הלכות סוכה

סימן תרל"א – סוכה שחמתה מרובה מצִּלָּתָהּ ויתר דיני הסכך, ובו י' סעיפים.

לאחר שלמדנו מה נקרא סכך כשר, סימן זה דן כיצד להעמידו על הסוכה. וגם, מה הם תנאי הכשרת סוכה, כאשר מצויים בסכך מרווחי אויר, או סכך פסול.

סעיף א

(א) ^אסוכה שחמתה וְצִלָּתָהּ שָׁוִים מלמעלה (ב), פסולה, לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה, ויהיה לְמַטָּה חמתה מרובה מִצִּלָּתָהּ (ג); אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה, כשרה (ד).

^אהכי דייקינן בגמרא דסוכה כב, ב מהמשנה שם (ע"א). 

• הקדמה לסעיף – הסעיף בנוי על ההבנה הפשוטה, שאם הסכך הכשר מכסה רק מיעוט מן הסוכה, הרי הוא כמי שאינו, מאחר ומעט הסכך הכשר, בטל ברוב האויר. הלכך, פסולה סוכה זו מן התורה. ואם רוב הסוכה אכן מכוסה בסכך, היא כשרה למרות מרווחי האויר שבה.

סעיף זה עוסק בהגדרת סוכה ש"צילתה מרובה מחמתה", ויש בו דקויות לא מעשיות. הוא מבוסס על העובדה שאור השמש שעל הריצפה, רחב וגדול משטח הנקב, דרכו חדר. כי כך טבעו, להתפשט ולהתרחב. יש בכך מסר רוחני חשוב, וכפי שמקובל לומר, מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.

• שָׁוִים מלמעלה – כלומר, מרווחי האויר למעלה, במקום הנחת הסכך, שווים לגודל הסכך.
• חמתה מרובה מצלתה – שטח השמש על רצפת הסוכה יגדל מן השטח המוצל, על כן הסוכה פסולה.
• כשרה – כי זה מוכיח שהשטח המכוסה בתקרת הסוכה, רחב מהשטח שאינו מכוסה. עם זאת, האמור כאן אינו מעשי. כי בלתי אפשרי לחשב נתונים אלו בצורה מדויקת, ויש לוודא איפה, כי רוב הסוכה מסוככת כראוי.

סעיף ב

^באם בְּרֹב מִמֶּנָּה צלתה מרובה שני מַשֶּׁהוּיִין, ובמיעוט ממנה חמתה מרובה משהו בענין שֶׁכְּשֶׁנְּצָרֵף יחד החמה והצל של כל הסוכה, יהיה צלתה מרובה מחמתה משהו, כשרה (ה). הגה: ויש מחמירין אם הסוכה גדולה, ויש מקום שבעה על שבעה שחמתו מרובה (ו), אף על פי שֶׁבְּצֵרוּף כל הסוכה הָוֵי הצל מרובה (ר"ן ספ"ק דסוכה).

^במימרא דר' יוחנן יט, א, וכפירוש הרא"ש שם.

• כשרה – לדעה זו יש לחשב את השמש והצל של כל הסוכה, כיחידה אחת. ואם רובה הכללי מוצל, ואין רצועת שמש ברוחב שלושה טפחים, הסוכה כשרה.
• שבעה על שבעה שחמתו מרובה – שטח בגודל שבעה על שבעה טפחים, הוא גודלה המינימלי הכשר של סוכה, ויש לו חשיבות. לכן, גם במקרה שצילתה מרובה, לאחר צירוף כל השטחים המוצלים[1], אין לשבת תחתיו, אם השמש חודרת בעדו, כי הוא פסול.

סעיף ג

^גדרך הסיכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים ^דהגדולים (ז); היתה ^המְעֻבָּה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה (ח).

^גירושלמי הביאו הרא"ש. ^דרמב"ם. ^המשנה שם כב, א.

• הכוכבים הגדולים – הסוכה במהותה היא דירת ארעי, וטוב איפה שלא יהא כיסוי עבה ומלא, ככיסוי של בית.
• כשרה – כי סוף סוף, יש הבדל בין תקרת הסוכה לתקרת הבית, עליה מוסיפים טיט, כדי לחבר בין כל חלקי התקרה[2].

סעיף ד

^והיה כיסוי דק מאד שיש בה אויר הרבה, אלא שאין שלושה טפחים במקום אחד (ט), ובין הכל צלתה מרובה מחמתה, כשרה (י).

^ומשנה שם וכדמפרש לה רב ושמואל.

