קיצורי הלכות יום הכיפורים

קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים תר”ד עד תרכ”ד

הרב שאול דוד בוצ’קו

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

הלכות יום הכיפורים (סימנים תרד-תרכד)

סדר ערב יום כיפור (סימן תרד)

1. ערב יום כיפור הוא כעין יום טוב, ונוהגים בו מעט חגיגיות (ב).
2. אין מתענים בו, ומצוה להרבות בסעודה ביום זה [א].
3. אין אומרים תחנון, ולמנצח [ב].
4. אשכנזים אינם אומרים מזמור לתודה [ב].
5. ממעטים בסליחות [ב].
6. אשכנזים נמנעים מאמירת אבינו מלכנו, מלבד בשנה שיום כיפור חל בשבת [ב].

מנהג כפרות בערב יום כיפור (סימן תרה)

1. יש נוהגים לשחוט תרנגול בערב יום כיפור, לומר עליו פסוקי כפרה ותשובה, ולתתו לעני [א].
2. דעת השולחן ערוך שיש להימנע ממנהג זה [א].
3. היום נהוג לעשות כפרות עם כסף שיינתן לצדקה (ד).

שיפייס אדם חברו (סימן תרו)

1. אדם שחטא נגד חברו, חייב לחזור בתשובה הן כלפי חברו והן כלפי ה’. כלפי חברו על ידי פיוסו ובקשת מחילתו. וכלפי ה’, על ידי החזרה בתשובה, הצום והתחנונים [א].
2. את הפיוס לחברו יקדים לפני עשיית התשובה לה’ [א].
3. צריך לבקש מחילה לא רק על פגיעה ממונית או פיזית, אלא גם על עלבון או כל פעילות הנעשית בדיבור ופוגעת בחבר [א].
4. מצוה על הנפגע שלא להיות אכזרי אלא למחול [א].
5. אם הנפגע לא מחל, צריך לפנות אליו שלוש פעמים, בקבוצה של שלושה אנשים. ואם עדיין לא מחל, אין צורך להוסיף ולבקש את מחילתו, אלא מי שלא מוחל הוא החוטא [א].
6. אין חובה למחול למי שהוציא שם רע [א].
7. אם האדם הנפגע מת, יביא עשרה אנשים לקברו, ויבקש בפניהם מחילה מן הנפטר [ב].
8. נוהגים לטבול בערב יום כיפור (יב).
9. אין מברכים על טבילה זו, כי אינה חובה [ד].
10. כדי לקיים מנהג זה, די בשפיכת כ 13.5 ליטר מים, או לעמוד תחת המקלחת עד שיישפך עליו 13.5 ליטר [ד].
11. מי שמת לו מת בין ראש השנה ליום כיפור, מותר לרחוץ ולטבול לפני כניסת החג [ד].

סדר וידוי במנחה בערב יום כיפור (סימן תרז)

1. אדם שחטא, צריך לחזור בתשובה, ולהתוודות על חטאו. הוידוי הוא מצות עשה מן התורה [הק].
2. יום כיפור מיועד לתשובה, ומתוודים בכל התפילות שבו [הק].
3. מקדימים להתוודות כבר בתפילת העמידה בלחש, במנחה של ערב יום כיפור, קודם סעודה מפסקת [א].
4. עיקר הוידוי הוא, שהאדם מכיר בחטאו [ב].
5. אין לפרט את חטאיו בקול רם. ובלחש אין חובה, אבל רצוי [ב].
6. יש לעמוד בעת הוידוי [ג].
7. מותר להתוודות גם על חטאים עתיקים, אף שכבר התוודה עליהם [ד].
8. יש נוהגים לקבל שלושים ותשע מכות ולהתוודות, לפני תפילת מנחה [ו].
9. למנהג ספרד, מדובר במכות אמיתיות, אבל כאלה שאינן מסכנות. ולמנהג אשכנז רק מכות סמליות (יט).
10. יש שאינם נוהגים במנהג זה (יח).
11. אין תועלת בוידוי ובמכות אלא כאשר האדם שב בתשובה כנה [ו].

סדר סעודה המפסקת (סימן תרח)

1. מצוה לאכול בערב יום כיפור [א].
2. יש להכניס את חג הכיפור כמה דקות לפני השקיעה, כלומר להימנע כבר אז מאכילה וממלאכה [א].
3. המנהג הוא להוסיף כשמונה עשר דקות (ב).

