חלה העומדת להיחלק

בס"ד

הפרשת חלה בעיסה העומדת להיחלק

שאלה:

אל כבוד הרב שיחי', שלום וברכה.

ברצוני לשאול, האם מתחייבת העיסה שאני לשה בהפרשת חלה. כי מצד אחד, יש בעיסה זו שיעור החייב בהפרשת חלה. ומצד שני, מחלקת אני כיכרות אלה, אחר אפייתם, לבני משפחה וידידים. ובכל כיכר, בפני עצמו, אין שיעור המחייב הפרשת חלה. על כן אבקש לדעת, אם עלי להפריש חלה. ואם כן, האם לברך על ההפרשה?

תשובה:

עיסה זו חייבת בהפרשה, ובברכה.

מקורות:

מובא בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן שכו סעיף ב) נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה עִסָה לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקָהּ, חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂנָּה פַּת. אֲבָל (שְׁאָר אָדָם) הָעוֹשֶׂה עִסָה לְחַלְּקָהּ בְּבָצֵק, פְּטוּרָה.

פירוש ההלכה:

"נַחְתּוֹם" – הוא אופה המכין לחם לציבור. "שֶׁעָשָׂה עִסָה לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקָהּ" – כלומר, לש בצק, כדי לחלקו לחתיכות קטנות, ולמכרן בעודן עיסה. וכל אחד מן הקונים, לוקח עיסה קטנה זו, ואופה אותה בביתו. לכאורה יש מקום לפטרו מהפרשת חלה, כי העיסה הגדולה נילושה כדי לחלקה, עוד קודם האפייה. ובמקרה כזה, כמבואר מיד בהמשך הסעיף, פטור מהפרשת חלה; אבל השולחן ערוך פסק שבכל אופן העיסה "חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂנָּה פַּת" – כלומר, עליו להפריש חלה, כי יתכן שלא יבואו לקוחות, והנחתום עצמו הוא שיאפה את העיסות הקטנות כולן יחד, באופן שיצטרפו לחלה. על כן הוא חייב בחלה, גם אם כעת אין בכוונתו לאפות יחד את העיסות (כך מפרש הירושלמי את המשנה, והעתיקוהו המפרשים).

"אֲבָל (שְׁאָר אָדָם) הָעוֹשֶׂה עִסָה לְחַלְּקָהּ בְּבָצֵק, פְּטוּרָה" – אדם רגיל הלש עיסה ומחלקה טרם אפייה, לחתיכות שאין בהן שיעור חלה, פטור מהפרשה. כי סתם בני אדם אינם לשים עיסה אלא לצורך בשביל אנשים ידועים מראש, ואין חשש שתישאר לו כמות בצק החייבת בחלה. והרי זה כאילו לא הייתה כאן כלל עיסה, שיש בה שיעור חלה.

מדין זה עולה כי דווקא עיסה הנחלקת טרם אפייתה לאנשים שונים היא שפטורה, אבל עיסה הנחלקת אחר אפייתה, חייבת בחלה. וכך מפורש בדברי הש"ך (ס"ק ה): "אבל שאר אדם העושה עיסה לחלקה בבצק לאנשים הרבה, שלא יהא באחת מהן שיעור חלה, פטורה. אבל אין דעתו לחלק בצק, אף על פי שדעתו לחלקה אחר אפייה, חייבת". כך כתב גם הט"ז בס"ק ב (ואף הבית יוסף דייק כן מלשון הרשב"א; אולם ציין שם, כי מלשון הסמ"ג משמע שאף אם מחלקה לאחר אפייה פטור, אלא שיש לדחות, דאורחא דמלתא נקט. ועיין ערוך השולחן סעיף ד, בטעם החילוק בין עשוי לחלקה בצק, לבין עשוי לחלקה לאחר האפייה).

ואין לטעות ולומר שבנידון שלנו, הואיל ועתידה ליתן חלות קטנות לאנשים, לא תחול חובת הפרשה. ורק בחלה גדולה ובה שיעור הפרשה, שלאחר אפייתה חולקה לפרוסות, רק בה תחול חובת הפרשה; כי אין הדבר כן, כפי שעולה מסעיף א:

שְׁתֵּי עִסוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בְּחַלָּה, וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, וְנָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ, אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה, שֶׁסְתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִים. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל עֵרוּב הָעִסוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

בהלכה זו מדובר בשני עיסות שונות שוודאי ייאפו בנפרד, כי הן שייכות לאנשים נפרדים. עם כל זה, הן מצטרפות לחיוב חלה, אם בעת ההפרשה נגעו זו בזו, והבעלים אינם מקפידים על עירובן. יש לומר איפה, בקל וחומר, שוודאי תחול חובת הפרשה על עיסה אחת גדולה, של אדם אחד, אף שרוצה לחלקה ולאפות כל לחם בנפרד, מאחר ואינו מקפיד כלל על עירובן בשעת האפייה.

על כן סבור אני, כי אף שמתחלקת עיסה זו אחר האפייה, עדיין חלה עליה חובת הפרשת חלה, ובברכה.

שאול דוד בוצ'קו