קיצורי הלכות צדקה
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים רמ”ז עד רנ”ט
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
גודל שכר צדקה, ואם כופין עליה (סימן רמז)
- ישנה מצוות עשה לתת צדקה לעני, כנאמר “כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ… דֵּי מַחְסֹרוֹ. יש להקפיד על כך מאוד.
- איסור תורה קיים למי שנמנע מלתת צדקה, כפי שכתוב “לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן”.
- אדם אינו מעני מן הצדקה, ולא מתגלגל על ידה דבר רע או היזק, שנאמר “וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם”. כמו כן, הקדוש ברוך הוא מרחם על המרחם על העניים.
מי חייב בה ומי ראוי לקבלה (סימן רמח)
- כל אדם חייב לתת צדקה. גם עני, שאף הוא נתמך, צריך לתת סכום מועט ממה שקיבל. חובתו של עני, היא רק פעם בשנה [א].
- בית הדין כופה אנשים שיש ביכולתם לתת צדקה, אך נמנעים מכך. במקרים מסוימים, בית הדין אף רשאי לקחת נכסים בכח כדי לממש את חובת הצדקה [ב].
- אין לקבל צדקה מאדם שקיים חשש סביר שהכסף שהוא תורם אינו בבעלותו המלאה או הושג בדרכים אסורות [ד] (יז).
- אסור לבקש צדקה מאדם שידוע שתורם מעבר ליכולותיו הכלכליות [ז].
- יש להקפיד לתת את הטוב ביותר לצדקה, ולכל מצוה אחרת. כגון מאכל איכותי או בגד מכובד [ח].
כמה חייב ליתן וכיצד יתננה (סימן רמט)
- מעיקר הדין יש לתת צדקה כפי צורך העניים, ככתוב בתורה “די מחסורו אשר יחסר לו” [א].
- עם זאת, מכיוון שבדרך כלל זו בקשה לא מציאותית, תיקנו חז”ל שאדם נדיב יתן 20 אחוז מרווחיו, ואדם בינוני עשרה אחוז. אסור לתת יותר מעשרים אחוז, אם יש חשש שזה יגרום לו להתרושש [א].
- כספי המעשר מיועדים אך ורק לעניים, ולא למצוות אחרות של התורם, כגון רכישת תפילין [א].
- אולם, אם אין ביכולתו גם לתת צדקה (מעשר – עשרה אחוז), וגם לקיים מצוות אישיות המוטלות עליו, המצווה המוטלת עליו קודמת, וייתן צדקה כפי יכולתו (ט).
- צריך לתת צדקה בסבר פנים יפות [ג].
- גם אם אדם מתבקש ואינו יכול לתת סכום משמעותי, עליו לתת אפילו סכום קטן [ד].
- המעלה הגדולה ביותר בצדקה היא לסייע לעני לצאת מעוניו, ולאפשר לו להתפרנס בכוחות עצמו [ה].
- עדיף לתת צדקה בלי שהמקבל יידע ממי קיבל ומבלי שהנותן יודע מי המקבל (כגון דרך עמותות, הדואגות לרווחת העניים) [ז].
- טוב לתת צדקה לפני התפילה, ככתוב “בצדק, אחזה פניך”. ומי שתורם בהוראת קבע, מקיים דרישה זו [יד] (ל).
- גבאי צדקה שיש בידו כספי צדקה מיותרים, צריך לתת עדיפות לסיוע לנישואי יתומות עניות [טו].
- בנוסף, קיימת חשיבות רבה לתמיכה בנערים עניים הלומדים תורה, לסייע בטיפול רפואי לחולים עניים, וכן לתרום לתפעול בתי כנסת וצרכי צדקה אחרים לעניים [טו]. ואף שיש מדרג, צריך להתחשב בכלל הייעודים (לה).
- קיים גם מנהג יפה להתחייב לתרום לעניים בעת אזכרת נשמות [ט], כי זה מוסיף זכויות לנפטרים (לו).
