.

(יג)      אסור – כי לא ניתנה הקלה זו אלא, למי שיצא בשוגג.

 

 

סעיף ה

^זמי שהוציאוהו חוץ לתחום לסטים או רוח רעה (יד) או שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות (טו). החזירוהו לתוך התחום (טז), כאילו לא יצא, והרי כל העיר כארבע אמות כבתחלה, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח (יז); ^חאבל אם חוזר לדעת (יח), אין לו אלא ארבע אמות (יט). הגה: וכן אם נכנס לספינה (כ) ויצאה הספינה חוץ לתחום (כא) וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם (כב), הרי הוא כאילו לא יצא, דהוה ליה, כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו (כג) (א"ז).

^זמשנה שם מא, ב וכפירוש רש"י שם. ^חשם בגמרא מדיוקא דמתניתין.

 

(יד)     רוח רעה – טירוף הדעת, והיא מחלה פסיכולוגית.

(טו)     אין לו אלא ארבע אמות – אף שלא פשע, המציאות היא שיצא חוץ לתחום, ואין לו אלא 4 אמות.

(טז)    החזירוהו לתוך התחום – שלא ברצונו.

(יז)      אלפים אמה לכל רוח – כי עכשיו הוא נמצא בתוך תחומו.

(יח)     אם חוזר לדעת – כלומר עבר על האיסור, ושב מבחירה.

(יט)    אין לו אלא ארבע אמות – בגלל שחזר באיסור, קנסו אותו.

(כ)       אם נכנס לספינה – שהטילה עוגן בנמל, ולא היתה אמורה להפליג בשבת. ובעודו בתוכה, קנה שביתה.

(כא)    ויצאה הספינה חוץ לתחום – שלא ברצון היהודי, ששבת בתוכה. וכיון שמתחתית הספינה לקרקעית הנהר היו פחות מ-10 טפחים, חל איסור להפליג אל מחוץ לתחום.

(כב)    לנמל שהפליגה משם – הוצאתו והשבתו דומה לגויים שהוציאו אדם מחוץ לתחומו, והחזירוהו העירה, נגד דעתו.

(כג)     כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו – ומותר לו להלך 2000 אמה מחוץ לעיר, כדינו טרם הפלגת הספינה.

 

 

סעיף ו

^טנתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום, בדיר (כד) או בסהר (כה) ומערה, או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה, או שנאנס בשאר אונס, או ששגג ויצא חוץ לתחום, ונכנס לאחד מאלו ונזכר, והוא בתוכו, מהלך את כולו (כו); ^יאבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, אף על פי שהוא בתוך אחד מאלו, אין לו אלא ארבע אמות (כז).

^טשם במשנה וכרבן גמליאל, וכדפסק רב שם בגמרא מב, ב. תוספות והרא"ש והרמב"ם בפרק כז מהלכות שבת הלכה יב. ^ישם מא, ב מדיוקא דמתניתין.

 

(כד)    בדיר – מתחם מגודר עבור בהמות, המוקם בשדות, לצורך זיבולם. מתחם זה מנויד ממקום למקום, היום כאן ומחר שם.

(כה)    בסהר – מתחם מגודר בשדה, לצורך בהמות העיר.

(כו)      מהלך את כולו – כי מקום המוקף מחיצות, כולו מוגדר כ-4 אמות.

(כז)     אין לו אלא ארבע אמות – זהו קנס שהוטל עליו, מפאת יציאתו חוץ לתחום.

 

 

סעיף ז

^כמי שהפליגה ספינתו בים (כח), מהלך את כולה, הואיל ושבת באויר מחיצות (כט); ^לואם נפחתו דופני ספינה בשבת (ל), אם היא מהלכת, מהלך את כולה (לא), ואם היא עומדת אינו מהלך בה אלא ארבע אמות (לב). הגה: ואם באמצע (לג) יש לו מחיצות עשרה (לד) ובראשו אין לו (לה), אזלינן בתר אמצעי, ואפילו אין לו כלל רק יש בו לחקוק עשרה, דאמרינן: חוקקין להשלים (לו) (א"ז).

^כשם במשנה כרבן שמעון בן גמליאל. ^להגהות אשיר"י שם (פרק ד סימן ג).