הטמנת חמין בערב יום כיפור (סימן תרט)

1. מותר להכין אוכל בערב יום כיפור, להותירו על פלטת חימום למשך הצום כולו, כדי לאכול מיד במוצאי הצום, אוכל חם [א].
2. יש מן האשכנזים שנמנעים מכך [א].

הדלקת הנרות ביום כיפור (סימן תרי)

1. נוהגים להדליק נרות ביום כיפור כמו בשבת [א].
2. מברכים על הדלקה זו [ב].
3. בבתי כנסת, ובכל מקום אחר שנדרשת בו תאורה, מרבים באור לכבוד היום [ג – ד].
4. יש נוהגים להדליק נר נשמה, עבור נשמת ההורים שנפטרו [ד]

שליל הכיפורים דינו כיומו (סימן תריא)

1. האיסור שהטילה תורה על אכילה שתיה ומלאכות אסורות ביום כיפור, הוא גם לשעות הליל וגם לשעות היום [א].
2. איסור מלאכה, אכילה ושתיה, ביום זה, הוא מן התורה [א].
3. המלאכות האסורות בשבת, אסורות ביום כיפור. ומה שחכמים אסרו בשבת, אסור גם ביום כיפור מדרבנן [ב].
4. רחיצה, סִיכָה, נעילת נעלי עור, וקיום יחסי אישות, אסורים מדרבנן (ד).
5. אין להכין ביום כיפור מאכלים, עבור מוצאי הצום, אף לא בפעילות שאינה מלאכה אסורה [ב].

איסור אכילה ביום כיפור ושיעור כמותו (סימן תריב)

1. האכילה ביום כיפור אסורה. האוכל במזיד חייב כרת, אם היתה כמות המאכל במשקל כ 30 גרם [א].
2. כל סוגי המאכלים מצטרפים לשיעור זה [ב].
3. אוכל ושתיה אינם מצטרפים [ב].
4. גם אכילה בכמות פחותה מכך, אסורה מן התורה, אלא שאין עליה עונש [ה].
5. אין חיוב על אכילה אלא אם זו נמשכה 6.5 דקות [ג].
6. האיסור הנזכר נאמר דווקא לגבי מאכלים הראויים לאכילה [ח].
7. חולה שאין בו סכנה, רשאי לבלוע תרופות. ואם לצורך בליעתם הוא זקוק למעט מים, יוסיף מעט מלח, כדי לעשות את טעמם מר (טו).
8. השותה נוזלים חייב, אם שתה מלא לוגמיו. כמות זו שונה מאדם לאדם, והיא בערך 40 מ”ל [ט].
9. כל המשקים מצטרפים לשיעור האמור [ט].
10. השותה פחות מכך, עובר על איסור מן התורה, אבל אינו נענש (כד).
11. כמו כן, לא ייענש השותה אלא כאשר שתה זאת ברצף [י].
12. לא נאמר איסור זה אלא בשתיית משקים הראויים לשתיה [יא].
13. חשיבות השיעורים אינה אלא לחולה, ודיניו יפורטו להלן בסימן תריח.

איסור רחיצה ביום כיפור (סימן תריג)

1. רחיצה אסורה ביום כיפור מדרבנן (א).
2. אסור אפילו להושיט אצבע במים [א].
3. הרחיצה האסורה היא רחיצה של תענוג [א].
4. אם חלק מגופו מלוכלך, מותר לרחוץ שם, כדי לנקות את הלכלוך [א].
5. נטילה של מצוה מותרת. על כן מותר ליטול ידים בבוקר [ב].
6. וכן אחרי יציאה משירותים [ב].
7. מי שאין דעתו מיושבת עד שירחוץ פניו, רשאי לרחצם. ומנהג אשכנז להחמיר בזה [ד].
8. אין לרחוץ את הפה ולא לצחצח שיניים ביום כיפור [ד].
9. הנוטל ידיו, ייטול עד סוף אצבעותיו, כי עד שם ודאי חייב בנטילה [ב].
10. כהן הבא לישא כפיו, אם הוא מבני ספרד, ייטול עד סוף אצבעותיו. ובן אשכנז, ייטול עד סוף ידיו (יא).
11. אין איסור לכלה, שיום כיפור חל בתוך שלושים יום מהחתונה, לרחוץ את פניה [י].
12. הטבילה ביום כיפור אסורה, בין לאשה שהגיע זמנה לטבול, ובין לגבר הטובל מידי יום [יב].

