הלכות בשר בחלב

הקדמה להלכות בשר בחלב

התורה אסרה לבשל בשר בחלב, כמו שכתוב (שמות כ"ג) "לא תבשל גדי בחלב אמו". אם עבר ובישלם, חל איסור על מה שבושל. ויש באיסור זה חומרה גדולה יותר, שמלבד האכילה, נאסרו גם הבישול וההנאה, בניגוד לרוב מאכלים שנאסרו באכילה בלבד, כגון נבילות, טריפות, בעלי חיים ושרצים שונים. זאת ועוד, כפי שנלמד להלן, רבו גזירות חכמים דווקא באיסור בשר בחלב, יותר ממה שגזרו באיסורים אחרים. הנימוק לריבוי זה ניתן להסבירו בשתי דרכים: א. התורה עצמה החמירה באיסור זה, וחכמים צעדו בעקבותיה; ב. גם הבשר וגם החלב מותרים, כל אחד בפני עצמו. ואנשים אינם שומרים מהם מרחק, כמו מכל איסור, על כן צריך להחריף את האיסור ולגזור יותר[1].

מסימן זה עד סימן צ"ז, ידון השולחן ערוך באיסור בשר בחלב.

ההלכות מתחלקות לשני חלקים, הדינים לכתחילה, והדינים בדיעבד. הדינים לכתחילה מסימן פ"ז עד פ"ט. בסימן פ"ז מובאת הגדרת האיסור מן התורה. בסימן פח ההרחקה, שלא לאכול על שולחן אחד בשר וגבינה. בסימן פ"ט, ההמתנה המחויבת בין בשר וחלב. ומסימן צ' עד סימן צ"ז, מובאים הדינים בדיעבד: כגון דיני כחל, שהוא לכאורה מעורב בבשר וחלב. ומה קורה כשנתערבו בשר וחלב. כמו גם מה דין כלים בשריים, שנטף עליהם חלב. או כלים חלביים שהוכנסו לתבשיל בשרי. וגם דיני מאכלים שאינם בשריים וחלביים, אבל בושלו בכלים בשריים או חלביים, ועוד הלכות שונות.

[1] ראה להלן בסימן פט, בהקדמה שם הובא הסבר נוסף.