סימן נ"ד

דינים השייכים לישתבח, ובו ג' סעיפים.

סימן זה עוסק בברכת ישתבח, המסיימת את פסוקי דזמרה. בכל המצוות כולן מברכים רק לפני קיום המצווה, מה שאין כן במצוַת אמירת פסוקי דזמרה, שבה מברכים גם לפני המצווה וגם לאחריה, אולי משום שבאמת אין גבול לשבחים שעלינו להלל בהם את ה'[1].  יש כאן מעין התנצלות  שאנו מסיימים לומר שבחו של הקב"ה, הראוי לכל סוגי השבחים האינסופיים[2].

סעיף א

^אישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר, ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם (א).

^אהרי״ף והרא״ש בפרק ה' דברכות, והרמב״ם בפרק ז' מהלכות תפילה.

• וזו לאחריהם – הכלל הוא שכל ברכה ארוכה נפתחת בברוך (היינו במילים "ברוך אתה…") ומסתיימת בברוך[3]; אולם בברכות הנאמרות ברצף (כברכות העמידה למשל), רק הברכה הראשונה נפתחת ומסתיימת בברוך, ושאר הברכות רק מסתיימות באופן זה. ומשמיע לנו המחבר שלמרות שברוך שאמר וישתבח אינן נאמרות ברצף, הן נחשבות כסמוכות, מפני ששתיהן נאמרות על אותה מצווה, אחת לפני קיום המצווה ואחת לאחריה.

סעיף ב

^באין לענות אמן אחר 'מלך מהולל בתשבחות', אלא אחר 'חי העולמים', ששם הוא סיום הברכה (ב).

^בטור בשם הרא״ש.

• סיום הברכה – המילים "מלך מהולל בתשבחות"[4] מסיימות את המשפט הראשון של הברכה שבסוף ישתבח. ויוצא כאן המחבר כנגד טועים העונים "אמן" בסוף המשפט הראשון, כדרכם בברכה קצרה, ומחמיצים את העובדה שעד המילים "א-ל חי העולמים" הכול הוא חלק מן הברכה.

סעיף ג

^גהמספר בין ישתבח ליוצר – עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה (ג). ^דויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק. הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבבית הכנסת שיעשה לו דין (ד) בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה. ולאחר כך, כשחוזרין להתפלל, יאמר השליח צבור מקצת פסוקי דזמרה, ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (ה) (כל בו). וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם (ו), אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (ז) (או"ז פ' תפלת השחר), וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח צבור 'ברכו' קודם שמתחילין ברכת יוצר (ח) (ב"י סוף סי' נ"ז בשם המנהיג). ועיין לקמן סוף סי' נ"ז.

^גהגהת מימוניות שם בשם הירושלמי.  ^דטור בשם רב עמרם וכל בו.

• חוזר עליה מעורכי המלחמה – ברכת ישתבח מסייימת את פסוקי דזמרה, שעיקרם שבח לקב"ה; וברכת "יוצר" פותחת את קריאת שמע וברכותיה, שעיקרן קבלת עול מלכות שמים. ואף שהן מצוות שונות, קבעו חכמים שיש לאמרן ברצף, ואין להפסיק ביניהן[5]. ומכאן למדנו שאמירת התהילות לא-ל צריכה להביא את האדם לקבל את עולו יתברך.
• שיעשה לו דין – "כשאחד צועק נגד חברו"[6]. כלומר: כשאדם רוצה לטעון כלפי חבירו, מפסיקים את התפילה כדי להוציא את הצדק לאור. כיום איננו נוהגים להפסיק שם, לא לברכה על החולה ולא לעשיית דין; אולם בעשרת ימי תשובה מנהגנו לומר "שיר המעלות ממעמקים" לאחר ישתבח ולפני הקדיש.
• בלא קדיש – ויש מקומות שנוהגים בהם לומר לפני ערבית שלושה פסוקים וחצי קדיש, וכל מקום ינהג לפי מנהגו.
• להניחם ולברך עליהם – אמנם אין להפסיק בין פסוקי דזמרה לברכת יוצר, אולם כיוון שהקדיש שייך גם הוא לפסוקי דזמרה, מותר להפסיק לפני הקדיש לדבר מצווה.
• בשום דבר – מפני האיסור להפסיק בין פסוקי דזמרה לברכת יוצר. הרמ"א רואה בחיבור שבין פסוקי דזמרה ליוצר חובה גמורה, ואין להפסיק שם אפילו לדברי מצווה, שהותרו בקריאת שמע וברכותיה. המחבר חולק על כך, ולדעתו לדבר מצווה מותר להפסיק אפילו לאחר הקדיש[7].

ברכת יוצר – אמירת "ברכו" נחשבת לתחילת ברכת יוצר. לכן אין להפסיק ביניהם אפילו לדבר מצווה[8].

[1] וכדברי ברכת "נשמת כל חי": אילו פינו מלא שירה כים … אין אנחנו מספיקים להודות …".

[2] וכך אפשר להסביר את ברכת "יהללוך" שבסוף ההלל, הנחשבת אף היא כסמוכה לברכה שלפני הלל.

[3] תוספתא ברכות פ"א ה"ט; ברכות דף מו ע"א.

[4] בנוסח הספרדים; ויש הגורסים "מלך גדול ומהולל". ובסידורי האשכנזים: "אל מלך גדול [ומהולל] בתשבחות".

[5] בין החוזרים מהמלחמה נמנה גם "הירא ורך הלבב". ודרשו חז"ל: "המתירא מן העברות שבידו" (משנה סוטה פ"ח מ"ה). מכאן הביטוי "חוזר עליה מעורכי מלחמה" כאמירה שיש בדבר עוון. איסור הפסק זה נמצא בגאונים, ברי"ף וברא"ש. הביטוי "חוזר עליה מעורכי מלחמה" מופיע בחז"ל לפנינו רק על הסח בין תפילה של יד לשל ראש (מנחות לו ע"א, ועוד). ביטוי זה על השח בין ישתבח ליוצר מובא בהגה"מ בשם הירושלמי, אולם בירושלמי שלפנינו איננו.

[6] לשון הדרכי משה כאן.

[7] וכמה מהאחרונים האשכנזים הקלו בכך כדברי המחבר, ראה באור הלכה ד"ה "בין קדיש".

[8] אולם גם כאן אחרונים רבים מסתייגים מפסיקה זו, וסוברים כי בין ברכו לתחילת ברכת יוצר הרי זה שקול לדינו של "אמצע הפרק", שדיני ההפסקה בו מבוארים בסימן ס"ו.