הלכות בשר בחלב

סימן צ"ג
קדירה שבִּשל בה בשר לא יבשל בה חלב

סימן צ"ג

קדירה שבִּשל בה בשר לא יבשל בה חלב, ובו סעיף אחד.

להבנת הסימן צריך להקדים דין מסוים, עליו נלמד בעזרת השם בהרחבה, להלן בסימן קג.

"נותן טעם לפגם" פירושו, איסור שטעמו פגום ומקולקל, ואינו אוסר את ההיתר.
טעם מאכל הבלוע בכלי, ונפלט בתוך 24 שעות מבליעתו, גדרו "נותן טעם לשבח", כי הטעם שלו טרי, ויש בכוחו לאסור.
בחלוף 24 שעות מהבליעה, הוא אינו נותן טעם לשבח, אלא טעם פגום, ואין בכוחו לאסור.
כלי שבלע איסור, ונפגם טעמו לאחר 24 שעות, אסור לבשל בו היתר, גם לאחר 24 שעות, גזירה, שמא לא ימתינו 24 שעות.
כדי להשתמש בכלי שבלע איסור, צריך להכשיר אותו, כל כלי כדין הכשרו.

סעיף א'

^אקדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב (א). ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור ^בבנותן טעם (ב) ^(*) (וצריך לשער נגד כל הקדירה (ג)). ^גאבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה (ד), הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל (ה) ^דאבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב (ו). הגה: אבל שאר דברים, מותר (ז) (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ו). ודין כיסוי קדירה, כדין קדירה עצמה (ח) (ד"ע ואו"ה). ויש מחמירים בכיסוי, לומר דאף על פי שאינו בן יומו דינו כאלו היה בן יומו (בהגהות ש"ד בשם קובץ) וכן נוהגין בקצת מקומות. וכן אני נוהג מפני המנהג, והוא חומרא בלא טעם (ט) ^(*) (ד"ע). ומכל מקום במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי, או שהוא לצורך שבת או הפסד, יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו, כמו בקדירה עצמה (י). ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של חלב, אם שניהם חמים, שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב (יא). ואם הכיסוי צונן והקדירה חמה, נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי, דתתאה גבר (יב) (או"ה). ואם הכיסוי חם (יג), והקדירה צוננת, הכל שרי (יד) (שם), רק המאכל צריך קליפה (טו) (לדעת הגהות ש"ד ולא כאו"ה שם) אם אפשר לקלפו, ואם לאו (טז), הכל שרי (יז). ואם לא היה מאכל בקדירה, הכל שרי, דהוי כשתי קדרות שנגעו זו בזו (יח) (הכל ד"ע לסברת הארוך).

^אלשון הטור ממסקנת הגמרא דעבודת כוכבים דף עו, א דאפילו אינה בת יומא גזירה אטו בת יומא. ^בהרא"ש שם. ^(*) וכתב הבית יוסף דסמכינן כאן על הקפילא לכולי עלמא אף על פי שבודאי אין במה שבקדירה שישים כנגד כל הקדירה כמו שכתב הטור בסימן קכא שאני הכא שאין בו אלא טעמו. ומה שכתב הרמ"א אפשר שהוא חולק על סברא זו. ^גכמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר, בברייתא שם דף עה, ב וכרב חייא בריה דרב הונא שם והסכמת הפוסקים. ^דטור בשם הר"ר פרץ ושאר פוסקים. ^(*) ומהרש"ל כתב דוקא בכיסויים שהם קצרים למעלה ואי אפשר לקנחם יפה מהרתיחות שבתוכו והוי האיסור בעין ואינו נפגם אבל בכיסויים רחבים שיכול לנקותם היטב מותר, בפרק כל הבשר סימן מו והרב טורי זהב כתב לשער שישים כנגד מקום הקצר הנ"ל.

