הלכות פורים - דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון

תקציר

בניגוד לחגים מן התורה שאת זמנם קבעה התורה ליום מסוים בלבד, פורים אינו נחגג בכל מקום באותו יום, כי הנס גם הוא לא התרחש בו זמנית בכל מקום. בכל תחומי ממלכת אחשוורוש, גברו היהודים על שונאיהם בי"ג אדר, ונחו בי"ד (ולכן עשוהו יום שמחה). אבל תושבי שושן הבירה, נלחמו יום נוסף נגד אויביהם, ונחו בט"ו אדר. כזכר לכך, ביקשו חכמים לקבוע שכל עיר הדומה לשושן, בחומות המקיפות סביבה, תחגוג בט"ו, ושאר הערים תחגוגנה בי"ד. אלא שארץ ישראל באותם ימים הייתה חרבה, ולא הייתה בה אפילו עיר אחת מוקפת חומה. וכדי לכבד את ארץ ישראל קבעו, שהתאריך לפיו תוגדר עיר מסוימת מוקפת חומה, לא יהיו ימי הפורים, אלא זמן כיבוש הארץ, על ידי יהושע. הלכך כל עיר שהייתה מוקפת חומה בזמנו, תקרא בט"ו, ובזה כיבדו את ארץ ישראל.

סעיף א

^אכְּרַכִים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, ^באפילו אינן מוקפין עכשיו, קורין בט"ו, ^גאפילו אם הם בחוצה לארץ (א), ^דואפילו אין בהם עשרה בטלנים (ב) (פירוש, בטלנים ממלאכתם ועוסקים בצרכי צבור (ג)); (ד) ^הוהוא שהוקף ואחר כך יָשַׁב, ^ואו שיָשַׁב תחלה על דעת להקיפו אחר כך (ה), לַאֲפוּקֵי (ו) כְּשֶׁנּוֹדַע שֶׁיָּשַׁב תְּחִלָּה עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לְהַקִּיפוֹ (ז) (אבל בִּסְתָמָא, הוקפה ולבסוף ישבה, ר"ן).

^אמשנה ריש מגילה ב, א. ^בברייתא שם ג, ב. ^גטור וכן כתב הר"ן בשם התוספות והרמב"ן על פי הירושלמי ושכן דעת הגאונים. ^דתוס' והרא"ש שם דרבי יהושע בן לוי איירי בלא הוקף מימות יהושע בן נון. ^המימרא דרבי יהושע בן לוי שם. ^וטור בשם מהר"מ מרוטנבורג.

(א) אפילו אם הם בחוצה לארץ – יש דעות לפיהם נוהג דין זה רק בארץ ישראל, הואיל ומטרתו להעניק כבוד לארץ ישראל. בא המחבר והכריע כי הוא נוהג בכל עיירה מוקפת חומה מימות יהושע, אף בחו"ל. כיון שביקשו חכמים להזכיר לכל ישראל, את כיבוש יהושע. ולעורר בכך תקווה לגאולה, ושאיפה לשיבת הארץ.

(ב) ואפילו אין בהם עשרה בטלנים – יש דעה ולפיה דווקא עיר ובה עשרה איש שאינם עסוקים במלאכתם, כדי שיהיו פנויים לתורה ולחכמתה, ומעניקים חשיבות לעירם, רק בה קורים בט"ו. אמנם המחבר לא פסק כמותם, על כן כתב אפילו ללא עשרה בטלנים.

(ג) ממלאכתם ועוסקים בצרכי צבור – המפרש (באר הגולה, כפי הנראה), הרחיב מושג זה לכל העוסקים בצרכי ציבור.

(ד) המשך הסעיף – הדן בכוונת בוני החומה בזמן יהושע בן נון, אינו מעשי כלל, ואינו רלוונטי עבורנו, כי אין ביכולתנו לדעת זאת.

(ה) להקיפו אחר כך – כלומר רק חומה שתכלית בנייתה נעשתה, כהיקף למתחם מגורים.

(ו) לַאֲפוּקֵי – תרגום: מלבד אם.

(ז) עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לְהַקִּיפוֹ – במקרה זה, אף שאחר כך הוא אכן הוקף, אין העיר נחשבת מוקפת חומה.

כיום למעשה, רק ירושלים נחשבת מוקפת חומה, מתקופת יהושע בן נון, באופן ודאי. ורק בה קוראים ביום ט"ו בלבד.

