הלכות סוכה

סימן תרכ"ז – דיני הישן בסוכה, ובו ד' סעיפים.

כשם שמיקום הסוכה צריך להיות דוקא תחת כיפת השמים, כך גם היושב בסוכה, צריך להיות דוקא תחת סוכה, ולא תחת אהל שבסוכה[1]. סימן זה מגדיר מה נקרא אהל, הפוסל את הישיבה בסוכה.

סעיף א

(צריך לישב באויר הסוכה (א)). ^אהישן תחת המטה בסוכה, אם היא גבוהה עשרה טפחים, לא יצא (ב).

^אמשנה סוכה (כ, ב) וכדמפרש לה שמואל.

• צריך לישב באויר הסוכה – זה העיקרון של הסימן כולו.
• לא יצא – כאשר המיטה גבוהה עשרה טפחים, היא מוגדרת "אהל". והישן תחתיה אינו נחשב כישן בסוכה. ואם גובהה פחות מכך, אין זה אהל. והישן שם, נחשב כישן בסוכה.

סעיף ב

^בהישן תחת הַכִּילָה (ג) בסוכה (ד), אם אינה גבוהה עשרה טפחים (ה) או שאין לה גג רחב טפח (ו), יצא (ז).

^בכתרתי לישני דר' יהודה אמר שמואל דלא פליגי, שם דף י ע"ב יא ע"א, טור בשם הרא"ש וכן כתב הרי"ף ורמב"ם בפ"ה.

• הכִּילָה – רשת פרוסה, באופן עראי, מסביב ומעל המיטה, כהגנה מפני יתושים ושאר מעופפים.
• בסוכה – בעבר, נהגו לישן במיטה וסביבה רשת. ואם היה הכיסוי רחב, בחלקו העליון, טפח על טפח, בגובה עשרה טפחים, אין הישן שם נחשב כישן בסוכה. ועיין ציור.
• אינה גבוהה עשרה טפחים – מהריצפה[2]. אף שיש לה רוחב טפח בגג, אין היא נחשבת אהל.
• שאין לה גג רחב טפח – אפילו אם היא גבוהה מעשרה טפחים.
• יצא – כי אין זה נחשב אהל, רק כיסוי ארעי, לשם הגנה.

סעיף ג

^גהעצים היוצאים מארבע ראשי הַמִּטָּה (ח) אסור לפרוס עליהן סדין ולישן תחתיו, אפילו אם אינם גבוהים עשרה (ט); אבל אם אחד יוצא באמצע הַמִּטָּה בראשה, והשני במרגלותיה כנגדו, ונותנים כְּלוּנְסוֹת (פירוש עצים ארוכים כעין קָנֶה שֶׁל רֹמַח) מזה לזה, מותר לפרוס סדין עליו ולישן תחתיו, משום דאין לה גג רחב טפח למעלה; ^דוהוא שלא יהיו גבוהים עשרה טפחים (י). ^הויש מכשירין אפילו בגבוהים עשרה טפחים (יא).

^גמשנה שם י, א. ^דטור והר"ן מברייתא שם. ^המדברי הרי"ף שם וכן פסק הרמב"ם בפרק ה וכמו שתירץ הרב המגיד שם.

• מארבע ראשי המטה – מדובר בעמודים, שנועדו להאהיל בקביעות, על המיטה.
• אפילו אם אינם גבוהים עשרה – סדין הפרוס על עמודים אלו, הקבועים היטב, נחשב אהל בכל מקרה. ואין זה דומה לישן תחת המיטה, כי מקום זה לא נועד לשינה וגם הכילה אינה דומה, כי איננה כיסוי קבוע.
• שלא יהיו גבוהים עשרה טפחים – כיון שזה אהל קבוע, לא ניתן לנוח תחתיו אלא אם נתקיימו שני תנאים. הראשון, שלא יהא בגגו רוחב טפח. והאחר, שלא יהא גבוה עשרה. בשונה ממיטה וכילה, שאינם נחשבים אהל קבוע, ולכן אין צורך אלא בתנאי אחד, או שהגג לא יהא רחב טפח, או שלא יהא גבוה עשרה.
• אפילו בגבוהים עשרה טפחים – כשאין טפח בגג, ניתן להקל, כמו בתחת המיטה וכילה. כי לדעה זו כשאין טפח בגג אין זה דומה כלל לאוהל. אבל אם יש רוחב טפח, הרי זה אהל. ואין להקל, אף לדעה מקילה זו, הגם שאין גובה עשרה טפחים. והלכה כדעה ראשונה[3].

סעיף ד

^ופירס סדין תחת הסכך לְנוֹי, אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג, כשרה (יב); ואם הוא רחוק ארבעה טפחים מן הגג, פסולה (יג); ^זואם אינו לנוי (יד), אף על פי שהוא בתוך ארבעה טפחים, פסולה (טו) (ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מארבעה לסוכה (טז)) (מהרי"ל).

^ושם כרב חסדא ורבה בר רב הונא הרי"ף ורא"ש ורמב"ם. ^זרא"ש שם.

• כשרה – כי הסדין בטל כלפי הסכך, ונחשב, מבחינה הלכתית, כמי שאינו.
• פסולה – ריחוקו מהסכך, נותן לו חשיבות, ואינו בטל. והיושב תחתיו, אינו יושב תחת סוכה.
• ואם אינו לנוי – כגון, שנפרס להגנה, מפני גשם או שמש.
• פסולה – כי יש לכיסוי זה דין גג, והיושב שם נמצא תחת סדין, ולא תחת סכך.
• רק בפחות מארבעה לסוכה – כדי שהיושב שם, לא יוגדר כיושב תחת הקישוט.

קיצור הלכות (תרכז)

• כשם שמיקום הסוכה צריך להיות דוקא תחת כיפת השמים, כך גם היושב בסוכה, צריך לשהות דוקא תחת סוכה, ולא תחת אהל שבסוכה [הק].
• לכן אין לישון תחת השולחן, שגבהו עשרה טפחים [א].
• מותר לישן תחת רשת שנפרסה באופן עראי, מסביב ומעל המיטה, כהגנה מיתושים ושאר מעופפים. כאשר אין ברוחבה למעלה טפח, או שאינה גבוהה עשרה טפחים [ב].
• אין היתר לישן תחת כיסוי קבוע מעל המיטה, אלא אם כן גבהו נמוך מעשרה, וגם אין ברוחב גגו טפח [ג].
• סדין הפרוס לנוי תחת הסכך, אינו פוסל סוכה, אם בינו לסכך פחות מארבעה טפחים [ד].

[1] לרוב הראשונים הפסול הוא מן התורה.

[2] בכילה מודדים מהרצפה, כי אין העמודים מחוברים למיטה.

[3] על פי הכלל "סתם ויש אומרים, הלכה כסתם".