אור היהדות - פרשת בהר

ג. ימינו ספורים

נלמד ממצות שמיטה עיקרי המוסר. דע מאין באת ולאן אתה הולך, העולם הזה הוא רק כפרוזדור לטרקלין.

וכן אמרה תורה (ויקרא כה, י): ״ושבתם איש אל אחוזתו״ — פירושו שיבוא יום בו כל אחד ואחד מחוייב לשוב על המקום אשר ממנו יצא (ועי׳ מכות יא,ב). ״ואיש אל משפחתו תשובו״ — היינו, "ושכבתי עם אבותי".

וכן נאמר (ויקרא כה, כג): ״והארץ לא תמכר לצמיתות״ — אל תחשוב שהונך ורכושך שלך הם לעולם. לא ולא! יבוא יום והרוח תשוב אל האלוקים ותעזוב לאחרים חילך. וסיום הפסוק "כי גרים ותושבים אתם עמדי", כלומר חובתכם לזכור תמיד שבעולם הזה הנכם רק גרים. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. לעולם לא תיכנס לטרקלין אם לא תעבור דרך הפרוזדור, ולעולם לא תגיע לחיי נצח אם לא תכיר שהנך בעולם הזה רק כגר — כמו שענה יעקב על שאלת פרעה ״כמה שני חייך״?: ״ימי שני מגורי… מעט ורעים". לא שנות חיים יש לנו, כי אם שנות גרות; מתוך הכרה זו באים למדריגה של "תושב" לפני ה׳ בעולם הבא.

מתוך כך נראה כי עניין שמיטה וספירה אחד הוא, לעורר אותנו שימינו ספורים, עוברים כצל, ואינם שבים עוד (ועי׳ מה שכתבנו במאמר על ספירת העומר, בחלק המועדים).

ובזה מבואר המדרש (שמות רבה כ, יט) ״חכם לב יקח מצוות״ — זה משה, "שכל ישראל היו עסוקים בכסף ובזהב (בביזת הים), והוא היה עסוק בעצמות יוסף". מדוע ראה משה לעסוק בעצמות יוסף דוקא בשעה זו? אלא משה ראה את ישראל כי בעצם שירת ״אז ישיר … זה א־לי ואנוהו", כשראו את המצרים מתים הפסיקו את שירתם ורצו לקחת את רכושם. אמר משה, אם עכשיו כן, מה יעשו בא״י, אז יזניחו את התורה וישקיעו את כל כוחותיהם בארץ ובעבודת אדמה! לכן לקח את עצמות יוסף ללמדם, ואמר: מי צבר כסף וזהב יותר מיוסף — וראו איך עתה מונח הוא כאבן דומם. ומה יתרון האדם בכל עמלו? ובכן זכרו, ואל תשכחו את העיקר.

אולם אם תרצה פה להיות תושב, אז תהיה שם רק גר. ובשביל זה הקפידה התורה כל־כך על קיום מצוות שמיטה, כי בה תלוי כל קיומה של התורה.

זהו ביאור דברי חז״ל "מה עניין שמיטה וכו׳". מסיני למדנו את כל היסודות והעיקרים שלמדנו בשמיטה:

א. למדנו גודל מעלת התורה שזהו העיקר.

ב. למדנו מידת הביטחון, קיבלנו התורה במדבר, "ממדבר מתנה" (במדבר כא, יח), ולא שאלנו "איך נחיה". גם אמרו חז״ל (עי׳ שמות רבה ב, ד): "למה נקרא שמו סיני? שמשם ירדה שנאה לעולם". ולא שאלנו להקב״ה "איך נחיה בעולם, שה אחד בין זאבים הרבה", ובטחנו בה׳ וברוב חסדו כי לא יעזוב אותנו.

ג. גם מידת הענווה למדנו מסיני: הקב״ה נתן את התורה על הר סיני שהוא הנמוך בהרים, כדי ללמד אותנו להיות מאד מאד שפלי רוח.

וזה אפשר רק אם נדע שהעולם אינו נצחי, ומה שיש לנו אינו נצחי, וגרים אנחנו ואין לנו במה להתגאות.