סעיף ב

^זוכן הכפרים הנראים עמהם, אפילו אינם סמוכים (ח), כגון שהם בהר (ט); או שסמוכים להם, אפילו אינם נראים עמהם, כגון שהם בעמק, ^חובלבד שלא יהיו רחוקים יותר מִמִּיל (י). וּבְשׁוּשָׁן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע, קורין בט"ו, ^טהואיל ונעשה בו הנס (יא).

^זמימרא דרבי יהושע בן לוי שם וברייתא שם. ^חשם בגמרא ב, ב. ^טשם בגמרא (ג) משמיה דרבא, ואמרי לה כְּדִי.

(ח) אפילו אינם סמוכים – גם ישובים שהמרחק בינם לעיר המוקפת חומה, גדול ממרחק מיל, ובקנה המידה שלנו, יותר מקילומטר.

(ט) שהם בהר – מיקום הישוב על הר, מאפשר לתושביו לראות את העיר המוקפת חומה. וגם מן המוקפת חומה ניתן לראות ישוב זה.

(י) שלא יהיו רחוקים יותר מִמִּיל – יישובים שמחוץ לעיר המוקפת מצטרפים עמה וקוראים בט"ו, הגם שבלתי אפשרי לראותם. ובלבד שהמרחק בינם לא יהא גדול ממיל. היינו, לא גדול מקילומטר[1].

התחום המקובל כמוקף חומה בירושלים, הוא זה המוקף בימינו בחומת העיר העתיקה. עם זאת, כל תושבי ירושלים קוראים בט"ו, כיון שקיים רצף וחיבור בין כל חלקי העיר. וכן מפאת העירוב שנעשה לצרכי שבת, ובזכותו מתאחדת כל העיר למתחם אחיד. וגם מפני שהמועצה האזורית הקובעת, לה כולם מחויבים, היא עיריית ירושלים.

(יא) ונעשה בו הנס – וכשנחו מן המאבק, היה זה ט"ו.

סעיף ג

^יכפרים ועיירות גדולות, וכרכים שאינם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בי"ד (יב).

^ישם (ע"א) במשנה. 

(יב) קורין בי"ד – במציאות של ימינו, קוראים בכל מקום בי"ד, מלבד ירושלים.

סעיף ד

^ככרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד ובט"ו וּבְלֵילֵיהוֹן (יג), ^לולא יברך כי אם בי"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם.

^כרמב"ם שם מהא דחזקיה קרי בטבריא בי"ד וט"ו וכו' (ה, ב). ^לשם.

(יג) קורין בי"ד ובט"ו וּבְלֵילֵיהוֹן – אף שזהו ספק דרבנן ולכאורה היינו צריכים להקל, ולא לקרוא כלל, מחמירים לקראה שוב. כי אם לא יקראוה שוב, תתבטל המצווה לחלוטין. על כן קבעו חכמים, שתיקרא בשני ימים. והברכה נאמרת ביום הראשון בו רוב העולם קורא, ובו המצווה מתקיימת לראשונה. ושאר המצוות , שמחה ומשתה, מתנות לאביונים, ומשלוח מנות, נוהגות בשני הימים, אלא שאין מרבים בהם ביום ט"ו[2].

להלן רשימת הערים המוטלות בספק: טבריה, חברון, צפת, שכם, חיפה, עכו, גוש חלב, יפו, לוד, רמלה, עזה, יריחו ובית שאן[3]. הלכה זו גררה בעקבותיה מחלוקות רבות, וכדי להימנע מהם, צריך ללכת בכל מקום על פי המנהג בו נהגו כל השנים, ולא לחתור לשינוי. וכדי להימלט מספק, יבקשו מרב המקום, לקבוע את המעשה אשר יעשו[4]. הערים הסמוכות או הנראות עם העיירות המסופקות, יקראו רק בי"ד[5].

סעיף ה

(יד) ^מבן עיר (טו) שהלך לכרך (טז), או בן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו ^*) בזמן קריאה (יז) ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו (יח); ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם (יט). הגה: ואם הוא במדבר או בספינה, קורא ביום י"ד כמו רוב העולם (כ) (כל בו).

