בע"ה י"ג באייר תשל"ז

לכבוד הרב בנימין פרלס שליט"א, רב דק"ק לוצרן.

כבוד הרב מאד נכבד,

על הכינוס בלוצרן ביום העצמאות

קיבלתי מכתבו מי' באייר, והנני ממהר להשיבו, רב תודה על גילוי הלב שבו, וטובה תוכחה מגולה, והנני מעריץ הכנות ואת יראת ד' הבוערת בלבו ואשר דחפו אותו לקנטר על הופעתי ביום העצמאות בלוצרן. אכן הרגשתי את כל הכאב שכאב לו בשמעו את דברי, שבעיניו היו אלה דברי "מינות" ופלסתר. וצר לי על כל הצער שגרמתי לו.

והנה אגיד לו שאני לא מתבהל מדברי תגובה. אם רואה אני בתגובה שהיא נכונה, אשמח להודות על האמת. ומצד שני, אם הם לא נראים בעיני, אני מוכן לעמוד בדו-שיח ובוויכוח, בתנאי שיתנהל בטעם, ברצינות ושיהיה ענייני.

כבוד תורתו שפך את שיחו לפני, ובזה פתח לי פתח, שגם אני אשפוך את שיחי לפניו ואשיב לו באותו גילוי לב.

והנה אחזור בשני מילים על מה שאמרתי באותו ערב:

הקמת מדינת ישראל היא מפנה של משעבוד לגאולה

א. כמו שיציאת מצרים היתה מפנה בהיסטוריה של ישראל, משעבוד לגאולה, וראשית תהליך לבנין האומה לקבל התורה ולכניסה לארצנו – למרות כל המכשולים שהיו עוד בדרך, זו היתה ההתחלה והמפנה – כמו כן לפני כ"ט שנה, אחרי אלפיים שנות נדודים ורדיפות – זכינו למפנה לשוב לארצנו הקדושה בתור עם הזוכה בעצמאותו על ארצו. והגם שעוד רב הדרך לגאולתנו השלמה, אבל המפנה גלוי.

מחובתנו להודות ולשבח לד' על הקמת המדינה

ב. וכמו שביציאת מצרים, עלינו לדעת כי עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ד', כמו כן עלינו לדעת, שגם המפנה הזה אחרי אושויץ, הוא התגלות ד', וכמו אז, גם עכשיו עלינו להכיר בד' כאדון ההיסטוריה, ולהודות ולהלל כי מאת ד' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. וקראתי תגר על השלטון בארצנו שאינו מכיר – בגלוי – בד', ושחס לו להזכיר את שם ד'.

לדברי הכותב, מדינת ישראל היא מעשה שטן, היות וגרמה להדרדרות במצבם הרוחני של עם ישראל

והנה כבוד תורתו חולק עלי על שתי ההנחות, ורואה בהן דברי פלסתר – אינו רואה בהקצת עצמאותה של ישראל שום מפנה לטובה לעם ישראל, ואינו רואה בזה ידו של ד'. להיפך, הוא רואה בזה איזה מעשה שטן, אחרי שזה גרם להידרדרות נוראה, שרוב רובו של העם הגר שם פנה עורף לתורה ולקדש ישראל, ורק בגולה השכינה נמצאת, ובארץ ישראל היא חלילה נרמסת ברגלים.

כיצד ניתן לומר שהקמת המדינה היא לא מעשה ההשגחה העליונה?!

והנה אודה ולא אבוש, שגם לבי מתפוצץ מכאב בקראי את דבריו, ובידיעה שגם רבים וטובים חושבים ומרגישים כמוהו. ומה עלי לקנטר על השלטון של ישראל שאינו מזכיר את ד' ואינו רואה את יד ד' בשיבת ציון, אם גם רבנים חושבים ככה.

אכן, לא רק עם בן גוריון עלי ללחום, אלא גם עם הרבנים המזדהים אתו וחושבים כמוהו (אני לא בטוח שהוא באמת חשב ככה) שהמדינה קמה לתחיה על ידי הרצל ובן גוריון ולא על ידי ד'.

כשהקללה והתוכחה נתקיימה במלואה באושויץ, בודאי הכרתם שזה לא "מקרה". אכן כשהנבואות של כל נביאינו המתנבאים על חזרת העם לארצו – "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה" (תהילים קי"ג, ט) – אז אתם לא מכירים בד'. אז אתם חושבים שמפנה גדול כזה נעשה בלי ד', ונגד ד'. רק בקללת ד' אתם רוצים להכיר, אבל לא בברכתו. אתמהה. איה היראת שמים. ואיה הבטחון בד'. ואיה הלמוד שלומדים שאין שום דבר קורה למטה אם לא נגזר למעלה, ודבר גדול כזה נעשה במקרה ובלי השגחה?