• שאין שלושה טפחים במקום אחד – כגון שיש רצועת אויר ברוחב שני טפחים, ובסמוך לו רצועת סכך ברוחב שני טפחים וחצי.
• כשרה – כי מחשבים את הסוכה כולה כיחידה אחת, וכאמור.

סעיף ה

^זהיה הסיכוך מְדֻבְלָל (פירוש מבולבל), והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה, ומקצתו למטה (יא), כשר, ^חובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים (יב); ^טואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר, אף על פי שהוא גבוה משלשה טפחים, רואין אותו כאילו יָרַד למטה ונגע בִּשְׂפַת זה היורד, והוא שיהיה מְכֻוָּן כנגד שְׂפַת היורד (יג). הגה: דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח, שראוי להוריד העליון (יד) ואז כשרה אפילו חמתה מרובה (טו), שיהא הצל מרובה כשהחמה באמצע הרקיע (טז) (ר"ן פרק הישן וב"י בשם הרמב"ם).

^זשם כדמפרש לה שמואל וכפירוש רש"י והתוס' שם והביאם הטור. ^חכאוקימתא דאביי שם. ^טכאוקימתא דרבא שם.

• מקצתו למעלה ומקצתו למטה – כלומר נסר אחד מוגבה, וזה שאחריו מונמך, וכן הלאה.
• שלשה טפחים – בהעדר הפרש בן שלשה טפחים, נחשבים כל עצי הסכך כמונחים יחד, בגובה זהה. כמו שלמדנו בסימן תר"ל, שמרווח פחות משלושה טפחים, נחשב כמחובר.
• מְכֻוָּן כנגד שפת היורד – קיימת אפשרות להכשיר קני סכך אלו, למרות שהוצבו בגובה רב משלשה טפחים, ובלבד שיהא טפח ברחבם, ויועמדו בדיוק מעל האויר תחתם. אבל אם הסכך המוגבה נמצא, אפילו בחלקו, ממש מעל הסכך התחתון, הרי הוא דומה לסוכה תחת סוכה, ואי אפשר לחבר את הסכך העליון עם הסכך התחתון.
• שראוי להוריד העליון – בין שני עצי סכך מונמכים, קיים מרווח ברוחב טפח, בדיוק מול נסר הסכך המוגבה. ואם נשחיל בינם נסר זה, הוא ייכנס בנקל[3].
• אפילו חמתה מרובה – אפילו אם תחדור השמש, בשעות שאינן אמצע היום, במרווחים שבין הסכך העליון לסכך התחתון, ורוב שטחה יואר.
• כשהחמה באמצע הרקיע – באמצע היום, השמש אינה חודרת במרווחים, ובצירוף צל הסכך העליון וצל הסכך התחתון, רוב הסוכה מוצלת, הרי זו כשרה. כל דברי הרמ"א שבסעיף זה, באים כהסבר לדברי המחבר, ואין מחלוקת בינם.

סעיף ו

^יקנים היוצאים לאחורי הסוכה (יז), כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן הסכך, ויש בהם הכשר סוכה (יח), וצלתה מרובה מחמתה ושלש דפנות, כשרה, אף על פי שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו (יט).

^יברייתא שם יט, א וכדמפרש לה עולא.

• לאחורי הסוכה – אין הסכך מסתיים בשווה, עם הדופן האמצעית שבסוכה, אלא מעברה השני.
• ויש בהם הכשר סוכה – כלומר סך כל השטח המסוכך, מעבר לדופן זו, הוא לפחות שבעה על שבעה טפחים, וסביבו ניצבות מחיצות.
• שהוא לפנים ממנו – כי אין שום צורך שהדופן תיעשה דווקא לצורך סוכה. כמו שניתן להשתמש בקיר של מבנה, אף אם נבנה לצורך מגורים.

סעיף ז

(כ) ^כוכן הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ, ודופן אחד נמשך עמהם (כא), כשר, ^לאף על פי שעשה דופן על הצדדין יֶתֶר על שבעה, וַהֲוָה לָן לְמֵּימַר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כל הסוכה בדפנות ארוכות (כב), ודופן אַחֵר שנמשך עם הקנים של סכך, אינו מן הסוכה, אלא בפני עצמו עומד (כג), ונמצא שאין לו אלא דופן אחד, שהוא הדופן הנמשך, אֲפִלּוּ הָכֵי כשרה (כד).

^כשם כדמפרש לה רבה ורב יוסף. ^להרא"ש שם.