כמה ראוי ליתן לכל אחד (סימן רנ)
- חיוב הצדקה הוא לספק לעני את צרכיו ההכרחיים: כסף לאוכל, ביגוד, עזרה לחתונה וכדומה [א].
- עקרונית, חיוב זה חל על כל יחיד. אולם בפועל, החיוב מוטל על הציבור, להקים מערך של איסוף, גבייה וחלוקת הצדקה.
- חובת הצדקה היא בהתאם לממון. עשירים חייבים לתת יותר מבינוניים.
- צריך לתת צדקה למחזר על הפתחים, אבל אין חיוב לתת לו מתנה מרובה.
למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו (סימן רנא)
- אין לתת צדקה לרשעים [א].
- יהודים שאינם שומרי מצוות בימינו, אינם מוגדרים כרשעים (א).
- אדם רשאי להשתמש במעשרותיו לטובת ילדיו מעל גיל שש [ג].
- אם יש לו את היכולת, עליו לתת בנוסף צדקה גם לעניים שאינם ילדיו (ו).
- קרובי משפחתו, קודמים לשאר עניים. עניי עירך, קודמים לעניי עיר אחרת. ועניי ארץ ישראל, קודמים לעניי שאר ארצות [ג].
- פרנסת האדם עצמו קודמת לפרנסת אחרים: מי שאין לו מספיק כסף לפרנסת עצמו, פטור מלתת צדקה [ג].
- לאחר שאדם נתן צדקה לגבאים, אינו יכול להכתיב להם למי לחלק אותה [ה].
- מי שמבקש אוכל, נותנים לו מיד, ולא בודקים אם הוא אכן עני. אך מי שמבקש ביגוד או צרכים אחרים, בודקים שאכן עני הוא [י].
- כסף שניתן לצדקה, אפילו לצורך תלמוד תורה, מותר לשנותו למטרת הצלת יהודי הנמצא בסכנה מיידית [יד].
דין פדיון שבוים וכיצד פודין אותם (סימן רנב)
- סימן זה דן בפדיון שבויים שנחטפו על ידי לסטים תמורת כסף, והוא אינו זהה למצב החטופים בימינו, שמטרתו הכנעת ישראל. עם זאת, יש בו עקרונות חשובים, ורק הבנה מעמיקה של המצב העכשווי, יכולה לסייע ביישומם [הק].
- מצוות פדיון שבויים קודמת לפרנסת עניים [א].
- אפילו אם גבו כסף לבניית בית כנסת, ובמקביל ישנם שבויים, יש להעביר את הכסף לפדיונם [א].
- השולחן ערוך כותב שהמעלים עיניו מפדיון שבויים, עובר על איסורים רבים: “לא תאמץ את לבבך”. “לא תקפוץ את ידך”. “לא תעמוד על דם רעך”. “לא ירדנו בפרך לעיניך”. ומבטל מצוות עשה רבות: “פתוח תפתח את ידך לו”. “וחי אחיך עמך”. “ואהבת לרעך כמוך”. “והַצל לקוחים למות” (משלי כד, יא), והרבה דברים כאלו.
- קל וחומר למי שיכול לשרת בצבא ואינו עושה כן, שהוא מתעלם מסכנת הכלל כולו, ולא רק מסכנת הפרט, ועל כן עובר בוודאי על כל מה שכתב כאן המחבר (יג).
- אין פודים שבויים ביותר מכדי דמיהם, מפני “תיקון העולם”. כלומר, כדי שלא ירגילו האויבים את עצמם בחטיפה ולקיחה בשבי [ד].
- מכאן נלמד שההלכה שוקלת לא רק את טובת הפרט השבוי, אלא גם בהשלכות הציבוריות הרחבות של פדיונו (טו).
דין מי הוא הראוי ליטול צדקה (סימן רנג)
- בזמן חז”ל נקבעו שיעורי צדקה לפי סוגי העניים השונים. עם זאת, המחבר קבע ששיעורים אלה אינם רלוונטיים היום. והכלל הוא שיש לתת בהתאם לצרכים האמיתיים של העני [ב].
