הלכות רשויות השבת

קיצור ההלכות המעשיות שבשו"ע וברמ"א

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו"ע.

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ"א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס"ק מצויינת בסוגריים עגולים.

מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

 

הלכות רשויות שבת (סימנים שמה – שסה)

א.      דין ארבע רשויות בשבת (סימן שמה)

1.        ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור [א].

2.        העברת חפץ ממקום אחד למשנהו, המרוחק ממנו חמש אמות ושני שליש, ברשות הרבים, אסורה מן התורה, ובכרמלית מדרבנן.

3.        רשות היחיד הוא שטח שיש בו לכל הפחות ארבעה על ארבעה טפחים, ומוקף מחיצות בגובה עשרה טפחים. והוא הדין חריץ עמוק עשרה טפחים, שרוחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. וכן תל או עמוד שרוחבם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ומוגבהים עשרה טפחים [ב].

4.        השטח העליון על גב הכתלים, הסובבים את רשות היחיד, גם הוא דינו רשות היחיד [ג].

5.        חורים שבכותלי רשות היחיד, דינם גם הוא, רשות היחיד [ד].

6.        האוויר שמעל רשות היחיד, דינו רשות היחיד, עד הרקיע [ה].

7.        כלים הנמצאים ברשות הרבים או בכרמלית, ומידותיהם כרשות היחיד, דינם רשות היחיד [ו].

8.        יש אומרים שכל מקום שאינו מוקף מחיצות, ומיועד להילוך רבים, ואינו מקורה, ורחב לכל הפחות שש עשרה אמה, דינו רשות הרבים.

9.        להלכה התקבלה הדעה ולפיה, לא ניתן להגדיר רשות הרבים אלא אם חולפים בה שש מאות אלף איש מידי יום. לכן למעשה, אין רשות הרבים בזמן הזה [ז].

10.     מרחבי רשות הרבים או הכרמלית מוגבלות בגובהם, לעשרה טפחים בלבד. כל מרחב מעל גובה זה, מוגדר מקום פטור [יב].

11.     כל שטח ברוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים לפחות, שאינו מוקף מחיצות בגובה עשרה טפחים, דינו כרמלית [יד].

12.     גג של בית, הוא רשות היחיד. אלא אם כן, יבלוט הגג מעבר לקירותיו, שאז דינו כרמלית [טז].

13.     אם קיים פתח בין הבית לגג, יוגדר הגג רשות היחיד, אף אם יבלוט מעבר לקירות [טז].

14.     ימים ונחלים, דינם כרמלית. ומשפת המים, עד גובה עשרה טפחים, נחשב גם כן כרמלית [יח].

15.     מקום פטור הוא שטח פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים, גבוה מרשות הרבים או מכרמלית, שלושה טפחים לכל הפחות [יט].

 

 

ב.      דיני עירובין מן התורה (סימן שמו)

1.        העברת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך, אסורה מן התורה [א].

2.        העברת חפץ מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית או להיפך, אסורה מדרבנן [א].

3.         העברת חפץ ממקום פטור לרשות היחיד, או לרשות הרבים ולהיפך, מותרת [א].

4.        אסור לעמוד במקום פטור, להוציא חפץ מרשות היחיד, ולהעבירו לרשות הרבים [א].

5.        מותר לעמוד במקום פטור, ולהעביר אובייקטים מכרמלית לרשות הרבים, או מכרמלית לרשות היחיד [א].

6.        מן התורה אסור להעביר חפץ ממקום למקום ברשות הרבים, למרחק ארבע אמות [ב].

7.        גם בכרמלית אסורה פעולה זו, מדרבנן [ב].

8.        מתחם הנחשב רשות היחיד מן התורה, עקב היותו מוקף מחיצות. אלא שהללו לא הוקמו לצורך מגורים, אסור בטלטול, אם שטחו גדול מבית סאתיים, כלומר שטח של חמשת אלפים (5000) אמות מרובעות, ובמידות שלנו, כאלף מאה חמישים ושנים (1152) מטר מרובע [ג].

 

 

ג.       דין ארבע אמות ברשות הרבים (סימן שמט)

1.        העברת חפץ בתוך רשות הרבים, מותרת ממקומו, עד חמש אמות ושני שליש [ב].

