אור היהדות - ישראל, תורתו וארצו

מסירות נפש

עם פלאים הוא ישראל שאין דוגמתו בכל אומות העולם. חז״ל אמרו (עי׳ זוהר ויקרא עג,א): “אורייתא, קודשא בריך הוא וישראל חד הוא”. ומעת שאמר הקב״ה (דברים כז, ט): “היום הזה נהית לעם”, והכתירוהו בכתר עם סגולה וגוי קדוש — קיים בינו, בין ארצו ובין החמדה הגנוזה שהקב״ה נתן לו במתנה זיקה וקשר חזק ואמיץ. כמה וכמה נסיונות התנסה, כארי התגבר עליהם ועמד בכולם. מעת היותו לגוי עושים העמים הפראים מאמצים ותחבולות שונים, אחד קשה ממשנהו בכדי לנתק את הקשר — אך לשוא. וכל השתדלותם והתאמצותם לעשות פירוד בין הדבקים עלו בתוהו, ועם נברא יהלל י־ה.

חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש, דניאל לגוב האריות וקדשו את שם שמים ולא פלחו לצלמא. ר׳ יהודה בן בבא דקרו בגופו שלש מאות רמחים בשביל שהסמיך את תלמידיו. רבי עקיבא סרקו את בשרו במסרקות של ברזל ור׳ חנניה בן תרדיון כרכוהו בספר תורה, הניחו ספוגין רטובים של צמר על לבו, שלא ימות מהרה ושרפוהו יחד עם גוילי ספר התורה על שהקהילו קהילות ברבים ולמדו תורה. ועל זה השיב רבי עקיבא לפפוס על שאלתו אין אתה מתירא מפני המלכות? את משל הדגים עם השועל, אם במקום חיותנו — במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה (ברכות סא,ב).

המן הוציא גזרה להשמיד ולהרוג את כל היהודים, אנטיוכוס הוציא צו “כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל”, וחנה ושבעת בניה מסרו נפשם למיתה וקדשו שם שמים בסרבם לשמוע לדברי הקיסר ולהשתחוות לצלם. ובכל עת ועידן ובכל אתר ואתר קמו נגדנו אנשים פראים כמו אלה והכינו עבורנו כבשני אש, והכל בכדי לאלצנו לפרק מעלינו את עול התורה שקבלנו ושנשבענו לה בהר סיני. ובקינה “שאלי שרופה” מקונן מהר״ם מרוטנבורג “היש לך ה׳ תורה חדשה שבשבילה נשרפו גויליך?” אבל העם הנצחי נשאר תמיד נאמן ומסור לתורה הנצחית שהיא נשמתו ובבת עינו ולא כחש בנצח ישראל.

ועל הקריאה של שונאיו “חברותא או מיתותא” בחר באחרונה, “כי עליך הורגנו כל היום”, וב״שמע” על שפתיו יצאה נשמתו. ובשעת הסכנה מסר נפשו אפילו על ערקתא דמסאני ושמעתי מרב אחד שביקר את ארצות צפון אפריקה שקשה שם להכיר בין יהודי לערבי משום שיש להם שפה אחת ותלבושת אחת ויש להם ליהודים סימן שרוך נעל שחור במנעלים, אנשים וגם נשים וכל יהודי שומר סימן זה כמו שאנחנו שומרים את מצות ציצית ועל סימן זה מסרו אבותיהם את נפשם. זהו הכח הטמיר וה״נשק הסודי” של עם ישראל. ובשעה שעמים קדומים ועתיקים חלפו עברו ואין זכר למו עוד חי וקיים עם ישראל.