הלכות ראש חודש

סימן תכ"ה

דיני ראש חדש שחל להיות בשבת, ובו ג' סעיפים.

בשבת ראש חודש יש שמחה כפולה, גם של שבת, וגם של ראש חודש. על כן יש שינויים הן בתפילה, הן בקריאת התורה, והן בהפטרה של שבת זו. דינים אלה, מוסברים כאן בסימן.

סעיף א

^אראש חודש שחל להיות בשבת, ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע (א) ואומר יעלה ויבא בעבודה (ב), ^בואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא (ג), ומוציאין שני ספרים, וקורין באחד שבעה בסדר היום (ד), ובשני קורא מפטיר "וביום השבת ובראשי חדשיכם" עד סוף הפרשה (ה), ^גומפטירין השמים כסאי (ו), (ואם מזכיר של ראש חודש, עיין לעיל סימן רפד סעיף ב (ז)), ^דחוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין עניה סוערה (ח). הגה: ויש אומרים השמים כסאי (ט) (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) וכן נוהגין במדינות אלו (י). אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין שִׁמְעוּ (יא) (אבודרהם ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים), ויש אומרים השמים כסאי, וכן עיקר במקום שאין מנהג (יב) (תרומת הדשן סימן יט ומנהגי מהרא"ק). ואם אירע ראש חודש בארבע פרשיות (יג), מפטירין בשל פרשה (יד) (מנהגים), ועיין לקמן סימן תרפ"ה (טו).

^אברייתא ביצה יז, א עירובין מ, ב. ^בטור מרדכי בפרק ב דשבת. ^גמימרא דרב הונא מגילה לא, א. ^דמרדכי שם והרב דוד אבודרהם, וכתב עליו הבית יוסף שהוא היה בקי בהני מילי טובא ולכן ראוי לסמוך על דבריו.

(א)   ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע – כלומר, את תפילת העמידה הרגילה של שבת, שיש בה שבע ברכות.

(ב)    יעלה ויבא בעבודה – כמו בימי חול, שיש להזכיר את ראש חודש בברכת רצה.

(ג)     ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא – אין צורך להזכיר את יום השבת ביעלה ויבוא, שנועד לראש חודש. מאחר ותפילת העמידה כולה, עוסקת בשבת.

(ד)    וקורין באחד שבעה בסדר היום – מזמנים שבעה עולים, כבכל שבת. למנהג הספרדים, אומרים חצי קדיש, לאחר קריאה זו, ולאחר קריאת מפטיר. אך בני אשכנז נהגו, להניח את הספר השני על התיבה, אחר קריאת שבעה עולים, ולומר חצי קדיש. אבל בסיום קריאת המפטיר, אינם אומרים קדיש.

(ה)   עד סוף הפרשה – עבור המפטיר, לא שבים לקרוא את הפסוקים האחרונים של הפרשה, אלא את פרשיית הקורבנות של שבת וראש חודש.

(ו)      ומפטירין השמים כסאי – בישעיהו פרק סו, פסוקים א עד כד, שם נזכר ענין ראש חודש.

(ז)     עיין לעיל סימן רפד סעיף ב – בברכה אחרונה של ברכות ההפטרה, שמברכים בה על קדושת היום, לא מזכירים את ראש חודש, כי ההפטרה נאמרת רק בגלל שבת.

(ח)   שמפטירין עניה סוערה – ההפטרות הנקראות בין תשעה באב לראש השנה, אינן קשורות לפרשה, אלא לענייני נחמה. והן קרויות "שבעה דנחמתא", כלומר, שבע הפטרות העוסקות בנחמה. ובראש חודש אלול שחל בשבת, אין דוחים את הפטרת הנחמה, השייכת לשבת זו, ופותחת במילים "עניה סוערה".

בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נקראות הפטרות המכוּנות "שלושה דפורענותא", כלומר, שלש הפטרות של תוכחה. ואם חל ראש חודש אב בשבת, לא דוחים את הפטרת "שִמעו", המיועדת לשבת זו, לטובת הפטרת ראש חודש.

כל ההפטרות "שלש דפורענותא" ו"שבעה דנחמתא", נקראים פעם בשנה. בעוד שהפטרת שבת ראש חודש, נקראת בערך פעמיים בשנה. ולא דוחים קריאה ייחודית, לטובת קריאה שכיחה יותר[1]. עם זאת, יש נוהגים להוסיף בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון, של הפטרת שבת ראש חודש, כדי שיהיה היכר לראש חודש.

(ט)   ויש אומרים השמים כסאי – הואיל וקרא המפטיר בפסוקי ראש חודש, גם ההפטרה צריכה לעסוק בעניין ראש חודש.

(י)     וכן נוהגין במדינות אלו – אמנם למעשה, אין מנהג אחיד אצל אשכנזים. יש הנוהגים כמו הרמ"א. אך יש הנוהגים בזה, כמו המחבר. ובמקום שאין מנהג, יעשו כמו המחבר[2].