^מרמב"ם בפרק א' ממשנה יט, א וכאוקימתא דרבא וכפירוש רש"י שם. ^*) (ר"ל בזמן קריאת המקום שהוא בו עתה, לא זמן המקום שיצא משם. כן כתב הרב המגיד שם).

(יד) הקדמה לסעיף – בסעיף זה נתוודע לשתי מקומות, בהם נמצא האדם. האחד, מקום מגוריו הקבוע. והאחר, מקום נוכחותו בפורים. אדם שבימי הפורים, י"ד וט"ו, נוכח במקום אחד, מוגדר כנמצא במקומו, וקורא כמקומו. אם הוא בעיר, קורא בי"ד. ואם הוא בכרך, קורא בט"ו. בין אם זה מקומו הקבוע, ובין אם נוכח שם רק בפורים.

סעיף זה דן בנמצא רק יום אחד במקומו הקבוע, כגון המתגורר בעיר כל השנה, ונמצא בי"ד או בט"ו, בכרך. או להיפך, שמתגורר בקביעות בכרך, אבל נמצא בעיר, בי"ד או בט"ו. במצב זה, זמן קריאתו יהא תלוי הן במקום מגוריו, והן במקום שהותו בפורים.

המושג "פרוז בן יומו" פירושו, בן כרך המקבל הגדרה של בן עיר, עקב שהותו יום אחד בעיר. וכן להפך, השוהה יום אחד בכרך מוגדר "מוקף בן יומו". הסעיף מפרט, מתי חייבים אלו לקרוא[6].

(טו) בן עיר – שצריך לקרוא ביום י"ד.

(טז) שהלך לכרך – ושם הרי קוראים בט"ו.

(יז) לחזור למקומו בזמן קריאה – בן כרך שהלך לעיר, ורצה לחזור למקומו לשני הימים, י"ד וט"ו, אינו קורא עם בני העיר, אף במקרה שבי"ד נותר בעיר, כי אינו מוגדר "פרוז בן יומו", מאחר ולא התכוון להישאר שם בי"ד. וברוח זו, בן עיר שהלך לכרך, ורצה לחזור לביתו לי"ד וט"ו, לא יקרא כבני הכרך, אף אם לבסוף נותר שם. כי אינו נקרא "בן כרך", שהרי לא התכוון לשהות שם בעת הקריאה, גם יום אחד. כל שכן אם אכן חזר במציאות לעיר, ביום י"ד, וכלל לא ישהה בכרך בט"ו, שהוא ודאי קורא בי"ד, אף אם שוהה אז בכרך.

(יח) קורא כמקומו – כלומר אם התכוון בן כרך לחזור למקומו לי"ד וט"ו, אבל בפועל התעכב ונותר בעיר, יקרא בעיר בט"ו. ובן עיר שהיה בכרך, והתכוון לחזור לעיר לי"ד, ובפועל התעכב ונותר בכרך, יקרא בי"ד, למרות שנמצא בכרך, ומשום שהתואר "פרוז בן יומו", או "בן כרך בן יומו", ניתן רק לשוהה בהם מתוך בחירה.

(יט) עם אנשי המקום שהוא שם – בן כרך שהלך לעיר כדי להישאר בה בי"ד, נקרא פרוז בן יומו, וקורא בי"ד. ובמקרה שנותר בעיר גם בט"ו, לא יקרא בט"ו כלל. אבל אם חוזר ביום י"ד לכרך, שם הוא מתגורר בקביעות, קורא ומברך על המגילה פעם שניה, הואיל וזה מקומו.

בדומה לכך, בן עיר שנכנס לכרך בי"ד, ובכוונתו להישאר שם גם בט"ו, אינו צריך לקרוא בי"ד, ואינו קורא אלא בט"ו. אלא שאם התכוון לחזור לעירו ביום י"ד, קורא בי"ד, למרות שנמצא כעת בכרך. ובן עיר שהיה בעיר ביום י"ד, קורא בי"ד, אף אם מתכוון ללכת לכרך בט"ו. ואם בפועל הלך אל הכרך ושהה שם בט"ו, אינו צריך לחזור ולקרוא מגילה.

(כ) כמו רוב העולם – זה מוסכם על המחבר.

סעיף ו

^ניום חמשה עשר שחל להיות בשבת (כא) אין קורין המגילה בשבת (כב), אלא מקדימים לקרותה בערב שבת (כג), ^סוגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום; וביום שבת (כד) מוציאים שני ספרים (כה) ובשני (כו) קורין: וַיָּבֹא עֲמָלֵק (כז); ואומרים: על הנסים (כח); ^עואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת (כט).

