בע"ה מוצש"ק פרשת ויחי תשל"ה

כבוד תלמידי ישיבתנו ידידי האהובים, שמעון חביבי, אלי חביבי ומיכאל חביבי שליט"א

זה כבר זמן רב שבדעתי לכתוב לכם איזה מילים. אמנם מצד אחד, הטרדות רבו מאד על ראשי בחדשים האחרונים; ומצד שני חשבתי שגם אתם הנכם כה טרודים באימונים, עד שיהי' קשה לכם אפילו לקרא מכתב. ומפני זה אני מחשיב פי כמה את המכתבים שקבלתי. ראשית תודתי לשמעון, שממנו קבלתי המכתב הראשון, מכתב מלא תוכן וחבה, ושמחתי לראות את האידיאל הגדול שלא נפל גם בימי אימונים. שנית קבלתי המכתב מאלי, הרגשתי שהוא כותב מתוך עייפות גדולה, ומאד נהניתי לשמוע ממנו. התודה השלישית למיכאל על מכתבו שעוד לא שלח, מפני שלא מצא אז פנאי לסיימו, אבל במחשבה בטח כבר כתב, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.

והנה חושבני, שעתה כבר סיימתם את האימונים הראשונים הקשים והמפרכים, ונכנסתם כבר לשלב השני או השלישי של אימונים ספציפיים, אבל במדה מסוימת פחות מעייפים, בזה שיש לכם כבר כח לנשום, ואולי גם כן כבר לחשוב, לחשוב על הרבה מיני דברים. מאד אשמח אם תוכלו – כל אחד מהאופק שלו – לתת לי דווח מפורט על המתרחש אצלכם, הן במעשה והן במחשבה, גם אם יש לכם מגע עם קבוצות אחרות, ואם אתם מרגישים השפעה איזו שהיא מאיזה צד שהוא. בעיקר לאיזה כוון הולך מחשבתכם, ואיך מרגישים בצבא על המתרחש בעולם הפוליטיקה וכו' וכו'.

מן המתרחש פה בישיבה בטח הנכם שומעים בעקיפין, בעיקר אלי שיש לו פה אח, ב"ה הוא מתפתח טוב. בכלל יש ב"ה בישיבה אוירה רצינית ועליזה, לומדים בשקידה ומתקדמים היטב. כמובן שהשלוב בין כל הלמודים הוא עומס גדול בעיקר למתחילים, וצריכים להתייגע הרבה, אבל במשך הזמן בטח נהיה נוח יותר, הרי כל התחלות קשות.

והנה כמוכם כמונו בטח הנכם מרגישים כי אנו חיים בתקופה מכרעת, ואם לא עלינו מוטל לנחש מה יהיה מחר, בטח עלינו להכין את המחר בכל היכולת שלנו, ועל כל פנים אל לנו ליפול ביאוש הגדול שנאחזו בו רבים מעמנו.

למה נסתמה פרשת ויחי

תראו, מה שכתוב בפרשת היום, "ויחי יעקב", אומר רש"י "למה פרשה זו סתומה, לפי שמשירד יעקב אבינו למצרים נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרות השעבוד"[1]. והנה לכאורה קשה, הלא השעבוד לא התחיל אלא בפרשת שמות. ועוד קשה מה זה הלשון "פרשה זו סתומה"? אכן דא עקא, הכתוב מגלה לנו טעותם ואטימת ליבם של ישראל. פרשה זו סתומה היא, בני ישראל לא ראו ולא הבינו כי ירידת מצרים זו, זוהי תחילת הגלות המרה. בשעה זו נהנו משיא יחס הכבוד של מצרים להם, כל המצריים היו כפופים להם, ועם כל זה זוהי תחילת הגלות, עוד נסתר הוא, עוד סתומים הדברים ויתגלו רק אחרי כן.

לעומת זה, בסוף פרשת שמות ובתחילת פרשת וארא, כשחשכת הגלות היתה בשיאה, כשגם משה רבנו צעק מתוך כאב "ואז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', כג), ועם ישראל מדוכא ומיואש עד כי "לא שמעו אל משה מקֹצר רוח ומעבודה קשה" (שם ו', ט), דווקא אז אמר ה' אל משה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם" (שם א).

ואולי זהו מזלנו שהמנהיגים, הממשלה שלנו, כולם מוכים בסנוורים, כדי שיתגלה לעין כל כי "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו" (תהלים קי"ח, כג).

יהושע בן נון המשלב את הנחלת התורה וכיבוש הארץ

ואגב בקראי היום בפרשה כי "שכל את ידיו" –"וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי …– ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגויים" (בראשית מ"ח, יד-יט), מה כל העסק הזה, ובמה בולטת בהיסטוריה גדלותו של אפרים? בא רש"י ומגלה לנו[2] שעתיד יהושע לצאת ממנו, שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל. משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים[3]. יהושע דגל התורה, הוא הוא המוסר ומלמד תורה לישראל, והוא גם הוא, הוא בעצמו מנחיל את הארץ. בד ובד, הוא עוסק בכבוש הארץ ובלמוד התורה. אותה "הרמוניה" המלאה, המתבטאת בנקודה נפלאה זו, כי הנחלת הארץ תכליתה בלמוד וקיום התורה, ותכליתה של למוד התורה מתבטאת בהנחלת הארץ והנהגתה לפי התורה!

הייחוד של שבט אפרים ושבט יהודה

ומעניין בזה – יעויין בהפטרת פרשת ויגש: "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו " (יחזקאל ל"ז, טז). שארץ ישראל נחלקה לשתי ממלכות, מלכות יהודה ומלכות אפרים, ומדוע נקראת דוקא על שמם.

אמנם דא עקא, יהודה ואפרים הם היו היחידים אשר למרות כל הקשיים הנראים לעיניים לא איבדו התקוה והבטחון, ואמרו "עלה נעלה וירשנו אותה" (במדבר י"ג, ל), כלב בן יפונה ראש שבט יהודה ויהושע בן נון משבט אפרים, ונקראת על שמם.

והנה יש להאריך בהבדל של יהודה ואפרים של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, מה שכל אחד מבטא, אמנם ההפטרה לעיל, מגלה לנו "ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי" (יחזקאל שם יט), הכל יתאגד ויתאחד בסופו של דבר.

ואני מסיים זה ומברך אתכם שתצליחו בכל דרכיכם ותזכו להנחיל את הארץ וללמד תורה לישראל, המצפה לשמוע ממכם,

משה בוצ'קו

~~~~

[1] רש"י על בראשית מ"ז, כח. ומקורו בבראשית רבה ויחי צ"ו, א.

[2] שם יט ד"ה "ואולם".

[3] תחילת מסכת אבות.