הלכות פורים - דין תענית אסתר

הקדמה

מכאן עד סוף הספר מובאים הלכות פורים, שהוא חג מדברי קבלה, כלומר תקנת נביאים שנכחו בזמן הנס הגדול. אותה עת, הפכה גזירת השמדת היהודים, ליום בו הרגו היהודים באויביהם, בזכות שני הצדיקים, מרדכי היהודי ואסתר המלכה. מצוות רבות נוהגות בימי הפורים, הלא הם צום "תענית אסתר", אשר בסימן זה נידונו הלכותיו. קריאת מגילת אסתר, שדיניה יובאו מסימן תרפ"ז עד סימן תרצ"ב. קריאת התורה והתפילות המיוחדות של יום זה, בסימן תרצ"ג. מתנות לעניים, בסימן תרצ"ד. דיני מתנות לחברו, וחובת הסעודה, בסימן תרצ"ה. פעולות שנאסרו בימים אלה, עקב דין השמחה שבו, בסימן תרצ"ו. ובסימן האחרון, דיני פורים קטן באדר ראשון, כשיש שני חודשי אדר.

תענית אסתר אינה דומה לשאר תעניות, כי בעוד שהם נקבעו לזכר החורבן, והדברים העצובים שאירעו בהם, נקבעה תענית זו כזכר לתענית שקיימה אסתר אותה עת, ואשר הוליכה והסבה את הגאולה. על כן אין תענית זו חמורה כשאר תעניות, כפי שנלמד בסימן זה.

סעיף א

^אבחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם (א).

^אתוספות תענית (יח, א ד"ה רב אמר), וכן כתב הרא"ש בפרק קמא דמגילה.

(א) מותר להתענות לפניהם ולאחריהם – בעבר היו ימים רבים בהם שמחו מאד על הנסים שאירעו לישראל, ובכללם אף חנוכה ופורים, ומגודל השמחה, תיקנו חכמים איסור תענית, לפניהם ולאחריהם. את רשימת הימים השלימה ניתן לראות בספר הנקרא "מגילת תענית". אולם בחלוף תקופה, בוטלה שמחת ימים אלה, מלבד חנוכה ופורים. והיה מקום לחשוב, שגם איסור התענית לפניהם ואחריהם, נותר על כנו. מבהיר המחבר כי אחר ביטול מגילת תענית, הגם שנותרה שמחת חנוכה ופורים על כנה, איסור התענית הנ"ל בוטל.

הסיבה שחכמים הפרידו את חנוכה ופורים משאר ימי הנסים היא, כי למרות הנסים הגדולים שאירעו בשאר ימים, הרי הנסים של פורים וחנוכה הובילו לניצחון על מלכויות שרצו לכלות ולהשמיד את בני ישראל, בפורים נגאלנו מיד בבל מדי ופרס, ובחנוכה נגאלנו ממלכות יון.

סעיף ב

^במתענים בי"ג באדר (ב); ואם חל פורים באחד בשבת (ג), מקדימין להתענות ביום חמישי (ד). הגה: ותענית זה אינו חובה (ה), לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון: מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה (ו), ואפילו רק כואבי עינים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו וְיִפְרְעוּ אחר כך (ז), אבל שאר בריאים לא יִפְרְשׁוּ מן הצבור (חדושי אגודה בשם מחזור ויטרי). ואם חל פורים ביום ראשון, שמתענין ביום חמישי שלפניו, וחל בו ברית מילה, מותר לאכול על המילה (ח), ולמחר ביום ששי יתענו האוכלים (ט) (הגהות מנהגים).

^בהרא"ש שם אהא דאיתא שם (ב, א) י"ג זמן קהילה לכל היא. 

(ב) מתענים בי"ג באדר – אסתר, עת ישבה על כס המלכות, ביקשה מכל בני ישראל לצום משך שלושה ימים, במהלך חודש ניסן. וכשקבעו חכמים זיכרון לכך, סירבו לקבוע תענית בחודש ניסן, כי הוא חודש הגאולה. אמנם לאור העובדה שהצום נועד לבטל את הגזירה הנוראה, שהיתה אמורה להתרחש בפורים, הוקדמה התענית. וצמים יום אחד, בערב פורים.

(ג) חל פורים באחד בשבת – ויום הצום, י"ג אדר, חל ביום שבת, בו אסור לצום.

(ד) מקדימין להתענות ביום חמישי – אבל ביום שישי לא יתענו, לבל ייכנסו אל השבת, כשהציבור מעונה.

(ה) ותענית זה אינו חובה – כשאר תעניות, שנקבעו זכר לחורבן.

(ו) לחולה שאין בו סכנה – מעיקר הדין, חולה שאין בו סכנה פטור מן הצום, גם בשאר תעניות (מלבד יום כיפור). ולדעת המחבר, גם מעוברות ומיניקות[1] פטורות בהן, ואין צורך להשלים. אמנם הרמ"א החמיר על מעוברות ומניקות בכל הצומות, ולדעתו, כיון שצום זה קל בחומרתו, יש לפטרם.

(ז) ויפרעו אחר כך – הלכה זו מתייחסת למי שיש לו איזה מיחוש, אשר מן הדין, לא נפטר מחובת הצום. על כן מתי שישוב לחוש בטוב, חייב לצום. אבל מעוברות ומיניקות וחולה שאין בו סכנה, לא יצומו, גם אם אחר כך יחושו בטוב.

(ח) מותר לאכול על המילה – הואיל וזו גם תענית שחומרתה פחותה משאר תעניות, וגם הוקדם עת הצום, האורחים גם הם פטורים מן הצום ביום זה, ולמחרת יתענו. עם זאת, המנהג הנפוץ הוא לקיים את הסעודה בערב, אחר גמר התענית. ולמנהג הספרדים, אין האורחים פטורים מן התענית. אבל בעלי הברית, הן אשכנזים והן ספרדים[2], פטורים לגמרי מן הצום. לכן האב הסנדק והמוהל, וכן חתן בימי שבעת ימי משתה, לא יצומו, אפילו אם זו תענית שלא נדחתה.

(ט) ביום ששי יתענו האוכלים – כדי לקיים את הצום, שאינו קבוע דווקא ליום מסוים.

סעיף ג

^גיש מתענים שלשה ימים (י), זכר לתענית אסתר (יא).

^גטור בשם מסכת סופרים (פרק כא). ואע"פ שאותן היו בניסן, לא רצו להתענות בניסן לפי שנגאלו בו אבותינו והוקם המשכן.

(י) מתענים שלשה ימים – ובשתי הלילות בינם, סועדים.

(יא) זכר לתענית אסתר – כשביקשה אסתר מישראל לצום, נמשך הצום שלושה ימים. אמנם לא נתפשט מנהג זה.

[1] עד 24 חודש היולדת עדיין נחשבת מניקה, גם אם בפועל היא איננה מניקה. ואם מרגישה חלשה מעט, אינה צריכה לצום (יחווה דעת חלק א סימן לה).

[2] עיין שער הציון ס"ק טו, ויחווה דעת ח"ב, סימן עח.

תקציר דין תענית אסתר (תרפ"ו)

א. בי"ג אדר צמים את תענית אסתר.

ב. חל י"ג אדר בשבת, מקדימים לצום ביום חמישי.

ג. חולה שאין בו סכנה, וגם נשים מעוברות או מניקות, לא יצומו.