חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה

ג

הסולם

ליעקב הוצג בחלום סולם, והחיים הושוו אליו. על סולם לא עומדים זמן רב במקום אחד, בגובה מסוים. לסולם יש שלבים, ובעזרתם המשתמש בסולם עולה על פי הצורך, ולאחר מכן – יורד. לא תמיד הטיפוס אורך אותו זמן בדיוק. לפעמים נדרש זמן קצר, ולפעמים – ממושך. מכל מקום, אחרי שהאדם הגיע אל הדבר שלמענו טיפס בסולם – הוא יורד ממנו, ואם יצטרך להגיע אליו שוב – יידרש לטפס מחדש. קורה שאדם צריך פתאום לרדת מהרמה הגבוהה ביותר, והינה מתברר לו שהעלייה אליה דָרשה ממנו מאמץ והתגברות על קשיים, והירידה מהירה ממנה בהרבה… וכך אומר נעים זמירות ישראל:

"מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה" (תהלים פט, מט).

ככל שהשלב שהאדם הגיע אליו בסולם האושר גבוה יותר, הנפילה, אם ייפול ממנו, תהיה קשה יותר וכואבת יותר. סכנת הנפילה – מבחינה חומרית או מבחינה רוחנית – מרחפת תדיר מעל האדם. ואם הנפילה תתרחש, הוא יצנח מטה, וגופו ייחבט באדמה ולא רק בה אלא גם באבנים החשופות שעליה, שהוא עצמו שָׂם אותן שָׁם מראשותיו.

ועם כל זאת, העלייה מעוררת באדם עונג, כי במרוץ, בין שהוא קצר ובין שהוא ארוך, טמון סיכוי מסוים. כל עוד האדם עולה, כל מחשבותיו ממוקדות בעלייה. האפשרות שאחריה תבוא נפילה איננה טורדת את מחשבותיו, ואם חלילה ייפול – ינסה להתמודד ולקום. פעולה ופעולה בזמנהּ. ההפרדה יוצרת במחשבתו תמונה ברורה, ואולם אם שתי הפעולות, העלייה והירידה, יתערבבו זו בזו – אוי ואבוי לו! התמונה הבהירה תהפוך להיות עכורה ומטושטשת. אם זרחה שמשו ולפתע כיסה אותה צל ואורו חשך עליו, ואם בשמחתו מתערבב עצב מר כלענה או מתמזל מזלו ולפתע מגיע מכיוון בלתי צפוי סבל ופוגם בו – אוי לו.

התמונה שנגלתה ליעקב בחלום התאפיינה בערבוביה כזאת: עוד לפני החלום שמשו שקעה, והוא הבחין בעובדה שהשקיעה מוקדמת מהצפוי, ומרגע זה כל שראה לפניו היה אדמה ואבנים – אבני נגף, גורלו צפוי להיות רצוף אבנים – מכות קשות. שתי התנועות – עלייה וירידה – התרחשו בחלום בעת ובעונה אחת, וכך, הבין יעקב, צפויים להיראות חייו מכאן ואילך: תערובת של שמחה ודמעות, מפגשים שמחים ופרֵדות עצובות. אין אפוא פלא שהוא התעורר משנתו אחוז פחד, ובעוד גופו רועד מאימה, בקעה מפיו החרדה:

"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה !" (בראשית כח, יז).

הוי, כמה נורא המקום הזה, וכמה נוראים החיים הצפויים לי… בהמשך הפסוק כתוב: "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". רק השמיים – הפרויקט הא־לוהי – מחליטים בעניין החיים והמוות: השמיים הם הקובעים אושר ואומללות, שמחה וצער. ועל האדם נגזר לחיות לפי ההחלטות שהתקבלו בעניינו. וכיוון שסודות החיים אינם גלויים לנו, בהיותנו בשר ודם, עלינו להבין שגם כאשר צער וכאב הם מנת חלקנו – עלינו לקבל עלינו את האתגר מתוך ביטחון שמקורו בהחלטה נכונה, אמיתית וצודקת ללא שום ספק, שהרי:

"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דברים לב, ד).

יעקב לקח את אבני המקום ובנה מהן מצבה… זה סוף החלום. המצבה היא סיום החלום. חלומו של כל אדם מתחיל בסולם ובעלייה כלפי מעלה, והוא מסתיים במצבה על קברו…

האם נגזר על כל אדם שחייו ובייחוד סופם יהיו טרגדיה? לא ולא! זה לא חייב להיות כך. עבור אלה שהבינו את המשמעות האמיתית של החיים, המוות איננו טרגדיה: הוא איננו ירידה אלא עלייה; איננו סוף אלא המשכיות והתקדמות לקראת עתיד!