דיני סיכה ונעילת הסנדל (סימן תריד)

1. סיכת שמנים על גופו, אסורה ביום כיפור [א].
2. לצורך חולה, מותרת סיכת שמנים [א].
3. אסור לנעול נעלי עור ביום כיפור, אפילו אם רק חלק מסוים מן הנעל עשוי עור [ב].
4. מעיקר הדין, נעליים שאינן מעור, אף אם הן נוחות מאוד, מותר לנעלם בכיפור [ויש נמנעים] (ו).
5. מותר לעמוד על שטיח של עור [ג], ויש מבני אשכנז שנמנעים מכך [ג].
6. יולדת, חולה, ומי שיש לו מכה ברגלו, מותרים בנעילת נעלי עור. וכן ההולך בדרך וירא מעקרבים, או מפגעים אחרים, רשאי לנעול נעלי עור [ג, ד].
7. אמנם בזמננו, הואיל ומצויים נעליים שאינן עשויות עור, ועדיין מגינים על הרגל כנדרש, אין להתיר זאת (יא).

יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה (סימן תרטו)

1. אסור לקיים יחסי אישות ביום כיפור [א].
2. אין לישון עם האשה באותה מיטה. ואין לנגוע בה, כמו בעת נידתה [א].

הקטנים מתי יתחילו להתענות (סימן תרטז)

1. ילדים שעדיין לא נתחייבו במצוות, פטורים מקיום המצוות – בנים, עד גיל בר מצוה, ובנות עד גיל בת מצוה [הק].
2. עם זאת, על ההורים מוטלת חובה לחנכם בכל מצוה, עת מסוגלים הם לקיימה [הק].
3. אין חובה לחנכם באיסור רחיצה וסיכה שהונהג ביום כיפור [א].
4. כאשר מתעורר צורך, רשאי אדם בוגר לרחצם. והאשכנזים מבקשים מנכרי שיעשה זאת, כשהדבר אפשרי [א]
5. יש לחנכם להימנע מנעילת נעלי עור [א].
6. עוד יש לחנך את הבנים והבנות, החל מגיל 11, להימנע מאכילה ושתיה [ב].
7. מגיל 9 עד גיל 11, מחנכים אותם לצום זמן מועט, כגון שיאחרו את שעת הארוחה בשעה [ב].
8. ילדים פחות מגיל 9, אוכלים כרגיל, ואינם מתענים כלל [ב].
9. ילד חלש, אפילו קרוב לגיל מצוות, אין מחנכים אותו לצום כלל [ב].

דין עֻבָּרָה ומינקת ביום כיפור (סימן תריז)

1. העיקרון הוא, שאשה בהריון, ואשה מניקה, צמות ביום כיפור [א].
2. עם זאת, כאשר קיים חשש, אפילו קטן, שמא הצום עלול לפגוע בבריאותה או בעוברה, כגון שהתענית גורמת לה צירים או התייבשות, עליה לאכול ולשתות בשיעורים, כמוסבר בסימן הבא (א).
3. ובמינקת, אם קיים חשש שהוולד יסתכן, על ידי מחסור בחלב אמו, עליה לאכול ולשתות בשיעורים, כפי הצורך (ז).
4. מעוברת שהריחה מאכלים, ומחמת רצונה לאכלן נגרם שינוי בגופה, מאכילים אותה, עד שתתיישב דעתה [ב].
5. יולדת שהחל אצלה הליך לידה פעיל, אינה צמה (ו).
6. אשה שהפילה את עוברה, 40 יום אחר תחילת ההריון, נחשבת יולדת (ה).
7. יולדת, בתוך שלושה ימים מהלידה ממש, אינה צמה [ד].
8. את 72 השעות נהוג לחשב מהלידה עצמה (ח).
9. יולדת, אחר שלושה ימים מלידתה, עד היום השביעי, רשאית לאכול ולשתות, אם חשה בכך צורך. ואם לאו, עליה לצום [ד].
10. בחלוף שבעה ימים מהלידה, הרי היא ככל אדם. ואם לא מרגישה טוב, יש לה דין חולה, ודינו מוסבר בסימן הבא [ד].

