האם עם ישראל ראוי לארץ ישראל
בע"ה ה' אדר א' תשמ"א
גרשון חביבי עם משפחתך
קבלתי לפני איזה ימים מכתבך הנעים, והנני ממהר להשיבך. קודם כל רב תודות בעד ברכותיך ודבריך המעניינים, וכמובן שקראתים בענין רב.
דברי ביקורת על כך שמבליטים רק את ארץ ישראל השלמה
והנה לדברי הבקורת שלך, על שמבליטים יותר מדי את עניין הארץ השלמה, ולא מתריעין בכלל על ענייני המדות והנהגת החברה. ובאמת, לפי דבריך זה תלוי בזה, ואם לא מתנהגים כדבעי גם הזכות על הארץ נאבדה מאתנו, כי הארץ לא נתנה לנו אלא לקיים המצוות. ואם לא מקיימים אותן, אז "ותקיא הארץ את יושביה".
א.
אסור לקטרג על עם ישראל
דע חביבי, עם כל הכבוד לכנות כוונתך, וטהֹר מחשבתך, אם באת לקטרג על ישראל, ולהחליט שאין לנו זכות על הארץ מפני שדרכנו הוא דרך של פשע וחמס, אז איני יכול להזדהות אתך.
אפילו, אם כל דבריך היו אמתיים, וחלילה עם ישראל היה נמצא בשפל המוסר, חלילה לנו מלהיות קטגור. וישעיה הנביא, על שאמר "בתוך עם טמא שפתים אני יושב" (ישעיה ו', ה) – נענש[1]; וכן משה רבינו על שאמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד', א)[2]. עלינו למצא הזכויות בישראל, ורבים הם, ולהגיד לפני ה', כי למרות כל החטאים, אין כעם ישראל גוי אחד בארץ.
ב.
זכות ישראל על הארץ אינה תלויה בקיום התורה
אין אפילו חצי פסוק בתורה, שיגיד כי זכותנו על הארץ תלויה ומותנית בקיום התורה, ופסוק מפורש (דברים ט', ה-ו) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם… למען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב… כי עם קשה עורף אתה", וכן כתוב מפורש (בראשית י"ז, ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" בלי שום תנאי, וכל שאינו מאמין בזה, הרי שאינו מאמין בהבטחת ה' לאברהם.
ואם תאמר הרי כתוב בתורה (ויקרא י"ח, כה): "ותקיא הארץ את יושביה", הרי אם תדקדק לא כתוב שיאבדו זכותם ובעלותם על הארץ, אלא שיעזבו וילכו בגולה, אבל הארץ תמיד מוחזקת להם. וגם "קללה" זו לא עלינו לפסוק ולהחליט לחומרא, הרי בפרשת בחקתי נאמרו שבע קללות בהדרגה זו אחר זו, "ואם בכל אלה וכו'", ורק באחרונה כתוב שילכו בגולה, ומי אתנו רוצה להחליט שאנחנו בשורה התחתונה של הטומאה חלילה? חס לנו מלהגיד ככה, יש לעם ישראל הרבה זכויות, ואם תמצי לומר שיש להם גם חטאים – נתכפרו כולם בכור האש של אושויץ, והגיעה השעה לחזור לארצנו, שמעולם לא אבדנו זכותנו עליה.
ג.
ויתור על ארץ ישראל חמור יותר מחטאים פרטיים, משום שהוא בשם כלל ישראל
עלינו להבדיל בין חטאים של היחיד, ובין דברים הנעשים בשם כלל ישראל. יתכן שישנם יחידים שעוברים על התורה ועל חוקי החברה שלה – ונניח גם כן שישנו דין של ערבות, ושכולנו יחסית ערבים ומתחייבים מעברות היחיד, עם כל זה אינו דומה זה לדבר שנעשה בשם כלל ישראל, ובשביל כלל ישראל. אם חלילה, תקום ממשלת ישראל, ותוותר על איזה שטח שהוא לטובת שונאינו – הרי שנעשה דבר זה בשם כלל ישראל, הרי שכלל ישראל ויתר חלילה על חלק מארצנו, המובטחת לנו מה' לדורי דורות.
