הלכות שיתופי מבואות

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו"ע.

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ"א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס"ק מצויינת בסוגריים עגולים.

מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

 

הלכות ביטול רשות ושיתופי מבואות (סימנים שפו – שצה)

א.      דיני שיתוף בעירוב (סימן שפו)

1.        המבוי הוא כעין כביש ללא מוצא, חסום משלש צדדיו, אליו פתוחות חצרות, אליהן פתוחים בתים.

2.        גם אם נחסמה הכניסה למבוי הפתוחה לרשות הרבים, או לכרמלית, על ידי הקמת צורת הפתח, הטלטול מן הבתים עדיין אסור בו [א].

3.        כדי להתיר לטלטל בו, צריך לעשות שיתוף מבואות [א].

4.        מעיקר הדין, אפשר לעשות את השיתוף, על ידי כל מיני מאכל [ד].

5.         למעשה נהגו לעשות את השיתוף בפת, כמו שעושים בעירוב חצרות. וכל דיניו של ה"שיתוף", שווים לדיני עירובי חצרות [ג].

6.        אין חובה לתת  את השיתוף בבית, ואפשר לתתו באחת החצרות, במקום משומר. ולמעשה נהגו לתתו בבית [א].

ב.      שותפין במבוי צריכין לערב בחצרות (סימן שפז)

1.        שיתוף מבואות הנעשה בלחם, ומונח באחד הבתים של המבוי, מועיל גם כעירובי חצרות, ואין צורך שכל חצר תעשה עירוב ביניהם [א].

 

 

ג.       דין אם לא עירבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי (סימן שפח)

1.        אם לא עירבו עירובי חצרות, ולא שיתופי מבואות, מותר לטלטל בתוך החצרות והמבוי, חפצים ששבתו בתוך החצרות או במבוי, אבל לא את אלה ששבתו בתוך הבתים [א].

ד.      מבוי שצדו אחד אינו יהודי, וצדו אחד ישראל (סימן שצ)

1.        שני יהודים שיש ביניהם קיר משותף, ובו חלון או פתח, אינם רשאים להעביר מבית לבית דרך החלון או הפתח, ללא שיערבו ביניהם [א].

ה.      דין עירוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב (סימן שצג)

1.        אין מערבים עירובי חצרות ושיתופי מבואות ביום טוב, שחל בערב שבת. אלא צריך לערב בערב יום טוב [א].

2.        כאשר חלים בחוץ לארץ שני ימים טובים, בחמישי ובשישי, יכול לערב ביום טוב הראשון, ויחזור ויערב ביום טוב שני על תנאי, שאם היום הראשון הוא אכן יום החג, אין בעירובו כלום. אלא העירוב שיעשה למחרת, ביום שישי, הוא שיחול. ואם היום הראשון הוא חול, אז העירוב שהוא עושה ביום חמישי, שהוא למעשה, ערב יום טוב הוא שיחול, ואין בדבריו למחרת כלום [א].

3.        אבל בשני ימים טובים של ראש השנה שחלים בחמישי ושישי, אין אפשרות להתנות כך, וצריך לערב בערב יום טוב הראשון [א].

ו.        דיני ברכת עירוב (סימן שצה)

1.        מצוה לדאוג לעירוב, בחצרות ובמבואות [א].

2.        מברכים על מצות עירוב, לפני זיכוי הלחם, לכלל התושבים [א].

דילוג לתוכן