• הקדמה לסעיף – מקובל, שבסוכה בגודל שבעה על שבעה טפחים, יש שתי מחיצות שלמות, צמודות בזוויותיהן, והמחיצה השלישית אינה שלימה, ועדיין זו סוכה כשרה. אמנם כאשר ניצבות שתי מחיצות, אחת מול חברתה, באורך גדול משבעה טפחים, והאחת ארוכה מחברתה.
• ודופן אחד נמשך עמהם – כלומר, שתי הדפנות ארוכות משבעה טפחים, ואחת מהן ארוכה מאוד, לעומת חברתה, הקצרה יותר. אמנם הסכך מכסה עד סוף הדופן הארוכה.
• בדפנות ארוכות – יותר משבעה טפחים, כמו שעשה בדופן הקצרה, אבל לא יותר ממנה.
• בפני עצמו עומד – כלומר היה ניתן לחשוב, שחלק הסוכה, הממוקם בהמשך הדופן הקצרה, אינו חלק מהסוכה, רק עומד בפני עצמו, כי אין לו אלא מחיצה אחת.
• אֲפִלּוּ הָכֵי כשרה – כי מְחשבים את כל הסוכה כיחידה אחת, ונמצאת סוכה אחת לפנינו, שדופן אחת ממנה ארוכה מאד. והאחרת, בצד הנגדי, קצרה יותר[4].

סעיף ח

(כה) ^מסִכְּכָהּ בְּשִׁפּוּדִין (כו) שהם פסולין לסכך בהם, וְאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה (כז), וְאֵין מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד (כח), והניח בֵּין שִׁפּוּד לְשִׁפּוּד כִּמְלֹא שִׁפּוּד (כט) ונתן שם סכך כשר, פסול, ^נשאי אפשר לְצַמְצֵם שֶׁיְּמַלֵּא כל האויר מסכך כשר (ל), ונמצא הפסול מרובה (לא); ^סאבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול (לב), ^עאו אם היה הפסול נתון שְׁתִי וְנָתַן הַכָּשֵׁר עֵרֶב, או איפכא, כשר (לג), שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר (ודוקא בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה (לד) צריך להיות מן הַשִּׁפּוּדִים פחות משלושה במקום אחד (לה)) (בית יוסף ומהר"א מפראג).

^ממשנה שם טו, א. ^נשם בגמרא כגירסת ר"ח ור"ת, כמו שכתב הר2"ש שם. ^סכדמפרש רב אמי שם. ^עכרבא שם.

• הקדמה לסעיף – רצועת סכך פסול, שרחבה ארבעה טפחים, פוסלת את הסוכה. פחות מארבעה טפחים אינו פוסל, ובלבד שלא יהיה רוב הסכך.
• בְּשִׁפּוּדִין – שיפוד מעץ, הנחשב כלי, ואף ללא בית קיבול, הוא מקבל טומאה מדרבנן. ובכך נפסל לסכך[5].
• וְאֵין בָּהֶם אַרְבָּעָה – רוחב כל שיפוד, פחות מארבעה טפחים.
• וְאֵין מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד – אין שני שיפודים סמוכים זה לזה, ואין רצועה ברוחב ארבעה טפחים.
• בֵּין שִׁפּוּד לְשִׁפּוּד, כִּמְלֹא שִׁפּוּד – רוחב האויר הקיים בין שיפוד לשיפוד, הוא כרוחב שיפוד.
• שֶׁיְּמַלֵּא כל האויר מסכך כשר – אם היה אפשרי במציאות, למלא את האויר כולו בסכך כשר, היתה הסוכה כשרה. אבל הסוכה פסולה, כיון שיש יותר סכך פסול מסכך כשר. ואם בדרך כלשהי הם אכן שווה בשווה, הסוכה כשרה.
• ונמצא הפסול מרובה – והסכך הכשר כמי שאינו, כי בטל ברוב.
• על הפסול – כגון שהחלל הריק, המפריש בין שיפוד לשיפוד, גדול מרוחב שיפוד.
• כשר – כי הסכך הכשר ממלא גם את החלל הריק, ונמצא גם מעל או מתחת לשיפוד, ממילא כמות הסכך הכשר, רבה על הסכך הפסול.
• אבל בסוכה קטנה – של שבעה טפחים על שבעה טפחים.
• פחות משלושה במקום אחד – כי בסוכה קטנה, די ברוחב שלשה טפחים סכך פסול, כדי לפסול את הסוכה[6].