- חובת הקהילה, הציבור, או נותן הצדקה, לברר ולוודא שמבקש העזרה אכן אינו יכול לעבוד או להתפרנס, ואינו מחזיק באמצעים כלכליים נסתרים (כמו נכסים או הכנסות אחרות), כדי שלא ינצל את טוב הלב של הציבור, ללא צורך אמיתי. עם זאת, יש להיזהר שלא להכביד על העניים בדרישות בירוקרטיות מיותרות (כט).
- אין דורשים מעני שיש לו נכסים למכור אותם במחיר הפסד, במקום זאת, יש לסייע לו עד שיוכל לממשם לפי ערכם האמיתי [ג].
- עני שקיבל צדקה ולאחר מכן התעשר, אינו מחויב להחזיר את שקיבל, אלא מעתה יתרום לאחרים כפי יכולתו, כדרך כל אדם [ו].
- עני שאינו יכול לעבוד ולהתפרנס, אך גם מתבייש או מסרב לבקש עזרה, מערימים עליו לטובתו בדרכים עקיפות, כגון בהצעת הלוואה שאין דורשים אותה בחזרה [ט].
- חובה לתת לתלמיד חכם צדקה לפי כבודו (לא כמתן לאביון בלבד, אלא כתמיכה בכבוד התורה ולומדיה) [יא].
שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים (סימן רנד)
- אסור ליהודי לקבל צדקה מגוי בפרהסיה, כי יש בזה חילול השם, שיהודים תלויים בחסדי הגויים [א].
- אם יהודים לא דואגים לנזקק, ואינו יכול לקבל מהגוי בצנעה, מותר לקבל אותה אפילו בפרהסיה [א].
- מעיקר הדין אסור לקבל תרומה ממומר [ב].
- למעשה, היום מחשיבים את הלא-דתיים כאנוסים, ולכן מותר לקבל מהם צדקה (ח).
- גוי שנותן נדבה לבית הכנסת מיוזמתו, מקבלים ממנו, כי אין בזה חילול השם, אלא הכרה באמיתות היהדות [ב].
להרחיק מקבלתה (סימן רנה)
- אדם צריך להתרחק מקבלת צדקה, ועדיף לעבוד בכל עבודה, אפילו זו שנראית בזויה, מאשר להסתמך על קבלת צדקה [א].
- אמנם, אם אין יכולת להתפרנס, חייב לקבל צדקה. ואם מסרב ומצער עצמו, שלא מקבל צדקה, עובר על איסור [ב].
קופת צדקה – הקמה, גבייה וחלוקה (סימן רנו)
- חייבים להקים בכל עיר קופת צדקה, ולמנות גבאים שתפקידם לגבות את התרומות, ולחלקן לנזקקים [א].
- צריך למנות שלושה אנשים, שיחליטו על חלוקת הכספים [ג].
סדר גביית הצדקה ושלא לאחרה (סימן רנז)
- נאמר בתורה “והייתם נקיים מה’ ומישראל”. מכאן שחובה על גבאי הצדקה לדקדק מאוד בהנהגה ישרה, ולא לעשות שום מעשה שיגרום לרואים להעלות בדעתם חשד כלפיהם [א].
- מותר לציבור להחליף גבאי אחד בגבאי אחר כאשר הדבר נראה להם צורך ציבורי [ב].
- כן הדין גם בממונים אחרים; מותר לציבור להחליפם כשיש בכך צורך הציבור [ב].
- אדם שהתחייב לתת צדקה לעניים, חייב לקיים מיד, שנאמר “לא תאחר לשלמו” [ג].
- אם אין עניים מצויים שם בשעה שהתחייב, יפריש את הסכום לצד, וייתנו כאשר יזדמנו עניים [ג].
- מי שהפריש כסף לצדקה בכוונה לתת אותו מאוחר יותר – מותר [ג].