 

(כח)    שהפליגה ספינתו בים – חוץ לתחום, כאשר הגובה בין תחתית הספינה לקרקעית הים הוא פחות מ-10 טפחים. יש לו לאדם זה, ארבע אמות בלבד. וכפי שראינו, שגם היוצא חוץ לתחום בשוגג, אין לו אלא 4 אמות, במקום שהייתו.

(כט)   הואיל ושבת באויר מחיצות – שהרי ראינו, כי המובא שלא מרצונו למקום מוקף מחיצות, רשאי להלך בכל המתחם, הנחשב כולו כ-4 אמות בלבד. וגם זה שהוצא בספינה אל מחוץ לתחום, רשאי ללכת בכולה, מפאת היותה מוקפת מחיצות.

(ל)        נפחתו דופני ספינה בשבת – תחילה היו המחיצות בגובה עשרה טפחים, אך בהמשך נעשו נמוכות יותר, ונמצא שהספינה נעדרת מחיצות.

(לא)    מהלך את כולה – אף שהיוצא מן התחום, למקום נטול מחיצות, יכול להלך ארבע אמות בלבד, מקרה זה שונה. כי בכל עת שהספינה מהלכת, היא מצויה במקום אחר, ובכל מקום יש לו 4 אמות.

(לב)     אלא ארבע אמות – כדין היוצא מתחומו, ושוהה במקום ללא מחיצות, שיש לו 4 אמות בלבד.

(לג)     ואם באמצע – הספינה.

(לד)     יש לו מחיצות עשרה – כי מרכזו של סיפון האונייה, שקוע ועמוק יותר, משאר המקומות.

(לה)    ובראשו אין לו – כי בשני קצוות הספינה, הסיפון עולה בשיפוע, ואין בכל מקום מחיצה בת 10 טפחים. עם זאת, במרכזה, יש שלוש רוחות מוקפות מחיצה בת 10 טפחים. לכן דין ספינה זו כמקום מוקף מחיצות, וגם המקומות שגובה המחיצה אינו 10 טפחים, דינם כחורי רשות היחיד[4], ורשאי להלך בהם.

(לו)      דאמרינן: חוקקין להשלים – כלומר מצידה החיצוני, יש גובה 10 טפחים לספינה. אבל בפנים, בגלל עובי השוליים, אין עומק 10 טפחים. ובכל זאת, היא נחשבת מקום מוקף מחיצה, בגלל הפוטנציאל של מחיצות 10 טפחים.

הביטוי "חוקקים להשלים" פירושו, מדמים כאילו נחקקה קרקעית הספינה, וגם מן הצד הפנימי קיימות מחיצות בגובה 10 טפחים. לפי זה, דופני הספינה מן החוץ, צריכים להיות גבוהים מעט יותר מ-10 טפחים.

 

 

סעיף ח

^מיצא לדעת (לז) והחזירוהו עובדי כוכבים, אין לו אלא ארבע אמות (לח); ^נומיהו אם החזירוהו לעירו (לט) (המוקפת מחיצות לדירה) (מ) (הרא"ש פרק מי שהוציאוהו ורבי ירוחם חלק י"ח, וא"ז), כולו כארבע אמות; ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת (מא) (ועיין לעיל דין סתם עיירות, סימן ת"א (מב)).

^משם בגמרא מא, ב מדיוקא דמתניתין. ^נהרא"ש והמרדכי שם בשם רבנו מאיר מסוגיית הגמרא.

 

(לז)     יצא לדעת – מחוץ לתחום, ואינו יכול להלך אלא 4 אמות.

(לח)    אין לו אלא ארבע אמות – כלומר, הפסיד את התחום החיצוני של העיר, ואינו רשאי להלך 2000 אמה לכל רוח, כבתחילה.

(לט)    אם החזירוהו לעירו – אל העיר בה שָבַת, בכניסת השבת.

(מ)       המוקפת מחיצות לדירה – לפי תוספת זו, יוכל ללכת את כולה, דווקא אם העיר מוקפת חומה. אמנם צריך לדעת שתוספת זו, אינה מן הרמ"א. ובביאור הלכה פסק, שאפילו אם אינה מוקפת חומה, יכול ללכת את כולה, בגלל ששבת בתוכה, ואין זה דומה למי שהובא לעיר אחרת[5].

(מא)   וחזר לדעת – גם כשחזר לדעת לא קונסים אותו, כי סוף סוף נמצא במקום שכולו נידון כ-4 אמות, מפאת המחיצות המקיפות אותו.

