ברכה אחרונה על מאכלים שנאכלו לפני הסעודה

9. כיצד יש לנהוג למעשה:

לפי האמור לעיל נראה, שאם אוכל מיני מזונות לפני הסעודה, וכוונתו לתענוג או להשביע את עצמו. עליו לברך ברכה אחרונה, כי ודאי אין לזה קשר לסעודה שתבוא אחר כך. אך אם הוא אוכל כדי לעורר את תאבונו, הרי זה לצורך אכילת הסעודה, ולא יברך ברכה אחרונה.

האוכל פירות לפני הסעודה כגון תפוח, או מלון ואבטיח, אם ישוב ויאכלם בתוך הסעודה, לא יברך עליהם ברכה אחרונה לפני הסעודה, אלא יכוון לפוטרם בברכת המזון. אך אם לא יאכלם שוב בסעודה, צריך לברך ברכה אחרונה, כי אין להם קשר אל הסעודה.

לגבי אכילת ירקות לפני הסעודה, כגון תפוחי אדמה וכדומה, כתב המשנ"ב (סימן קעו סעיף קטן ב) וז"ל:

אם אכל קודם הסעודה דברים, שאין צריך ברכה עליהם כשאוכלן בתוך הסעודה, אינו מועיל להם כלל הברכה ראשונה. דבלאו הכי הם נפטרין על ידי ברכת המוציא. ועל כן מה שאוכל קודם הסעודה, אין שייך כלל להסעודה, וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה.

מבואר כי חובה לברך על הירקות הללו ברכה אחרונה, משום שהירק הנאכל לפני הסעודה אינו קשור כלל, לסעודה שתבוא בהמשך. כי הואיל וברכת הפת פוטרת את הירק הנאכל בסעודה, נמצא כי זו אכילה חדשה לגמרי. וכאשר האדם אוכל מהן, לפני הסעודה, נראה ברור כי אין לירקות קשר אל הסעודה. ועליו לברך ברכה אחרונה, לפני הסעודה.

השותה מים לפני הסעודה, יברך ברכה אחרונה, לפני תחילת הסעודה.

אחר שהתברר כיצד יש לנהוג למעשה, נשוב ונסביר כיצד יש לנהוג בסיטואציות שכיחות, בהם נתקלים בשאלה זו.

יש קו מנחה החולף בין כל המצבים הנידונים כאן והוא,  האם דבר המאכל קשור לסעודה או לא. בדרך זו אפשר לצמצם את המחלוקת בין הרשב"א לרא"ש, וגם את הסתירה בירושלמי. כי ייתכן לומר, שאם המאכל בא לפתוח את התיאבון, הוא קשור לסעודה. ואם לאו, אין לו קשר לסעודה.

בּוּפֶה בחתונה: בחדר קבלת הפנים, רגילים המארחים לערוך שולחנות מלאים במאכלים רבים, מכל הסוגים, ועוד לפני נטילת ידיים, אנשים מתקבצים סביבם ואוכלים פירות וירקות, דגים או בשרים, והשתיה כדת, לכל דורש. מובן מאליו, כי מיד מתעורר ספק, אם דינם של מאכלים אלו כמעוררי תיאבון, ויש קשר בינם לסעודה. לכן מומלץ, שלא להיכנס לכלל ספק. ואחר שאוכלים מן המאכלים, יש לברך ברכה אחרונה, ולצאת מן המקום, ולחזור. יציאה וחזרה זו דינם "שינוי מקום", ובזה נוצר הֶפסק, בין האכילה של ה"בופה", לאכילה של הסעודה. פתרון הלכתי זה מאפשר לברך ברכה אחרונה, על הנאכל בבופה. כי מעתה אין כל ספק שהמאכלים של הבופה אינם משמשים מנת פתיחה לסעודה שאחר כך, אלא זו סעודה בפני עצמה. נמצא כי יש לברך ברכה אחרונה, על כל הדברים שנאכלו שם.

מנהג המרוקאים: בני עדת מרוקו, הנוהגים לברך בשבת על מאכלים שונים, לפני הסעודה, בזמן שכל הסעודה מוכנה לאכילה מיידית, ודאי שהמאכלים הנאכלים על ידם לפני נטילת ידים, נחשבים הכנה לסעודה. כי הם באים לעורר את התיאבון, לכן לכאורה, אין לברך עליהם ברכה אחרונה.[4]

קידוש בשבת בבוקר: אם המאכלים מהווים פתיחה לסעודה, ובאים לעורר תאבון, אין לברך עליהם ברכה אחרונה, למרות שזה לפני נטילת ידים. אך אם הקידוש נערך כאירוע בפני עצמו, יש לברך עליהם ברכה אחרונה. הקידוש הנערך בישיבה שלנו, הוא אירוע בפני עצמו. יש בו שירים, נאמרים בו דברי תורה. לכן למרות שהוא נערך במקום הסעודה, הרי עורכים גם הפסקה בין הקידוש לסעודה. בהפסקה מסדרים את כל השולחנות מחדש, מפנים את הפסולת, ומניחים סלטים ושאר מאכלים נוספים. לכן נראה ברור, שאלו שתי סעודות שונות, ויש לברך ברכה אחרונה על הנאכל בקידוש.

שתיה ואכילה לפני סעודה לא מתוכננת: אכל אדם או שתה משהו, ופתאום ביקשו ממנו בני המשפחה להתארגן לסעודה, אין המאכלים שאכל מוגדרים כהכנה לסעודה, ועליו לברך ברכה אחרונה.