בכל זאת, אני מזדהה אתך, שיש לחכמים ולרבנים, כשהם רואים פרצות בהנהגה החברתית, להזהיר את העם על חובתם, להגיד להם דברי מוסר, ולהגיד להם את החובה הגדולה של יחסי אנוש אשר התורה דורשת כל כך; ומלבד התועלת המיידית שאולי יהיו חוזרים בתשובה, ישנה בתוכחה זו גם קדוש השם, לראות את דרכי התורה המבוססים על יושר וצדק. ואם קורה שרבנים מארגנים מחאות פומביות נגד חלול שבת, או נגד בנין אצטדיון, על אחת כמה וכמה שעליהם להזעיק נגד פרצות של אי-יושר ואי-צדק.
אבל איני רואה יחס בין חובה זו לחובתנו על הארץ השלמה, ואיני רואה למה לא יכולים לצעוק על שני הדברים, ואדרבה, כאמור דבר של ארץ ישראל השלמה יש בה חומרה יתירה, מפני שהוא נעשה על דעת כלל ישראל והוא חס ושלום בגדר מעוות שאינו יכול לתקון.
ד.
הציבור בישראל חי בדרך כלל בצדק ובמשפט
אמנם גם בחובה זו, צריך להזהר מאוד, לא להגזים ולא לדבר בהכללות, "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?"[3], חלילה. סוף סוף אנו חיים – בדרך כלל – הן הדתיים והן הלא דתיים, בחיים של צדק ומשפט. כולם רואים במשפט השוה לכולם בסיס ראשון במעלה, ואם ישנם לדאבוננו ולצערנו חוטאים ופושעים – הלא העם בכללו מתקומם נגד תופעות אלו, הרי שהעם בכללו מרגיש בחובת הצדק היושר והמשפט.
אין להצטרף לתקשורת שמשחירה את פני הדתיים
ואני בטוח ומשוכנע, כי בחוג הדתיים עוד יותר, רובם ככולם מתנהגים ביושר, יוצאים לפעלם ולעבודתם עד ערב, נהנים מיגיע כפם [מה גדלו דברי חז"ל: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים"[4]] וגומלי חסד בהצנע לכת, אלא שהעתונים לא מתעסקים באלה, הם רק ב"סנסציות" מוצאים מִחְיָם, וכל מה שיכולים לתאר יותר את העוול של אחד המנהיגים – יאכלו את בשרו וימוצו את דמו [בתורה הקדושה הפחיתו העונש של הגנב שטבח את הצאן הגנוב על שהיתה לו "בושה" להרכיב את הצאן על כתפיו[5]] כאלו דמו נעשה הפקר, ואם יש אדם דתי אחד, החשוד בדבר מה – יתנהגו בהפקרות כמו אנטישמים, ויאשימו את כל הדתיים, ואת כל הדת. ומה נורא המעשה, שגם הדתיים בעצמם נותנים יד להגזמה זו.
למה לא נצא נגד כל ההאשמות האלה, ויבליטו את כל חייהם הצנועים של שומרי התורה, ואם ישנם בודדים העוברים על זה – לא עלינו לחפות על זה, אבל גם אל ניתן ידינו להשחיר את פני הדת חלילה, מפני שישנם בודדים שלא מתנהגים כשורה.
ברוך ה' עם ישראל בכללו הוא עם כשר, ומתנהג כשורה כדין ולפנים משורת הדין, ובודאי שהוא ראוי וזכאי לרחמי ה' ולגאולה שלמה בקרוב,
שלך באהבה
משה בוצ'קו
~~~~
[1] יבמות מ"ט, ב.
[2] שבת צ"ז, א: "אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב 'והן לא יאמינו לי' ".
[3] על פי במדבר ט"ז, כב.
[4] ברחות ח', א.
[5] הפסוק בשמות כ"א ,לז. טעמו בבא קמא עט ב בשם ר' יוחנן בן זכאי, ומובא ברש"י על התורה שם.
תפריט מאמרים ומכתבים
הקמת מדינת ישראל – מעשה ד' או מעשה שטן
יעודו של עם ישראל – רק בארץ ישראל
דברי חיזוק ועידוד לבחורי הישיבה
מכתב לרב לנגה בעניין עלייה לארץ
תנועת 'כלל ישראל'