(יא)      מפטירין שִׁמְעוּ – ההפטרה השנייה, משלש ההפטרות של תוכחה.

(יב)      וכן עיקר במקום שאין מנהג – והמנהג הנפוץ, גם אצל האשכנזים, לקרוא שִמעו[3].

(יג)       בארבע פרשיות – ישנן ארבע שבתות מיוחדות; פרשת שקלים, הנקראת לפני ראש חודש אדר. פרשת זכור, הנקראת בשבת לפני פורים. פרשת פרה הנקראת אחרי פורים, או בשבת שאחר כך. ופרשת החודש, הנקראת בשבת שלפני ראש חודש ניסן.

(יד)      מפטירין בשל פרשה – לפעמים חל ראש חודש אדר בשבת, וצריך לקרוא אז, את ההפטרה של פרשת שקלים, ולא את של ראש חודש. עוד יתכן, שראש חודש ניסן יחול בשבת. וצריך לקרוא אז, בהפטרה של פרשת החודש, ולא בהפטרת 'שבת ראש חודש'. כי בשתי שבתות אלה, קרא המפטיר, את פרשת שקלים או פרשת החודש. וגם ההפטרה צריכה לעסוק, בעניין בו קרא המפטיר.

(טו)      ועיין לקמן סימן תרפ"ה – סימן הדן בדיני ארבעת הפרשיות.

סעיף ב

^הראש חדש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (טז) (ואין דוחין עניה סוערה, ולא שמעו, משום מָחָר חֹדֶשׁ (יז)) (מנהגים). ואם ראש חדש שני ימים, שבת ויום ראשון, ^ומפטירין השמים כסאי (יח) ^זונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן, לזֵכֶר שמחר גם כן הוא ראש חודש (יט). הגה: ויש אומרים שאין להפסיק מנביא לנביא (כ) ואין אומרים רק הפטרת ראש חודש (תרומת הדשן סימן כ, ופסקיו סימן צד), וכן נוהגין. אבל אם ההפטרה באותו נביא, עושין כן (כא). וכן אם היה חתונה בראש חודש או בשאר שבתות, שאין דוחין ההפטרה (כב).

^השם בגמרא (מגילה לא, א). ^ובית יוסף בשם חמיו הרב רבי יצחק סב"ע. ^זבית יוסף.

(טז)     וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ – בספר שמואל א פרק כ, פסוקים יח עד מב, הפותח במשפט הנ"ל.

(יז)        ולא שמעו, משום מָחָר חֹדֶשׁ – גם המחבר סבור כך.

(יח)      מפטירין השמים כסאי – כמו בשבת ראש חודש.

(יט)     שמחר גם כן הוא ראש חודש – מוסיפים שני פוסקים, מן ההפטרה הנקראת בשבת ערב ראש חודש.

(כ)         שאין להפסיק מנביא לנביא – על כן אין להוסיף את שני הפסוקים הללו, בסוף ההפטרה. מנהגם בעבר היה, לקרוא בתנ"ך הכתוב על קלף, והיו גוללים אותו כמו ספר תורה. הואיל וגלילת הספר אורכת זמן, ביקשו להימנע, משום טרחת הציבור, מקריאה בשני מקומות שונים בנביא. אמנם לדעת המחבר, ניתן לקרוא פסוקים אלה בעל פה, או מתוך ספר מודפס.

(כא)     עושין כן – כגון שיש חתן בשבת ראש חודש, ושתי ההפטרות כתובות באותו ספר (ישעיהו). במקרה זה, קוראים את שתיהן. אמנם כיום, לא נוהגים לומר את שתי ההפטרות[4].

(כב)     שאין דוחין ההפטרה – במקומות מסוימים נהגו, כשיש חתן בבית הכנסת, לדחות את ההפטרה של פרשת השבוע, ולקרוא בהפטרת שוש אשיש (ישעיהו פרק סא). אך בשבתות מיוחדות, כמו שבת ראש חודש, אין לנהוג כן. כיום, הפך מנהג זה לנדיר מאד.

סעיף ג

^חראש חודש שחל להיות בשבת, כולל במוסף בברכה רביעית שבת וראש חודש ^טוחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים (כג).

^חציינתיו לעיל סעיף א. ^חתוספות והר"ן מהא דאותיב לוי לרבי, ברכות מט, א.

(כג)      וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים – גם בשבת וגם בראש חודש, מתפללים תפילת מוסף. לכן תיקנו חכמים נוסח מיוחד, למוסף של ראש חודש שחל בשבת.

 דיני ראש חדש שחל להיות בשבת (תכה)

א.      כאשר חל ראש חודש בשבת, מוסיפים יעלה ויבוא בברכת רצה, בערבית שחרית ומנחה [א].

ב.      בתפילת מוסף מוסיפים תפילה מיוחדת, הכוללת בתוכה הן את מוספי השבת, והן את מוספי ראש חודש [ג].

ג.        בשבת ראש חודש, ובשבת ערב ראש חודש, קוראים הפטרה מיוחדת [ב].