^נמשנה שם ב, א. ^סמצא כתוב בשם מנהג ירושלמי. ^עהר"ן בפרק קמא דמגילה.

(כא) שחל להיות בשבת – רק בעיר מוקפת חומה, יתכן מאורע זה. אבל בשאר מקומות, לא תיתכן מציאות כזו, שיום י"ד יחול בשבת.

(כב) אין קורין המגילה בשבת – חכמים גזרו להימנע מכמה מצוות, כשזמנם חל בשבת. ואפילו מצוות מן התורה, כתקיעת שופר ונטילת לולב. ההסבר שהגמרא העניקה לכך הוא, שמא יטלטלו את חפץ המצווה ברשות הרבים, ויעברו על איסור. אמנם בימינו, כבר מקובל שאין לנו רשות הרבים מן התורה, ובכל זאת עומדת גזירתם בעינה. הלכך יתכן לפרש עוד, שחכמינו הבינו שקיום מצוות מסוימות אלו עלול לפגוע ברוח השבת, ומהותה של זו הוא חיבור אל ה', ללא אמצעים. וגם מטעם זה ביטלו את תקיעת השופר, נטילת הלולב, וכל שכן קריאת המגילה, שבקיומם תיתכן פגיעה באווירת קדושת השבת.

(כג) מקדימים לקרותה בערב שבת – זהו יום י"ד, שהוא יום הקריאה הרגיל בכל מקום בעולם, והכרכים מצטרפים לקרוא ביום זה. ומוסיפים לקיים מצוות מתנות לאביונים ביום זה, עקב האביונים התולים עיניים במקרא מגילה, מתוך ציפייה לקבלת סיוע כלכלי.

(כד) וביום שבת – שהוא אכן יום פורים, למוקפות חומה.

(כה) מוציאים שני ספרים – בספר ראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע.

(כו) ובשני – בספר השני, הנועד לקריאת מפטיר.

(כז) וַיָּבֹא עֲמָלֵק – זו הקריאה של פורים, הכתובה בסוף פרשת בשלח (שמות יז ח). ומפטירים בהפטרת פרשת זכור, אף שקראו אותה כבר בפרשת זכור[7].

(כח) ואומרים: על הנסים – בכל תפילות העמידה של היום, ובכל פעם שאומרים ברכת המזון. כי יום זה, הוא יום הפורים.

(כט) עד יום אחד בשבת – הסעודה נדחית עד אחר שבת, כדי שלא תתקיימנה כל מצוות הפורים ביום שישי, ובכך נוצר היכר והבדל בין העיירות לכרכים. ביום זה גם מקיימים את מצות משלוחי המנות, אבל אין אומרים בו "על הנסים".

סעיף ז

^פהַמְפָרֵשׁ בים והיוצא בִּשְׁיָרָא, ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או באחד עשר (ל), בלא ברכה; ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו, ^ציש אומרים שקורא אפילו מתחלת הַחֹדֶשׁ (לא). הגה: והכי נהוג; מיהו אם נזדמן לו אחר כך מגילה, חוזר וקורא אותה ביום י"ד (לב), אפילו קראה תחלה ביום י"ג מכל מקום קרא אותה שלא בזמנה (כל בו וב"י).

^פטור בשם שָדְרוּ ממתיבתא. ^צהגהת אשירי בשם אור זרוע וכן איתא בירושלמי.

(ל) או באחד עשר – לרוב, היו בני הכפרים, מתפללים ללא מניין. תיקנו איפה חכמים, כי תיקרא עבורם המגילה בשני או בחמישי, לפני הפורים, בתוככי העיר. כי היו אלה ימי השוק, של אותה תקופה, והשוק הניע את אנשי הכפר לבוא העירה. בהזדמנם שם, קראו עבורם מגילה, לבל יצטרכו לשוב העירה, ביום אחר. ואף כי בוטלה תקנה זו במשך הזמן, נותרו תאריכים אלה רלוונטיים ואקטואליים לקריאת המגילה.

(לא) אפילו מתחלת הַחֹדֶשׁ – וכל עוד לא מברכים, אין שום חשש איסור.