- צריך להיזהר שלא להתחייב לצדקה בלשון נדר [ד].
- עני שיש לו קרובים עשירים, אין הגבאי חייב לתת לו מקופת הצדקה, שכן החיוב מוטל בראש ובראשונה על קרוביו העשירים [ח].
- ראוי שלא ייתן אדם את כל הצדקה שלו לעני אחד, אלא יחלקנה בין עניים רבים; אולם אם יש לו עני מקרוביו, הוא קודם לכל עני אחר [ט].
- גבאי צדקה לא ייטיבו עם קרוביהם יותר משאר עניים, אלא יחלקו את כספי הצדקה בצורה הגונה [י].
דין המתפיס בצדקה (סימן רנח)
- מי שציווה לפני מותו לתת כספו לצדקה לעניים, או לתרום ספר תורה לבית הכנסת, ולא פירש למי, מניחים שכוונתו לעניי עיר מגוריו, או לבית הכנסת שבו היה רגיל להתפלל [ד].
- מי שהתחייב לתת סכום לצדקה, ואינו זוכר כמה נדר, ייתן עד שיצא הספק מליבו [ה].
- המתחייב לתת צדקה בלשון של נדר, אינו יכול לחזור בו מהתחייבותו, אלא על ידי התרת נדרים בפני חכם [ו].
- ואין לחזור בו אלא בשעת צורך גדול (לג).
- אדם אינו יכול להקדיש או לתרום מה שאינו ברשותו, כגון חפץ שלא בא לעולם או ממון שעדיין אינו שלו [ז].
- אמנם יכול להתחייב כשיהיה בידו יתנו לצדקה ואז כשיבוא לידו חייב לקיים נדרו [ח].
דין אם מותר לשנות צדקה, והנהגת הגבאי עם הצדקה, והממונה עליה (סימן רנט)
- אדם שייעד מעות לצדקה וצריך להם לצורך מיידי, רשאי להשתמש בהם, ובלבד שיחזיר בהמשך סכום זהה לאותו ייעוד של צדקה [א].
- משעה שנתן את המעות לגבאי, שוב אינו רשאי ללוותם לעצמו [א].
- כספים שנאספו למטרה מסוימת, כגון לצורך בית עלמין, רשאים פרנסי העיר להסב אותם למצווה אחרת חשובה יותר, כגון לימוד תורה [ב].
- אם השינוי זמני, באופן שוודאי לא תיפגע המטרה המקורית מותר להסב את הכסף לכל צורך ציבורי נדרש [ב].
- תרם אדם מעצמו למטרה מסוימת, אסור לשנות ייעודו (כ)
- במקום שגבאי העיר ממונים לשנות לפי הצרכים, מותר להם לשנות אף ממעות שנתרמו למטרה מסוימת, לפי המנהג [ב].
- אם התורם פירש בבירור שאינו רוצה שינוי אסור לשנות את ייעוד המעות [ב].
- מי שיש בידו ממון, ומסופק הוא אם הוא של צדקה, חייב לתתו לצדקה [ה].
- אין רשות לקהל לתבוע מיסים מארגוני צדקה [ו].
הלכות צדקה
סימן רמ”ז – גודל שכר צדקה, ואם כופין עליה
סימן רמ”ח – מי חייב בה ומי ראוי לקבלה
סימן רמ”ט – כמה חייב ליתן וכיצד יתננה
סימן ר”נ – כמה ראוי ליתן לכל אחד
סימן רנ”א – למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו
סימן רנ”ב – דין פדיון שבוים וכיצד פודין אותם
סימן רנ”ג – דין מי הוא הראוי ליטול צדקה
סימן רנ”ד – שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים
סימן רנ”ו – קופה ותמחוי היאך נגבים ומתחלקים
סימן רנ”ז – סדר גביית הצדקה ושלא לאחרה
סימן רנ”ט – דין אם מותר לשנות צדקה, והנהגת הגבאי עם הצדקה, והממונה עליה
