אור היהדות - פרשת בהר
שמיטה
רש״י (ויקרא כה, א): "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנויה בת״כ".
א. מה בא רש״י ללמדנו וכי היה ספק בזה?
ב. חז״ל אמרו (עי׳ רש״י ויקרא כה, יח) שבעוון שמיטה גלו ישראל מעל אדמתם כדכתיב (ויקרא כו, לד) "אז תרצה הארץ את שבתותיה", וכן מי שמוכר פירות שביעית, לסוף מוכר את עצמו (עי׳ ילקוט שמעוני בהר רמז תרסא). במה קשה חטא זה מכל החטאים?
ג. מדוע הקפידה התורה בספירת היובל ומחוייבים על פי הדין לספור השנים והשמיטות כמו שבספירת העומר סופרים ימים ושבועות?
ובע״ה נסביר בזה את חומר מצות שמיטה:
א. מעלות התורה
הקב״ה חשש שמא כאשר יבואו לארץ ישכחו לגמרי את התורה ויעסקו רק בעבודה, כמו שהיה באמת ששכחו לעשות פסח וסוכה. לכן ציותה, התורה מצוות שמיטה פעם בז׳ שנים, בה לא יעבדו ויעסקו בשנה זו בתורה בלבד.
וזה מה שכתב רש״י (ויקרא כה, ב) ד״ה ״שבת לה׳״ — "לשם ה׳ כשם שנאמר בשבת בראשית". וכפי שמוסבר במדרש שהתורה באה בתלונה אל הקב״ה: "זה פונה לגפנו וזה לתאנתו, והתורה מה תהא עליה"? הרגיע אותה הקב״ה שיתן לישראל את השבת, אשר בזה היום ינוחו מעבודתם ויעסקו בתורה. כך גם ציוה הקב״ה מצוות שמיטה, כדי שיעסקו שנה שלימה רק בתורה. כוונתה של מצוות שמיטה היא, איפוא, ככוונת שבת בראשית שנתן לנו הקב״ה.
ב. ביטחון ואמונה
טעם השמיטה להשריש בנו מידת הבטחון והאמונה. אם יבואו לגוי ויאמרו לו שלא יעבוד שבוע אחד, יצעק ויטען: "אם לא אעבוד, מה אוכל"? הקב״ה נתן לנו מצוות שמיטה, לא לעבוד שנה שלימה, ואי אפשר לחזור על הפתחים, כי כולם עניים — ולא שאלנו "ממה נחיה"? כי הקב״ה הראה לנו את ידו הגדולה ובירך את השנה הששית גם בשביל השנה השביעית. וכן אמרו חז״ל במס׳ ברכות (לה,ב): "רשב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו׳ תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית בידי אחרים". ורשב״י בעצמו, ע״י גודל מידת בטחונו, היה ניזון מאת הקב״ה.
ומה שהרבה עשו כרשב״י ולא עלתה בידם הוא, כי לא השליכו יהבם על ה׳, אבל סמכו על הציפורים שיזונו אותם, כמו הרן שחיקה את אברהם — ונשרף.
ג. ימינו ספורים
נלמד ממצות שמיטה עיקרי המוסר. דע מאין באת ולאן אתה הולך, העולם הזה הוא רק כפרוזדור לטרקלין.
וכן אמרה תורה (ויקרא כה, י): ״ושבתם איש אל אחוזתו״ — פירושו שיבוא יום בו כל אחד ואחד מחוייב לשוב על המקום אשר ממנו יצא (ועי׳ מכות יא,ב). ״ואיש אל משפחתו תשובו״ — היינו, "ושכבתי עם אבותי".