(לב) חוזר וקורא אותה ביום י"ד – בברכה.

סעיף ח

^קבן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה (לג), ואחר כך נזדמנה לו בט"ו, קורא אותה בט"ו (לד).

^קשיבולי הלקט ועל פי הירושלמי.

(לג) ולא היה בידו מגילה – ולא קרא בי"ד.

(לד) קורא אותה בט"ו – ולא יברך.

[1] נמדד לפי מרחק ולא לפי זמן של נסיעת מיל. וכבר הרחבתי על זה בספר "בעקבות המחבר", ח"ג סימן כד. עוד כתבתי בזה בספר "בעקבות המחבר", ח"א עמוד צז, בעניין פרסה, לגבי תפילת הדרך.

[2] משנה ברורה ס"ק י, וכף החיים סימן תרצה סעיף נד.

[3] על פי פסקי תשובות.

[4] כאן המקום לציין את הדעות לפיהם מה שהצריכו לקרוא בשני הימים, זו רק מידת חסידות, ולא עיקר הדין.

[5] ברכי יוסף אות ט, וביאור הלכה ד"ה או שסמוכין להם.

[6] פרשנויות רבות ניתנו לסעיף זה. ואנו פירשנו על פי שו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סימן קכח, טו). וכדברים אלה פסק הרב חיים דוד הלוי, בספרו מקור חיים פרק רלג סעיף טו. וראה מה שכתבתי על כך בספרי "בעקבות המחבר", ח"א עמוד תכט.

[7] הפרזים, קוראים כמובן את ההפטרה של פרשת השבוע.

תקציר דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון (תרפ"ח)

א. רוב הערים בעולם ובארץ ישראל, קוראים את המגילה בי"ד אדר [ג].

ב. בירושלים, המוקפת חומה מזמן יהושע, קוראים בט"ו [א].

ג. כל הכפרים הנמצאים במרחק מיל מירושלים, קוראים בט"ו [ב].

ד. וכן מקומות מחוץ לירושלים, הנראים מעיר העתיקה, בצורה ברורה, קוראים בט"ו [ב].

ה. וכן כל המקומות הנמצאים בתוך העירוב של ירושלים, קוראים בט"ו (י).

ו. בערים שיש לגבם ספק, אם לקרוא בי"ד או בט"ו, המנהג הוא לקרוא בשני הימים. אלא שביום י"ד מברכים, וביום ט"ו, אין מברכים. ומקיימים שוב גם את שאר המצוות, אבל בצורה מצומצמת [ד].

ז. רשימת הערים בהן קוראים בשני הימים, להלן: טבריה, חברון, צפת, שכם, חיפה, עכו, גוש חלב, יפו, לוד, רמלה, עזה, יריחו ובית שאן (טו).

ח. בן עיר שנמצא בירושלים בי"ד ובט"ו, קורא בט"ו [ה].

ט. אם בן העיר נמצא בירושלים רק בי"ד, יקרא בי"ד, אף שנמצא בירושלים [ה].

י. בן עיר שנמצא בעירו בי"ד, ונוסע לירושלים בט"ו, קורא בי"ד ואינו צריך לחזור ולקרוא בט"ו [ה].

יא. תושב ירושלים הנמצא בעיר בי"ד, קורא בי"ד [ה].

יב. חזר תושב ירושלים אל עירו ונמצא שם בט"ו, עליו לשוב ולקרוא בט"ו, עם ברכה [א].

יג. אף שכתבנו "מי שנמצא", מה שקובע זה רצונו. לכן אם קרה לדוגמא, שבן עיר היה בי"ד בירושלים והתכוון להישאר בירושלים בט"ו, יקרא בט"ו. גם אם לבסוף נאלץ לחזור בט"ו למקומו [ה].

יד. תושב ירושלים הנמצא בנסיעה, בשני ימי הפורים, קורא בי"ד כרוב העולם [ה].

טו. אם חל ט"ו אדר בשבת, מקדימים בני ירושלים לקרוא את המגילה בי"ד, ובאותו יום נותנים מתנות לעניים. את קריאת התורה של פורים קוראים במפטיר של שבת. בשבת אומרים על הנסים. ואת סעודת הפורים מקיימים ביום ראשון, ואין אומרים בו על הנסים [ו].

טז. את מצוות משלוח מנות, מקיימים ביום ראשון (כט).