סימן תרע"ו

סדר הברכות וההדלקה, ובו ה' סעיפים.

סעיף א

^אהמדליק בְּלֵיל ראשון מברך שלש ברכות: להדליק נר חנוכה (א), ושעשה נסים (ב), ושהחיינו (ג); ^בואם לא בירך זְמַן בליל ראשון, מברך בליל שני או כשיזכור (ד).

^אמימרא דרב יהודה שבת כג, א. ^בטור בשם תשובת אביו הרא"ש.

(א) להדליק נר חנוכה – זו ברכת המצווה, על הדלקת נרות חנוכה, כפי שקבעו חכמים.

(ב) ושעשה נסים – זו ברכת השבח, על הנסים שנעשו לישראל. הן נס פח השמן, והן נס הניצחון במלחמה.

(ג) ושהחיינו – כלל הוא שיש להודות לה' בכל חג או מצוה המזדמנים אחת לשנה, על החיים שנתן לנו, ועל האפשרות לקיים שוב את המצווה.

(ד) או כשיזכור – יכול אדם לברך שהחיינו כל עוד דולקות הנרות, או בלילה אחר, כשייזכר. ואם לא נכח בהדלקה ומי מבני ביתו הדליק עבורו, יצא ידי חובת כל הברכות[1].

סעיף ב

^גמִלֵּיל ראשון ואילך מברך שְׁתַּיִם: להדליק, ושעשה נסים. הגה: ויברך כל הברכות קודם שיתחיל להדליק (ה) (מהרי"ל).

^גשם במימרא הנזכרת.

(ה) קודם שיתחיל להדליק – את ברכת המצוות צריך לברך תמיד, טרם עשיית המצווה. כיון שעל ידי הברכה, הפעולה הנעשית מוגדרת מצווה. ואם שכח, יכול לברך את הברכות כולן כל עוד לא סיים להדליק. אחר סיום ההדלקה, ובטרם חלפה חצי שעת משך ההדלקה, יכול עדיין לברך על הניסים ושהחיינו.

סעיף ג

^דמי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים (ו), ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו (ז), ^הואם אחר כך בליל שני או שלישי בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו (ח).

^דשם, וכפרוש רש"י בשם רבנו יצחק בן יהודה משום רבנו יעקב. ^התשובת אשכנזית.

(ו) מברך: שעשה נסים – מדובר באדם שלא נמצא בבית כלשהו, אלא מיטלטל ונודד בדרכים, ואין אף אחד שמדליק עבורו נר חנוכה, לא בביתו ולא בבית אחר. קיום המצווה אצלו הוא בראיית נרות חנוכה, אפילו מרחוק, בפתח אדם שהדליק בחוץ, או על חלונו[2]. בסימן הבא נראה, כי אדם שיכול להדליק ולברך, צריך להתאמץ ולעשות כן, ולא להסתפק בברכה על הראייה.

(ז) גם שהחיינו – כאשר מברך על הניסים, יוסיף ויברך שהחיינו. הואיל וזו הפעם הראשונה בשנה, שמקיים את המצווה.

(ח) אינו חוזר ומברך שהחיינו – אף שכעת מדליק לראשונה, הרי כבר בירך בראיית הנרות, ובכך נפטר מחובה זו.

סעיף ד

^ואחר שהדליק, אומר: הנרות הללו אנו מדליקין (ט) על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות וכו'.  

^וטור בשם מסכת סופרים (פ"כ). 

(ט) הנרות הללו אנו מדליקין – הטקסט המלא נמצא בכל הסידורים. מטרת אמירה זו להסביר מדוע מדליקים את הנרות, וגם כדי להזכיר את איסור ההנאה לאורם.

סעיף ה

^זיתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני (י), ובליל שני כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין (יא); וכן בליל שלישי כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואחר כך יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס.

^זמהרי"ק בשורש (קכד) [קפג] על פי המרדכי בפרק ב דשבת בשם ר"מ.

(י) בנר היותר ימיני – מקום הנחת החנוכייה הוא בצדה השמאלי של הכניסה לבית או של החצר, כי המזוזה בצד ימין ואדם המדליק בחוץ צריך לעמוד בגבו אל הרחוב, ופניו אל הבית, כך נמצא שהחנוכייה ניצבת לשמאלו. במצב זה, מדליק בלילה הראשון את הנר שלצד ימינו, והקרוב לאמצע הפתח. גם המדליק בביתו, מתחיל בנר הניצב לימינו.

(יא) כדי להפנות לימין – בכל המצוות שיש בהם ימין ושמאל, הכלל הוא שהימין חשוב יותר, בהיותו סמל למידת הרחמים. על כן בכל הפניות, אם הדבר אפשרי, יש לפנות אל צד הימין. מטעם זה, נעשית הוצאת ספר תורה מארון הקודש, והולכתו אל הבימה, בכיוון ימין.

[1] מ"ב ס"ק ז, ויש חולקים שצריך לברך שהחיינו. אמנם פשט דברי מרן שלא מברכים כי מפורש בסעיף זה שרק אם לא מדליקים בתוך ביתו צריך לברך.

[2] אמנם במקרה וחלפה חצי שעה מההדלקה, לא יברך (יחוה דעת ח"ד סימן לח). בליל שבת יברך מהשקיעה, ובמוצאי שבת בתוך חצי שעה, מעת שרגילים אנשים להדליק.

סדר הברכות וההדלקה (תרעו)

א. בליל ראשון יש לברך שלש ברכות: א – להדליק נר חנוכה. ב – שעשה נסים. ג – שהחיינו [א].

ב. מליל שני ואילך, מברך שתי ברכות: א – להדליק נר חנוכה. ב – על הנסים [ב].

ג. את הברכות מברכים לפני ההדלקה [ב].

ד. אדם שאינו מדליק נר חנוכה, ואין מדליקים עבורו בביתו, יברך על ראיית נר חנוכה "על הנסים", ובפעם הראשונה מברך גם שהחיינו [ג].

ה. אחר ההדלקה נוהגים לומר הנרות הללו וכו' [ד].

ו. ביום ראשון, מדליק בנר היותר ימני. בשאר ימים, מוסיף בכל יום נר נוסף לשמאלו, ממנו מתחיל להדליק [ה].