2.        דין העברת חפץ בכרמלית, שוה לדין העברתו ברשות הרבים [ה].

3.        העברת חפץ והנחתו כעבור ארבע אמות, כדי להמשיך ולהעבירו, אסורה. הן ברשות הרבים, והן בכרמלית [ה].

 

 

ד.      דין גג הסמוך לרשות הרבים (סימן שסא)

1.        בית מקורה שאחד מקירותיו נפרצו, אבל התקרה נותרה כפי שהייתה, עדיין נחשב מוקף מחיצות מארבע רוחות. כי אומרים "פי תקרה יורד וסותם", ואפילו אם רוחב הפרצה גדול יותר מעשר אמות [ב].

2.        אם פריצת הקיר ארעה בקרן זווית, ושתים מן הקירות נפרצו, אבל הקירוי למעלה נותר כשהיה, גם בזה אומרים "פי תקרה יורד וסותם", והבית נותר רשות היחיד, כפי שהיה [ב].

3.        קרן זווית בכל מתחם מקורה שנפרצה, ומלבדה נפל גם פי התקרה נפל, ונעשתה התקרה בזווית זו בצורה אלכסונית ולא זוויתית, לא אומרים בזה "פי תקרה יורד וסותם".

4.        "פי תקרה יורד וסותם" נאמר רק בתקרה שטוחה, ולא משופעת [ב].

 

 

ה.      איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל (סימן שסב)

1.        אין המחיצה מתירה לטלטל בתוכה, אלא אם היא יציבה. כלומר, עמידה ברוח מצויה [א].

2.        יש המכשירים מחיצה, למרות שהיא מתנדנדת ברוח, ובתנאי שתחוזק היטב, בראשה ובתחתיתה [הערה 3].

3.        מחיצה העומדת מאליה, שלא הוקמה לשם מחיצה, נחשבת מחיצה [ג].

4.        הקמת מחיצה אפשרית מכל חומר שהוא [ה].

5.        אם הניח קנים בצורה אופקית, או בעמידה, שהמרחק בינם אינו יותר משלושה טפחים, הרי זו מחיצה, אבל רק לשטח שגודלו אינו גדול מבית סאתיים, כלומר, עד 5000 אמות מרובעות [ה].

6.        אם יש במחיצה יותר אוויר ממחיצה, אין זו מחיצה [ט].

7.        פרצות פחות משלושה טפחים נחשבות סתומות [ח].

8.        פרצה ברוחב עשר אמות, מבטלת שם מחיצה מרוח זו [ט].

9.        ניתן לתקן פרצה רחבה כזו, על ידי צורת הפתח. כלומר, אם יוצבו בקצוות הפרצה שני קנים, שגובהם המינימלי עשרה טפחים, ומעליהם קנה שלישי [י].

10.     אין חובה שהקנה העליון יונח דווקא על שני הקנים, אבל הוא צריך להיות ישירות מעליהם [יא].

11.     לא הונח הקנה ישירות מעליהם, אלא נקשר בצדדיהם, אין זו צורת הפתח [יא].

12.     נעץ ארבע קנים בארבע רוחות, ועליהם קנה עליון, מותר לטלטל בשטח, ובתנאי שמתגוררים שם [י].

13.     פתרון זו הופך מרחבים עירוניים לרשות היחיד, ולכן מקיפים אותם בצורות הפתח (נח).

 

 

ו.        דיני מבוי ולחי (סימן שסג)

1.        אסרו חכמים לטלטל במקום המוקף סביב בשלש מחיצות, עד שיעשו איזה תיקון, בצד הרביעי [א].

2.        אם יש בצד הרביעי מחיצה מועטת, אפילו אם רוחבה הוא טפח בלבד, ורוחב הפתח פחות מ-10 אמות, אין צריך תיקון. וגם כשיש פרצה רחבה מ-10 אמות, באחת המחיצות, צריך לתקן את הפרצה [א].

3.        התיקון המועיל בכל מצב, הוא צורת הפתח [א].

 

 

ז.        דין מבוי המפולש ועשוי כנדל (סימן שסד)

1.        מבוי הפתוח בשני ראשים לרשות הרבים או לכרמלית, ניתן להתירו על ידי הקמת צורת הפתח, בשני ראשיו [א] (ד).