ובאיזו טענה נבא נגד השלטון כשהם מנציחים את כל הגבורה בצה"ל ובחכמתם, כשגם הדתיים לא רוצים לראות בזה השגחת ד'?

אסור לדון לשלילה את עם ישראל, ויש להכיר בחיובי ובטוב במדינה

מאד כאב לי גם כן כשכבוד תורתו דן את רוב רובם של תושבי ישראל כרשעים; וכי מצוה היא לדבר בגנותה של ישראל!? המרגלים נדונו על שדברו לשון הרע על עצים ואבנים של ארץ ישראל, ואנו באים ואומרים שארץ ישראל היא מקום של יצירת כפירה חלילה? ולמה לא ראה כבוד תורתו את ריכוז רובן של הישיבות בארץ ישראל, שרבבות לומדים תורה יומם ולילה, ולמה לא ראה רבבות יהודים יראי שמים ונהנים מיגיע כפם, ולמה לא ראו רבבות יהודים מוסרים נפשם יומם ולילה בעד בטחונה של ישראל?

גאולת ישראל לא מוכרחת להתחיל על ידי משה

כבוד תורתו לא רצה להכיר בד' שהוא מחולל המפנה, מפני שלא השתמש במשה רבנו. אמנם כבר כתוב בתורה כי לא קם בישראל כמשה עוד, ולא יקום[1] – רק הנוצרים להבדיל אומרים שקם נביא "חדש". אחרי תקופת הנבואה ניתנה נבואה לשוטים ולקטנים[2] – אפשר להסביר, כי תהיה התגלות על ידי פלאים שכל אחד – גם מי שאינו חכם ביותר, אם רק לבו פתוח ולא אטום, יכול להכיר. ורבנו הרמב"ם פוסק להלכה שמלך המשיח לא יחדש דבר ולא יעשה נסים ונפלאות[3]. ומי נתן לנו רשות "לפסוק" הלכות על רבונו של עולם, שהוא צריך לעשות הגאולה כמו שנראה לנו, ואם הוא עושה אחרת, אז כבר יש לנו רשות להכחיש בו ח"ו?

ראיות מן המקרא שגם גאולה שנעשית לרשעים וביד רשעים – גאולת ה' היא

והנה כתוב בישעיהו מ"ד (פסוק כ"ח): "כה אמר ד' למשיחו לכורש, האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד". וחז"ל אמרו בסנהדרין (קב, ב): "מפני מה זכה עמרי למלכות – מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל"[4].

ובמדרש (ויקרא רבה פרשת אחרי): "אמר ר' אחא: בכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי צפרדע, ואפילו על ידי יתוש" וכו'. ועיין במלכים ב' י"ד, כ"ג-כ"ו באריכות, עי"ש[5].

גם בגאולת מצרים לא היו ראויים להגאל, ואף על פי כן נגאלו

והנה פסק כבוד תורתו שביציאת מצרים היו כולם צדיקים מפני זה זכו – לפי דבריו – לגאולה. היום רובם רשעים ואי אפשר להם לזכות לגאולה. אז למה אומר הרב בכל יום: "אני מאמין בכל יום שיבא"[6]? והנה שכח כבוד תורתו המדרש, שבמצרים מתו ארבע חמישיות[7] – שלמרות כל הניסים והמכות בחרו להישאר לחיות ולמות במצרים. ושכח המדרש, שלפני קריעת ים סוף קמו המלאכים בטרוניה, מה ראו הללו להגאל, אלו ואלו עובדי עבודה זרה[8], וכן במדרש פרשת אחרי: "קשה היתה גאולתן של ישראל לפני הקב"ה, אלו ואלו ערלים, אלו ואלו לובשי כלאים, ואלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם".

וארבעים יום אחרי מעמד הר סיני עשו את העגל, ואחרי כל הניסים שראו ועם משה רבנו בראשם אמרו – גם אז – "נתנה ראש ונשובה מצרים" (במדבר י"ד, ד), ובכו בכיה של חנם.

ולמרות זה, הקב"ה שפט אחרת. שהם ראויים להגאל, שבתוך תוכם הם מאמינים ובני מאמינים. ידע שאחרי קריעת ים סוף יאמרו שירה ויקבלו את התורה.

ראיות שהגאולה העתידה תופיע אף אם אין עם ישראל ראוי לה ח"ו

ומה עם הפסוק ביחזקאל ל"ו: "כה אמר ד' לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם  לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (אולי זה שוויץ…?) וכו' עיין שם.