דין חולה ביום כיפור (סימן תריח)

1. יש כלל גדול בתורה והוא, פיקוח נפש דוחה את מצוות התורה, כפי שהכתוב אומר “וחי בהם”, ופירשו חכמים, ולא שימות בהם [הק].
2. לכן בכל מקרה בו נשקפת סכנה לחיי הצם, עליו לאכול ולשתות ביום כיפור [א].
3. היתר זה ניתן לא רק אם ישנה סכנה ממשית לחיים, אלא גם כאשר מצב הבריאות עלול להידרדר [א].
4. לכן החולים במחלות מסכנות חיים, כגון סוכרת, מחלות לב, מחלות ריאות וכדו’, רשאים שלא לצום, מאחר וצום של יום אחד עלול לדרדר את בריאותם. וזה נחשב פיקוח נפש, כי הכבדת החולי מעמידה את חייו בסכנה (א).
5. ניתן לבצע כל טיפול רפואי בשבת, או ביום כיפור, אם מניעתו תגרום נזק ממשי לבריאות. ולמרות שאם יימנעו מן הטיפול, לא ימות החולה, הרי עלולים חייו להתקצר, וזהו פיקוח נפש (א).
6. חולי שיגרום נזק מתמשך וקבוע לבריאות, נחשב גם הוא פיקוח נפש. כי ברוב המחלות, נעשה האדם חולה לזמן מסוים, ואחר שמתרפא מחוליו, הרי הוא בריא כבתחילה. אבל ישנם חולאים, שאם לא יקבל טיפול בזמן המתאים, תיווצר פגיעה בלתי הפיכה בבריאותו. וכיון שחלק מבריאותו ניטלת, מוגדר הדבר פיקוח נפש (א).
7. כאב התוקף את האדם, ובלתי אפשרי, ללא טיפול מתאים, לסובלו, נחשב גם הוא פיקוח נפש.
8. לביצוע הערכת מצבו הרפואי של החולה, מסתמכים על רופא, ואפילו הוא אינו יהודי [א].
9. רשאי חולה לאכול או לשתות, כשמרגיש צורך, ואפילו אם רופאים רבים סבורים שאינו צריך [א].
10. כשמאכילים חולה או יולדת, יש לעשות כן לפי שיעורים. כלומר, יאכל כ-30 גרם מאכל. וימתין משך 6.5 דקות, ורשאי לשוב ולאכול, וכן הלאה [ז].
11. חולה שהותרה לו השתיה, אם צריך לשתות מעט, ישתה כמלוא פיו מים (בערך 40 מ”ל, אבל זה שונה לפי גודל פיו), כל 6.5 דקות. ואם הוא זקוק לכמות רבה, די בהמתנת מספר שניות, בין כל שתיה [ח].
12. אם ההמתנה קשה על החולה, רשאי הוא לאכול ולשתות כרגיל [ח].
13. אחר אכילתו יברך ברכה אחרונה, או ברכת המזון, וביעלה ויבוא יאמר “ביום הכיפורים הזה” [י].

סדר ליל יום הכיפורים (סימן תריט)

1. נוסח התפילות כל אחד מתפלל כמנהגו, וכמובא במחזורים [א].
2. אחת התפילות המיוחדות של ליל זה היא כל נדרי, בה מתירים נדרים, הן אותם שנעשו בעבר, והן אותם שייעשו במהלך השנה העומדת לבא (ג).
3. אמירת כל נדרי, מסייעת לאדם הנוהג במנהג טוב, שלשה פעמים, שלא ייחשב מנהגו כנדר (ג).
4. אם האדם בכל אופן אמר נדר, אפשר לסמוך, בשעת הדחק, על אמירת כל נדרי. שזו תמנע את חלות הנדר, ובתנאי, שלא זכר, בעת הנדר, את כל נדרי (ג).
5. מברכים ברכת שהחיינו לפני תפילת ערבית [א].
6. המנהג הוא לשמוע את הברכה משליח הציבור, המכוון להוציא את הציבור ידי חובה, והציבור גם הוא מתכוון לצאת ידי חובה, בברכתו (ד).
7. יש אשכנזים, שמנהגם לומר את הברכה יחד עם שליח הציבור, אבל בלחש (ד).
8. מי שלא שמע ברכה זו משליח הציבור, יאמר אותה ביחיד (ד).
9. אם חל יום כיפור בשבת, אומרים אחרי העמידה ויכולו. ושליח הציבור אומר חזרה כבכל שבת, ואינו מזכיר בה את יום כיפור [ג].
10. שני אנשים עומדים בצידי החזן, אחד מימינו, ואחד משמאלו, בכל תפילות יום הכיפור [ד].
11. האשכנזים נהגו לעשות כן רק בתפילת כל נדרי (יד).

סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור (סימן תרכא)

1. בסיום תפילת שחרית, קוראים בתורה, כמובא במחזורים [א].
2. מזמנים שישה עולים, ומפטיר. יש מתירים להוסיף קוראים, ויש אוסרים (א).
3. אדם שהותרה לו אכילה ושתיה ביום כיפור, יכול לעלות לתורה, בניגוד לשאר תעניות (א).
4. אם ברית מילה חלה ביום כיפור, נוהגים למול אחר קריאת התורה, ולפני מוסף [ב].
5. הספרדים מברכים על המילה בלי כוס יין, והאשכנזים מברכים כנהוג, עם כוס. ונותנים לילד קטן לשתות ממנו, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה. ואם אין קטן, נותנים מעט לנימול [ג].
6. בחזרה של מוסף אומרים פיוט, שמפרט את מהלך עבודת הכהן הגדול, בבית המקדש, ביום זה.
7. יש נוהגים להשתחוות ארבעה פעמים, במהלך הפיוט [ד].
8. המשתחווים, יניחו פיסת בד או חציצה אחרת על הרצפה, טרם ישתחוו (יג).
9. נהגו להתחייב בסכום מסוים לצדקה, לעילוי נשמת הנפטרים [ו].

סדר תפילת מנחה (סימן תרכב)

1. מתפללים מנחה, כל אחד לפי מנהגו, וכמובא במחזורים [א].
2. בתפילת מנחה קוראים בתורה, ומפטירים בספר יונה [א].
3. אף שבשאר צומות נוהגים הכהנים לישא כפים במנחה, ביום זה לא יישאום, כי בתפילת נעילה יעשו זאת [ד].

סדר תפילת נעילה (סימן תרכג)

1. תפילת נעילה היא חמישית והאחרונה הנאמרת ביום כיפור, וקדושתה גבוהה מאוד, כי היא נאמרת ממש בעת חיתום הדין [הק].
2. במקום “כתבנו” אומרים “חתמנו”, ואם טעה, אינו צריך לחזור [ב].
3. נושאים כפים בתפילת נעילה. ומנהג אשכנז בחוץ לארץ, שלא לשאת כפים [ה].
4. צריך לסיים את התפילה לפני השקיעה, ולכל הפחות, לומר ברכת כהנים, טרם שקיעה (יג).
5. בסוף התפילה, מקבלים עול מלכות שמים, ותוקעים בשופר, כל אחד כפי מנהגו [ו].

סדר מוצאי יום כיפור (סימן תרכד)

1. אין מוציאים את החג, תיכף כשהגיע הזמן, בצאת הכוכבים, אלא מוסיפים כמה דקות מחול על הקודש [ב].
2. מתפללים ערבית, ובברכת חונן הדעת, אומרים אתה חוננתנו, כמו במוצאי שבתות [א].
3. מבדילים על הכוס [ג].
4. אין מברכים על בשמים [ג].
5. מברכים על אור הנר, שהודלק לפני יום כיפור, ונותר דלוק כל היום, או בנר שהודלק ממנו [ד].
6. כשלא ניתן להשיג אש מנר ששבת, מברכים על נר שהודלק מאש שנוצר, כגון מגפרור, אבל לא מברכים על האש של הגפרור עצמו [ד].
7. המדקדקים, משתדלים להתחיל בבניית הסוכה החל ממוצאי כיפור [ד].
8. אין אומרים תחנונים, בימים שבין כיפור לסוכות [ה].
9. בשבת שבין כפור לסוכות, לא אומרים צדקתך [ה].