קניין מערת המכפלה – ערך נצחי לעם ישראל

אריכות התורה בסיפור קניית מערת המכפלה

התורה מאריכה מאד בסיפור של קניית מערת המכפלה:

"לא אדני שמעני, השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך, קבר מתך … וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני, נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה" (בראשית כ"ג, יא-יג).

"ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת, בכל באי שער עירו … ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת" (בראשית כ"ג, יז-כ).

"ויצו אותם ויאמר אלהם, אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי, אל המערה אשר בשדה עפרון החתי. במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה. מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת" (בראשית מ"ט, כט-לב).

"וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא" (בראשית, נ', יג).

"ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת, וא-להים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (בראשית, נ', כד).

קבורת האבות היא הוראה לדורות על ירושת הארץ

האריכות וכפילות ופרטי פרטים של המקום (בראשית כ"ג) אומר דרשני. ונראה ברור, שהסיפור הזה רצה לומר לנו, שקבורתם שמה זה לא ענין מקרי ודבר פרטי, אלא זו הוראה לדורות, כי בקבורתם שם קידשו ובנו את ארץ ישראל לדורות כולם, ויש בקניה זו פתח לירושת ארץ ישראל כולה. זה מתאים לברכה שה' נתן לאברהם בראשית הופעתו אליו: "… אל הארץ אשר אראך (לדורות). ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית י"ב, א-ב). ושם בהמשך: "(והכנעני אז בארץ) וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת" (שם ז).

ומה יפה דרשת חז"ל – שנראית מאוד קרוב לפשוטו של המקרא, "זה שאומרים א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב"[1], לומר כי הם האבות (שלא מתו) הם העדים שנשבעתי לתת לבניהם את הארץ הזאת, ואנו חוזרים ג' פעמים בכל יום להזכיר לנו ההבטחה הזאת. האבות הם אתנו תמיד להזכיר לנו את השבועה ואת ההבטחה הזאת: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ובזה אנו מבינים את האריכות של הספור, כי קניית מערת המכפלה היא הערובה לנצחיותה של ארץ ישראל לעם ישראל.

קניין שדה עפרון הוא נצחי

ויש כאן נקודה נוספת; הנה ידוע שהלימוד של קידושי כסף נלמד מקנין מערת המכפלה: " כסף מנלן, גמר קיחה קיחה משדה עפרון"[2]. ולא רחוק לומר שהלימוד הזה הוא דו-סיטרי: לומדים קידושי כסך משדה עפרון, ושוב לומדים קניית שדה המכפלה מקידושי כסף: "נתתי כסף השדה קח ממני" – זה קנין קידושין ולא קניית קרקע. רצוני לומר, כמו שקנין קדושי כסף אי אפשר לקדש אשה על זמן, אלא זה קנין נצחי ועולמי, כן קניית שדה המכפלה – שהוא הפתח לקנין של ארץ ישראל, הוא קנין עולמי.

מערת המכפלה כמקום תפילה במיוחד על שלמות הארץ

וכבר מיד היא נעשית מקום תפילה;

ולכן, כאשר הנשיאים עלו לתור את הארץ, "ויבא עד חברון" (במדבר י"ג, כב) "ויבא" לשון יחיד, כלב לבדו הלך ונשתטח על קברי אבות והתפלל וביקש מן האבות הקבורים שם: "בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים"[3] – עצת המרגלים שרצו להיפרד מאותה הארץ – שקבורת האבות היא שם להבטיח לנו אחוזתנו לעולם.

מדוע לא נזכרת זכות האבות בתפילה לאחר חטא המרגלים

ומה יפים הם דברי הרמב"ן, בתפילת משה אחרי ענין המרגלים שמשה עמד והתפלל "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמור: ה' ארך אפיים ורב חסד נושא עוון ופשע" וגו' (במדבר י"ד, יז-יח), ונתעורר הרמב"ן בשינוי תפלת משה לאחר חטא המרגלים, לתפילתו אחרי מעשה העגל, כי שם התפלל בגישה אחרת, ואמר: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם" (שמות ל"ב, יג). ולמה בחטא המרגלים לא הזכיר זכות אבות.

ואומר הרמב"ן (במדבר י"ד, יז): "ולא הזכיר 'נוצר חסד לאלפים', כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו, ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל. והטעם, בעבור שהארץ ניתנה לאבות, ומהם ירשוה. והם (=המרגלים) מורדים בזכותם, ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאוד, והיאך יאמר 'אשר נשבעת להם בך … וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם', והם אומרים אי אפשינו במתנה זו".

הרי שקבורת האבות במערת המכפלה היא ערובה שאברהם בנה את ארץ ישראל לדורי דורות.

מערת המכפלה – מקום התקוה לגאולה העתידה

ומפני זה כשחרב בית המקדש בא ירמיה – והקב"ה – והעירו את האבות: הלא אתם שוכנים פה לקיים הבנין, הגיע הזמן לפרוע את החוב. וכך, כאשר נגזרה הגלות על עם ישראל בחורבן בית המקדש, אומר המדרש (פתיחתא דאיכה רבה, בתיאור החורבן): " מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם: עמדו, שהגיע הזמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה … והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם … והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה כאדם שמתו מוטל לפניו … מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע, למאה שנה נתת לי בן וכו' וכו' (וכן כל האבות והאמהות) … באותה שעה קפצה רחל אמנו ואמרה: רבש"ע … מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: 'קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה' (ירמיה י"א, יד). וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך … ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' (שם טו-טז)."

אם קניית מערת המכפלה מעפרון החתי יש לה ממדים רחבים, הקנייה הזאת עם כל מה שתלוי בה – קניית ארץ ישראל כולו לעם ישראל לדור דורות, דאסר לה על כל העולם כהקדש, זה סודה של מערת המכפלה, ועל ידה הובטח לה לרחל אמנו "ושבו בנים לגבולם", במהרה בימינו אמן.

~~~~

[1] פסחים דף קיז ע"ב: "'ואעשך לגוי גדול' – זהו שאומרים א-להי אברהם, 'ואברכך' – זהו שאומרים א-להי יצחק, 'ואגדלה שמך' – זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהו חותמין בכולן, תלמוד לומר 'והיה ברכה' – בך חותמין, ואין חותמין בכולן". מובא ברש"י על הפסוק שם, ד"ה "והיה ברכה".

[2] קידושין ב', א.

[3] סוטה ל"ד, ב. מובא ברש"י על הפסוק שם.