הלכות סוכה

סימן תרכ"ח – דיני סוכה שתחת סוכה, ובו ג' סעיפים.

סימן זה דן בסוכה שנבנתה במקומות מיוחדים, כגון תחת סוכה, על מרכבה (עֲגָלָה), על בעל חי, או על ספינה. שני עקרונות מנחים סימן זה. הראשון הוא, כפי שלמדנו בסימן הקודם, שיש למקם את הסוכה תחת כיפת שמים. והשני הוא, שהסוכה צריכה להיות ראויה למגורים. רוב המקרים המובאים בסימן זה, אינם שכיחים כלל.

סעיף א

^אסוכה שתחת סוכה, העליונה כשרה והתחתונה פסולה (א); ^בוְהָנֵי מִילֵי (ב) שיכולה התחתונה לקבל כָּרִים וּכְסָתוֹת של עליונה (ג), ואפילו על ידי הדחק (ד), ^גויש ביניהם עשרה טפחים (ה); אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים (ו), או שיש ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה לקבל כָּרִים וּכְסָתוֹת של עליונה אפילו על ידי הדחק (ז), ^דהתחתונה כשרה אם היא מסוככת כהלכתה, אפילו אם העליונה למעלה מעשרים (ח); ^הואם אינה מסוככת כהלכתה (ט), וּמִתְכַּשֶּׁרֶת על ידי סכך העליונה, צריך שלא יהיה סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה (י).

^אמשנה סוכה ט, ב. ^במהא דרב דימי שם דף י, א. ^גשם בגמרא. ^דמימרא דרבי ירמיה שם וכגירסת רש"י. ^השם.

• פסולה – בגלל שהסוכה התחתונה עומדת תחת סוכה, ולא תחת כיפת השמים.
• וְהָנֵי מִילֵי – ודבר זה, שהתחתונה פסולה.
• של עליונה – כלומר תקרת התחתונה, חזקה דיה וראויה למגורים. הלכך העליונה כשרה, והתחתונה איננה. כי מצויה תחת סוכה, ולא תחת השמים.
• הדחק – כלומר אין צורך ברצפה חזקה במיוחד, אלא די בכך שניתן לדור שם.
• עשרה טפחים – בכך מוגדרת העליונה סוכה (כי השיעור המינימלי לסוכה, הוא גובה עשרה טפחים). והתחתונה גם נחשבת סוכה, אבל תחת סוכה אחרת, ולא תחת כיפת השמים.
• אם אין ביניהם עשרה טפחים – ובכך העליונה אינה נחשבת סוכה, והתחתונה מוגדרת כסוכה שתחת השמים, בעלת שתי שכבות סכך.
• אפילו על ידי הדחק – גם בכך אין העליונה חשובה סוכה, והתחתונה כן.
• למעלה מעשרים – לעליונה אין כל דין סוכה, אם משום הרצפה החסרה, אם משום הגובה המינימלי החסר[1].
• אינה מסוככת כהלכתה – כלומר אין מספיק סכך בתחתונה, וחמתה מרובה מצילתה.
• למעלה מעשרים אמה – סכך העליונה, שאינה מוגדרת סוכה, מצטרף ומתווסף לסכך התחתונה, כי אין כל צורך שיונחו בגובה זהה. עם זאת, כיון שסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה, כפי שנלמד בהמשך, יש לוודא שסכך העליונה לא יהיה גבוה מעשרים אמה.

סעיף ב

(יא) ^והעושה סוכתו בראש הָעֲגָלָה או בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דְּיַבָּשָׁה, פסולה (יב); אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דְּיַבָּשָׁה, ^זאפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דְּיָם, כשרה (יג).

^ומשנה וגמרא שם כב ע"ב וכג ע"א. ^זמשמעות הגמרא שם.

• הקדמה לסעיף – להבנת הסעיף עלינו להקדים, כי ניתן לחלק את הרוחות הנושבות לשלושה סוגים. "רוח מצויה של יבשה", שהיא חלשה ביותר. "רוח מצויה של ים", שהיא מעט יותר חזקה. אם כי, ברוב הזמן, הרוח הנושבת בים חלשה יותר. ו"רוח שאינה מצויה של ים", שהיא חזקה מאוד.

סעיף זה מלמד, כי סוכה שאינה עמידה אפילו ברוח מצויה של יבשה, אינה כשרה. כי עלולה ליפול ברגע, ואינה ראויה להיקרא אפילו דירת ארעי.

• פסולה – כי סוכה זו, כלל אינה ראויה לדיורים.
• כשרה – אף על פי שהספינה שטה על הים, ולכאורה הרוח המצויה שם חזקה יותר. אמנם ברוב הזמן, גם בים מנשבת רוח הנקראת רוח מצויה דיבשה. לכן אף שבנשיבת הרוח המצויה בים, תיפול הסוכה. עדיין נחשבת סוכה זו ראויה לדיור ארעי[2].

סעיף ג

^חעשאה בראש הגמל (יד) או בראש האילן, כשרה (טו), ואין עולין לה ביום טוב (טז); מקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר, אם הוא בענין שאם ינטל האילן תשאר היא עומדת ולא תפול, עולין לה ביום טוב (יז); ואם לאו, ^טאין עולין לה בי"ט.

^חמשנה שם. ^טדאסור להשתמש ביום טוב בבעלי חיים ובמחובר.

• בראש הגמל – באופן מעשי, קשה להבין במה מדובר. אמנם במפרשים הסבירו שאת רצפת הסוכה מיקם סביב דבשתו או בין שתי דבשות הגמל, וכפי הנראה מדובר בגמל יציב. ועיקר החידוש הוא, שביום טוב אין לעלות לסוכה זו, כי אסור להשתמש בבעלי חיים.
• כשרה – אם היא יציבה.
• ואין עולין לה ביום טוב – כי ביום טוב אסור להשתמש באילן.
• עולין לה ביום טוב – כי אינו משתמש באילן.

דין סוכה ניידת (תרכח)

• הבונה סוכה על גבי אוניה או על גבי עגלה, אם יכולה לעמוד ברוח נורמלית, כשרה.

[1] והיה מקום לומר, לכאורה, שסכך גבוה מעשרים אמה, יפסול את סכך התחתונה. לכן מבהיר המחבר, כי התחתונה אינה נפסלת, משום שהסכך הגבוה אינו פסול, רק חסר לו דין סוכה.

[2] מוסבר על פי ערוך השולחן. כי הנה לכאורה קשה, אם סוכה נבנית על ספינה, הרי היא צריכה לעמוד איתן כנגד הרוח המצויה בים, כשם שהסוכה ביבשה צריכה לעמוד איתן בפני רוח מצויה של יבשה. ומדוע הסוכה כשרה אם אינה איתנה דיה בפני רוח מצויה של ים? על כן הסביר ערוך השולחן, שרוח מצויה בים אינה נושבת כל הזמן.