סעיף ט

(לו) ^פבַּיִת הַמְקֹרֶה בִּנְסָרִים, שאין עליהם מַעֲזִיבָה (פירוש טִיט וּצְרוֹרוֹת שֶׁמְּשִׂימִין עליהם), ובא להכשירו לְשֵׁם סוכה (לז), די בזה שיסיר כל הַמַּסְמְרִים (לח) לשם עשיית סוכה, או שֶׁיִּטֹּל מִבֵּין שְׁנֵי נְסָרִים אֶחָד, ויתן סכך כשר במקומו, וכולה כשרה (לט), ^צאפילו הנסרים רחבים ארבעה (מ), ^קויש מי שאומר שצריך שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה (מא).

^פמשנה שם וכרבי יהודה אליבא דב"ה. ^צהרי"ף לדעת הרא"ש וכמ"ש הרמב"ן דהרי"ף כתב כשמואל. ^קרמב"ם והר"ן בפירוש דברי הרי"ף, וכתב הב"י שבשיטה זו עולים יפה דברי הרמב"ם.

• הקדמה לסעיף – ראינו[7] כי אסרו חכמים את הסיכוך בנסרים, שרוחבם ארבעה טפחים, כיון שתקרה כזו דומה לתקרת בית.
• ובא להכשירו לְשֵׁם סוכה – מבקש להכשיר בית, שטרם נסתיימה בניית תקרתו, ובו נסרים שהם גידולי קרקע, תלושים, שאינם מקבלים טומאה. ומן התורה, המקום כשר לסוכה, גם אם לא יעשה דבר. אמנם חכמים אסרו זאת, מאחר והתקרה דומה לבית. תיכף, המחבר יסביר מה לעשות, כדי שהסוכה תהא כשרה גם מדרבנן.
• שיסיר כל הַמַּסְמְרִים – כי בתקרת הבית קבועים מסמרים. ובהסרתם הוא מזיק לבית, מה שממילא מכשיר מקום זה עבור הסוכה[8].
• וכולה כשרה – נטילת נסר והחלפתו בסכך כשר, ודאי מכשירה מקום זה לסוכה, ואין מקום לגזירת תקרה של בית.
• אפילו הנסרים רחבים ארבעה – אין מקום לגזירת תקרה, מאחר ועשה מעשה אקטיבי, המזיק לתקרת הבית.
• שלא יהיו הנסרים רחבים ארבעה – לדעה זו, האיסור שהטילו חכמים עומד בעינו, כי נסרים ברוחב ארבעה נאסרו. וגם אם עשה מעשה כדי להוכיח שהם סכך סוכה, האיסור עדיין תקף[9].

סעיף י

(מב) ^רסוכה שאין לה גג, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף (מג), או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל, פסולה (מד); ^שואם היה לה גג, אפילו טפח (מה), או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח (מו), הרי זו כשרה. הגה: ויש אומרים שהטפח לא תהיה אויר (מז), רק מן הדופן או הסכך (הרא"ש בשם ר"י ורמב"ם פ"ד) וצריך שיהיה בה שבעה טפחים על שבעה בגובה עשרה טפחים (טור). גם צריך שיהיו הדפנות, לאחר שהם גבוהים עשרה, עשויות מדבר שמסככין בהם, דְּהָא הֵם הַסְּכָךְ (מח) (ר"ן ספ"ק דסוכה). ואם כל הדפנות מִדָּבָר שמסככין בהם, מותר לישן אפילו תחת הדפנות (מט) (ס"ה בפירוש רבינו ירוחם נ"ח ח"א).

^רמשנה שם יט, ב וכרבי אליעזר. ^שברייתא שם.

• הקדמה לסעיף – כדי שמבנה יוגדר כסוכה, יש לאפשר אבחנה ברורה בין גג לדופן.
• כמין צריף – הקים שתי דפנות משני צדדים, והציבם בשיפוע אלכסוני, כשכל אחת נשענת על חברתה. וכגון שעשה להם דופן שלישית, כי בהעדרה, הסוכה פסולה בלאו הכי.
• פסולה – אף שקיים חלל בגודל שבעה על שבעה, ובגובה עשרה טפחים, הסוכה עדיין פסולה. כי אין לה גג ודופן, אלא הגג הוא הדופן, והדופן הוא הגג.
• אפילו טפח – רוחב זה מוגדר גג, והמחיצה המוטלת באלכסון, מוגדרת דופן. עם זאת, הדופן עדיין משמשת כיסוי, הלכך יש לעשותה מחומר כשר לסכך. מלבד זאת, עליה להכיל תחתה חלל ברוחב שבעה על שבעה, ובגובה עשרה טפחים, כגובהה המינימלי של סוכה כשרה.
• מן הקרקע טפח – הגבהה זו מאפשרת הכרה בדופן (שגבהו טפח).
• שהטפח לא תהיה אויר – ואף שכל פער או מרווח פחות משלושה, נחשב סתום, מדין לבוד. אין בכך די, להחשיב אויר כגג או דופן. לכן צריך לסכך בסכך ממשי, שרחבו טפח. ואם מגביה למטה, יש להעמיד מחיצה ממשית, שגבהה טפח[10].
• דְּהָא הֵם הַסְּכָךְ – תרגום: שהרי הם הסכך. זה כמובן פירוש דברי המחבר.
• מותר לישן אפילו תחת הדפנות – אפילו בחלקו הנמוך של השיפוע, שאינו גבוה מעשרה טפחים.

סוכה שחמתה מרובה מצִּלָּתָהּ, ויתר דיני הסכך (תרלא)

• הסכך צריך לכסות את רוב שטח הגג, ובכך הסוכה נקראת צילתה מרובה מחמתה [א].
• גם במקרה שיש בתקרת הסוכה הרבה אויר, הסוכה כשרה, אם צילתה מרובה מחמתה, ובלבד שלא תהא רצועת אויר ברוחב שלושה טפחים (ה).
• טוב וכדאי שיוכלו לראות מבעד לסכך את הכוכבים, אמנם הסוכה כשרה, גם אם הסכך עבה כעין בית [ג].
• סוכה בעלת שלש דפנות, ושתי דפנותיה הניצבות זו מול זו, אחת ארוכה ואחותה קצרה, באורך שבעה טפחים, אלא שהסכך ממשיך ומכסה ממעל עד המקום בו מסתיימת הדופן הארוכה, הסוכה כולה כשרה [ז].
• סוכה שנתערבו בה סכך כשר וסכך פסול, ניתן להכשירה כשרוב הסכך כשר, ובתנאי שאין רצועת סכך פסול, ברוחב ארבעה טפחים [ח].
• סוכה ללא גג, שדפנותיה מונחות אלכסונית זו על זו, כעין צריף, פסולה [י].
• דפנות המונחות אלכסונית זו על זו, ובגג רוחב טפח, הסוכה כשרה. ובלבד שחומר הדופן, מעל עשרה טפחים, יהא סכך כשר. ואם רוחב הסוכה שתחת הדופן, הוא שבעה טפחים על שבעה טפחים, הרי היא כשרה [י].

[1] ודין שאר שטחי הסוכה, תלוי בגודל הסוכה. כי אם גודלה ודפנותיה כשרים, מלבד השטח הזה, ניתן להשתמש בה.

[2] המחבר הביא את לשון הרמב"ם, שסכך עבה כעין בית, כשר לכתחילה. עם זאת, גם לפיו, יש הידור שהכוכבים ייראו. אמנם יש ראשונים שפסקו כי לכתחילה, צריכים הכוכבים להיראות מן הסוכה. לולי כן, היא כשרה רק בדיעבד. ויש פוסקים שנקטו (עיין מ"ב ס"ק ו וכף החיים אות י) כי אם מי הגשמים אינם יכולים לחדור לסוכה, היא פסולה. אמנם מציאות זו לא שכיחה כלל, כי ללא טיט, המציאות מוכיחה שהגשם תמיד חודר לסוכה.

[3] זהו דין הנקרא "חָבוֹט, רָמֵי". כלומר, חבוט בו ממעל, והשליכו מטה. ונסר זה נידון כאילו ירד מטה, והושחל בין שני הנסרים האחרים.

[4] מוסבר על פי המ"ב.

[5] הסברנו על פי הבית יוסף בסימן תרכט, ועיין דברינו שם בס"ק ח. יש מסבירים שמדובר בשיפודים של מתכת, שגם ללא בית קיבול, פסולין לסכך.

[6] כמבואר בסימן תרלב סעיף א.

[7] בסימן תרכט סעיף יח.

[8] יש מחמירים לנענע את הנסרים, כי הנסרים הרי לא הונחו למצוות סוכה. להלכה פסק המחבר, כי אכן צריך לחדש דבר, אבל אין צורך דוקא בנענוע, כי הסרת המסמרים נחשבת מעשה.

[9] ועיין סימן תרכט סעיף יח, ובדברינו שם.

[10] שיטת המחבר בנידון זה, מאד לא ברורה. וקשה להכריע אם הוא מודה לדברי הרמ"א, או חולק עליו. ובהגהות איש מצליח על המשנה ברורה כתב, שהמחבר מודה לרמ"א.