וכן נאמר (ויקרא כה, כג): ״והארץ לא תמכר לצמיתות״ — אל תחשוב שהונך ורכושך שלך הם לעולם. לא ולא! יבוא יום והרוח תשוב אל האלוקים ותעזוב לאחרים חילך. וסיום הפסוק "כי גרים ותושבים אתם עמדי", כלומר חובתכם לזכור תמיד שבעולם הזה הנכם רק גרים. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. לעולם לא תיכנס לטרקלין אם לא תעבור דרך הפרוזדור, ולעולם לא תגיע לחיי נצח אם לא תכיר שהנך בעולם הזה רק כגר — כמו שענה יעקב על שאלת פרעה ״כמה שני חייך״?: ״ימי שני מגורי… מעט ורעים". לא שנות חיים יש לנו, כי אם שנות גרות; מתוך הכרה זו באים למדריגה של "תושב" לפני ה׳ בעולם הבא.
מתוך כך נראה כי עניין שמיטה וספירה אחד הוא, לעורר אותנו שימינו ספורים, עוברים כצל, ואינם שבים עוד (ועי׳ מה שכתבנו במאמר על ספירת העומר, בחלק המועדים).
ובזה מבואר המדרש (שמות רבה כ, יט) ״חכם לב יקח מצוות״ — זה משה, "שכל ישראל היו עסוקים בכסף ובזהב (בביזת הים), והוא היה עסוק בעצמות יוסף". מדוע ראה משה לעסוק בעצמות יוסף דוקא בשעה זו? אלא משה ראה את ישראל כי בעצם שירת ״אז ישיר … זה א־לי ואנוהו", כשראו את המצרים מתים הפסיקו את שירתם ורצו לקחת את רכושם. אמר משה, אם עכשיו כן, מה יעשו בא״י, אז יזניחו את התורה וישקיעו את כל כוחותיהם בארץ ובעבודת אדמה! לכן לקח את עצמות יוסף ללמדם, ואמר: מי צבר כסף וזהב יותר מיוסף — וראו איך עתה מונח הוא כאבן דומם. ומה יתרון האדם בכל עמלו? ובכן זכרו, ואל תשכחו את העיקר.
אולם אם תרצה פה להיות תושב, אז תהיה שם רק גר. ובשביל זה הקפידה התורה כל־כך על קיום מצוות שמיטה, כי בה תלוי כל קיומה של התורה.
זהו ביאור דברי חז״ל "מה עניין שמיטה וכו׳". מסיני למדנו את כל היסודות והעיקרים שלמדנו בשמיטה:
א. למדנו גודל מעלת התורה שזהו העיקר.
ב. למדנו מידת הביטחון, קיבלנו התורה במדבר, "ממדבר מתנה" (במדבר כא, יח), ולא שאלנו "איך נחיה". גם אמרו חז״ל (עי׳ שמות רבה ב, ד): "למה נקרא שמו סיני? שמשם ירדה שנאה לעולם". ולא שאלנו להקב״ה "איך נחיה בעולם, שה אחד בין זאבים הרבה", ובטחנו בה׳ וברוב חסדו כי לא יעזוב אותנו.
ג. גם מידת הענווה למדנו מסיני: הקב״ה נתן את התורה על הר סיני שהוא הנמוך בהרים, כדי ללמד אותנו להיות מאד מאד שפלי רוח.
וזה אפשר רק אם נדע שהעולם אינו נצחי, ומה שיש לנו אינו נצחי, וגרים אנחנו ואין לנו במה להתגאות.
"אף כולם מסיני"
מאמר זה בא ללמדנו עיקר גדול נוסף, כל מצוה ומצוה אינה מצוה בודדת אלא עומדת מקושרת לסיני. בכל מצוה נכללת כל התורה שניתנה בסיני, כמו שאמר הכתוב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳". משל למה הדבר דומה? לרכבל בהרי שווייץ. קרונות הרכבל מחוברות ע״י כבל, ואם ייקרע הכבל, יפלו כל הקרונות, כן הוא מי שעובר ולו רק על מצוה אחת, מתנתק הקשר המקשר אותו עם מעמד הר סיני ועם כל התורה.