(מב)    דין סתם עיירות, סימן ת"א – שם התבאר כי דין כל עיר המוקפת חומה, היא כמוקפת לצורך דיורים, וכולה נחשבת כ-4 אמות. אלא שתוספת זו מתאימה לדעה, שרק עיר מוקפת חומה דינה כ-4 אמות[6].

 

 

סעיף ט

^ספירות (מג) שהוציאו חוץ לתחום והחזירום (מד), אפילו במזיד, לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה (מה) אם הוא יום טוב (מו); ואם הוא שבת (מז), מותרין באכילה במקומם (מח), ^עואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד (מט), מאי טעמא, אנוסים הם (נ). וכל זמן שלא הוחזרו ^פוהם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם (נא) ואסור לטלטלם חוץ לארבע אמות (נב), ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם ^צאפילו מי שלא הוציאם (נג). ^קויש מתירים למי שלא הוציאם (נד).

^סשם בגמרא מא, ב. ^עהגהות אשיר"י בשם התוספות. ^פברייתא שם בגמרא, וכתנא קמא. ^צהרא"ש שם. ^קמרדכי בשם הר"מ.

 

(מג)    פירות – השייכים ליהודי, ותחומם כתחום בעליהם.

(מד)    והחזירום – לאחר הוצאתם, אסור להחזירם. בהמשך הסעיף נראה מה הדין, כשלא החזירום למקומם.

(מה)   אלפים אמה לכל רוח כבתחלה – אדם היוצא ברצון מחוץ לתחום, וחזר אל העיר, נקנס. ואסור לו ללכת יותר מארבע אמות, כפי שלמדנו. אך חפצי אדם שהוצאו והושבו פנימה, לא נקנסו.

(מו)     אם הוא יום טוב – יום שהותר בו הטלטול בעיר, גם אם אינה מוקפת חומה.

(מז)     ואם הוא שבת – יום שאסור להוליכם בו ממקום למקום, משום איסור הוצאה[7].

(מח)   מותרין באכילה במקומם – לאחר החזרתם לעירם, מותר לאוכלם, כי לא קנסו על חפצים.

(מט)   שהחזירם לצרכו במזיד – על אף שהכלל הוא, שאין ליהנות בשבת ממלאכה, שנעשתה בשבת.

(נ)        אנוסים הם – הוצאת הפירות נחשבת כהוצאה שלא מדעת, לכן הותרו. ואף שבעליהם הוציאם ביודעין, ולא מאונס, ואדם שעשה איסור בשבת, אסורה הנאתו ממעשהו. במקרה זה לא נאסרו הפירות, הואיל ולמעשה לא נהנה מפועלו, שהרי הפירות שבו למקום שהייתם בכניסת שבת.

(נא)     הוציאן בשוגג, מותרים לאכלם – ואף שמלאכה שנעשתה בשבת בשוגג, אסורה הנאתה בשבת על כולם. ביציאה חוץ לתחום לא גזרו, כי האיסור הוא דרבנן[8].

(נב)     ואסור לטלטלם חוץ לארבע אמות – ככל דבר שנמצא חוץ לתחומו.

(נג)      אפילו מי שלא הוציאם – כפי שקנסו, לכל הדעות, אדם שעשה מלאכה בשבת במזיד.

(נד)     מתירים למי שלא הוציאם – לדעתם יש להקל בהוצאה מחוץ לתחום, כפי שהסברנו, משום שאין זו מלאכה.

 

דין היוצא חוץ לתחום (תה)

א.     היוצא מחוץ לתחום בשבת, אין לו אלא 4 אמות, במקום הימצאו [א].

ב.      הנמצא מחוץ לתחום בכניסת השבת, יש לו 2000 אמה לכל רוח, ממקום הימצאו בכניסת השבת [ב].

ג.      מי שיצא בשבת בשוגג, מחוץ לתחום, וחזר לתחומו בשוגג, הרי זה כאילו לא יצא [ג].

ד.      אם חזר באיסור, גם במקומו אין לו אלא 4 אמות [ה].

ה.     מי שיצא בשבת בשוגג אל מחוץ לתחום, והגיע למקום מוקף מחיצות, כל המקום מוגדר עבורו כ-4 אמות [ו].