ועי' ברמב"ן בפרשת האזינו, שאין בפרשת הגאולה שום תנאי בתשובה[9], אלא שבעת מן העת, כשנתמלאה סאתם של פורענויות, אז "ונקיתי דמם לא נקיתי, וד' שוכן בציון" (יואל ד', כא).

והכתוב אומר: "אם ד' לא ישמור עיר – שוא שקד שומר" (תהלים קכ"ז, א), והנה קמתה ארץ לתחיה, נבנית ירושלים ונדחי ישראל כונסו, ואנחנו עוד לא רוצים להכיר כי "בונה ירושלים ד' ונדחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז, ב)?

גם גדולים וטובים שמחים ומהללים לד' ביום העצמאות

והנה החליט כבוד תורתו, שרק אלה אשר לא הולכים לתפלה ולא לומדים תורה ולא משתמשים במקוה – חוגגים את יום העצמאות. זה בודאי לא אמת. רבים וטובים חוגגים אותו כיום הודיה להלל ולשבח לבורא עולם. (ולמה לא נעשה חזקיה למשיח? מפני שלא אמר שירה על מפלתו של סנחריב[10]). וגדולי רבנים וראשי ישיבה ותלמידיהם מנצלים אותו יום זכרון לשבח והודיה. אמנם כמו שהחליט כבוד תורתו, שרק בן גוריון ולא האלוקים היה בכוחו לכונן עצמאותה של ישראל, כן החליט כי רק הרבנים האנטי ציונים הם ה"אמתיים", וכל אלו חובבי ציון הרואים בהקמת המדינה תחילת ישועת ד' הם לא יראים ולא רבנים ולא גדולים!

המדינה יכולה לשמש ככלי לקרוב רחוקים

אני לא בדקתי בציציות של אלו אשר באו להשתתף באותו ערב של יום העצמאות אם הם באים כל יום לתפילה או לא, אבל באותו ערב באו להשתתף בתפילה ובהודיה המונית לד' יתברך, ואם כבוד תורתו מרחיק אותם, אני מצאתי חובה לקרב אותם דוקא על ידי השפה שלהם, שיכירו גם הם כי ד' הוא אשר הקים את המדינה. ואם יכירו את זה אז גם הם יבואו כל יום להתפלל, וישלחו גם הם את בניהם ללמוד תורה.

הקמת מדינתנו לתחיה יכולה להיות גורם מאד חשוב לקרב רחוקים תחת כנפי השכינה, אל נא לזלזל בזה, כי כן הבטיח לנו ד' כי אחרי אשר קבצתי אתכם מכל הארצות – וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם[11]. וכן תפלתי שד' יערה רוחו על כולנו לטהר אותנו.

וכן אבקש סליחתו אם ח"ו פגעתי בו – אך חשבתי שרצונו במכתבו הגלוי היה שאענה לו גם כן בגילוי לב, והנני דורש שלומו הטוב בהוקרה רבה.

משה בוצ'קו

 ~~~~

[1] נאמר בסיום התורה (דברים ל"ד, י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה". ולפי נאמר בפיוט "יגדל א-להים חי", המבוסס על י"ג עיקרי הרמב"ם: " לא קם בישראל כמשה עוד". והוסיף על כך הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ב, לה): "שלא יקום מי שישיג כהשגתו".

[2] בבא בתרא י"ב, ב: "אמר ר' יוחנן: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות".

[3] הלכות מלכים פרק י"א הלכה ג.

[4] כלומר: בניין הארץ חשוב לפני המקום, גם אם נעשה על ידי רשע.

[5] כוונת הרב זצ"ל לציין את המובא בנביא שם (פסוק כ"ג) שירבעם בן יואש מלך ישראל עשה את הרע בעיני ה', ומכל מקום ממשיך הנביא (בפסוקים כ"ד-כ"ו): "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ד' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר:  כי ראה ד' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל:  ולא דבר ד' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש". ומכאן שגם גאולה רווח והצלה שנעשים ביד רשעים למקום – מעשי ד' הם, ברחמיו על עמו ישראל. וההקשר מובן.

[6] העיקר הי"ב בתוך י"ג עקרי האמונה של הרמב"ם, אותם נהוג לומר לאחר התפילה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

[7] מדרש על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, יח). המדרש מוכר מרש"י על התורה שם, ומקורו במכילתא דרשב"י שם.

[8] ילקוט הראובני פרשת בשלח על הפסוק "חיל פרעה"; ובדומה שמות רבה פרשת בשלח פרשה כ"א סימן ז.

[9] רמב"ן דברים ל"ב, מ: "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה … אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".

[10] על פי סנהדרין צ"ד, א.

[11] על פי יחזקאל ל"ו, כד-כה: "וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם".