אור היהדות - יום כיפור

מקוה ישראל ה׳

“אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר ׳וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם׳ (יחזקאל לו, כה), ואומר ׳מקוה ישראל ה” (ירמיה יז, יג) מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל” (משנה יומא ח, ט).

נסביר את הדימוי של ר״ע שמדמה את החוטא לטמא ואת יום הכיפורים למקוה.

א) שיעור מקוה ארבעים סאה מכוונות — ואם חסרה טיפה אחת לארבעים הסאה המקוה אינו מטהר. כן צריכה התשובה להיות שלימה. השב חייב לעמוד בכל תנאי התשובה. התנאי הראשון הוא עזיבת החטא עזיבה עולמית “ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא” (רמב״ם הל׳ תשובה ב, ב).

אם הטמא נושא שרץ בידו בשעת הטבילה, אין הטבילה נחשבת, כן אם נשאר בידו שמץ של חטא שאינו רוצה להיפרד ממנו, הרי הוא כטובל ושרץ בידו. אחרי שגמר בליבו לעזוב את החטא, צריך לקבל להבא, לשנות לגמרי את דרכו ולחיות חיים ע״פ התורה והמצוה, חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, אהבת תורה ואהבת הבריות וכל מעשיו יהיו לשם שמים.

וכן אם בשעה שעשה תשובה אמנם היתה התשובה שלימה. אולם יש חשש שבמשך הזמן הוא יתרפה במלאכתו, מלאכת שמים ובעבודתו עבודת הקודש, יש פסול בעצם התשובה. התשובה אינה מיוסדת על בסיס איתן וחזק, ובמשך הימים אדם זה יהיה בבחינת “הלוך וחסר” ויפול ממדריגתו ויתן ליצר מקום להתגרות בו.

ב) מקוה שנפלו לתוכה ג׳ לוגין מים שאובים, פוסלים את המקוה — כי התורה גזרה שהמקוה יהיה כמו מעיין מים הבאים מן המקור או מי גשמים ולא ע״י צירוף איזה כלי העשוי בידי אדם. כן צריכה התשובה להיות תשובה הבאה מפנימיות הלב ומתוך הכרה עצמית של החטא ולא ע״י איזו דחיפה מן החוץ והשפעה אחרת. לכן “אמר לו הקב״ה לראובן, …ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה” (בראשית רבה פד, יח). אף שגם קין עשה תשובה, אבל תשובת קין היתה ע״י השפעה מבחוץ. הקב״ה גער בו ואמר לו, “קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה”, והענישו בקללת נע ונד, ואז נפל על פניו וצעק מרה רבש״ע “גדול עוני מנשוא”, הנך נושא עליונים ותחתונים ואת עווני אינך יכול לסבול. אכן, ראובן עשה תשובה מדעת עצמו בלי שום השפעה מבחוץ וזו היתה תשובה שלימה ואמיתית.

ג) ״מים שכל גופו עולת בהם״ — אם אין המים מכסים כל גופו אין טבילתו טבילה. כן הוא עניין התשובה, האדם צריך להתמסר בכל ליבו ונפשו אל ה׳. לא מספיק כי השב ילך ברגליו לבית המדרש ובידיו יקיים מצוות כתפילין וציצית וכדומה, הוא חייב להיות בכל ליבו “בתוך המים” כאמור, “לב טהור ברא לי אלוקים” (תהלים נא, יב). כן נדרש כי מחשבתו תהא טהורה בלי שום מחשבות פיגול, כאמור “ורוח נכון חדש בקרבי” (שם).

ד) הטובל במקוה צריך לרדת אל תוך המים, עליו להרכין את גופו וראשו כדי שהמים יכסו את כל גופו. כן דורשת התשובה שהאדם ישפיל ויקטין את עצמו, ירכין את ראשו וישתחוה לה׳ מול הדרת קדשו. כאשר יעמוד להתפלל, לא תהא תפילתו בקשה על צרכי עצמו בלבד, עליו להתודות על חטאיו, לדעת תמיד שע״י חטאיו הוא גרם לחילול שם שמים והתרחקות השכינה. על כן יתפלל ברה״ש וביוה״כ, “מלוך על כל העולם כולו בכבודך”, “ובכן תן פחדך ה׳ אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת”. כיון שע״י חטאיו גרם שתתמעט מלכות שמים, ישתדל ע״י התשובה להגדיל ולהרבות מלכות שמים, שתתפשט על כל העולם.

“וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה׳ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה”. כל אלה הם תנאי התשובה. אמר הכתוב (תהלים קל, א): “שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳” — יש לעמוד ולהתפלל לפני ה׳ במקום נמוך, מעומק הלב, מתוך שפלות הרוח.