לא יבשל בה חלב – אפילו בחלוף 24 שעות מעת בליעת הבשר.
אסור בנותן טעם – אם הבשר הנפלט מהקדירה הבשרית, נותן טעם בחלב, החלב אסור. ולדעת המחבר, לא צריך 60 נגד כל הקדירה, אלא ניתן לסמוך על טעימת גוי. ולשיטתו, בימינו, הואיל וידוע לנו שהכלים אינם פולטים טעם, יהיה מותר, גם ללא בדיקה. אולם למעשה, לא נהגו כן.
וצריך לשער נגד כל הקדירה – זו שיטת הרמ"א, שלא לסמוך על טעימת גוי. והיות שלא ידוע כמה טעם נפלט מהבליעה שבסיר, האומדן הוא, כאילו נפלטה כל הכמות אף כי ברור שלא נפלטה כמות כזו. למעשה, המנהג היום הוא כשיטה זו[1].
קודם שבישל בה – חלב.
ומותר התבשיל – כי מה שנכנס בו הוא טעם פגום בלבד, שאינו אוסר.
לא בשר ולא חלב – כי עתה נעשתה קדירה זו בלועה גם מבשר וגם מחלב. ואף שבחלוף 24 שעות, הטעם נפגם, אסור לכתחילה לבשל בה, לא בשר, בגלל טעם החלב שנבלע בה, ולא חלב בגלל טעם הבשר שנבלע בה.
שאר דברים, מותר – מותר לבשל בסיר זה כל מאכל, מלבד בשר או חלב. שכן לא נעשה בו, כל איסור. שהלא בלעה קדירה זו חלב, לאחר שחלפו 24 שעות מבישול הבשר. נמצא כי טעם הבשר שנבלע, היה פגום. והחלב שנבלע עכשיו, לא יכול להפוך לאיסור. אמנם במקרה שבושל חלב בסיר, וטרם חלפו 24 שעות מבישול הבשר, אסור לבשל בו גם ירקות ומאכלים אחרים, כי בלוע בדפנותיו איסור בשר בחלב מדאורייתא.
ודין כיסוי קדירה, כדין קדירה עצמה – כי הזיעה מן התבשיל המתבשל בסיר, עולה ונבלעת בתוך הכיסוי.
והוא חומרא בלא טעם – יש שביקשו לתת טעם לחומרה זו ואמרו, שמדובר בכיסוי שיש בו גומות צרות, וניקיונן משאריות בשר ממש, בלתי אפשרי, לכן החמירו בו. אבל בכיסויים רגילים, שלא נותר בהם כל בשר בעין, אין מקום לחומרא זו, וכפי שכותב הרמ"א עצמו.
כמו בקדירה עצמה – כי אף שיש לכבד את המנהג, למרות שמקורו בטעות, הרי כי במקרה שיש צד קולא נוסף, אין מנהג. על כן בימינו, הואיל והכלים אינם בולעים, אין כל מקום לחומרה זו.
אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב – כי הכיסוי בלע גם מבשר וגם מחלב.
דתתאה גבר – כוחו של החום העולה מלמטה, גובר, ומחמם את הכיסוי, והטעם נבלע בו, לכן הוא נאסר.
ואם הכיסוי חם – ויש בו לחלוחית, שאולי תחדור ותיבלע בקדירה.
הכל שרי – גם הקדירה וגם הכיסוי. הקדירה מותרת, משום שאין כוח בלחלוחית שעל הכיסוי, להיבלע בקדירה הצוננת. והכיסוי לא נאסר, כי הקדירה צוננת ולא עולה ממנה זיעה, שתאסור את הכיסוי.
רק המאכל צריך קליפה – כי הלחלוחית שמצויה בכיסוי, נוטפת על המאכל הצונן, ואוסרת אותו, כדי קליפה, כפי שלמדנו בסימן הקודם, שחם הנופל לתוך צונן, אוסר כדי קליפה.
ואם לאו – כשאי אפשר להסיר כדי קליפה, כגון בתבשיל נוזלי.
הכל שרי – הכל מותר, כי הלחלוחית ודאי התבטלה.
דהוי כשתי קדרות שנגעו זו בזו – ואף שיש קצת לחלוחית על הכיסוי החם, אין זה משמעותי, כי טעם בלוע אינו עובר מכלי לכלי, אלא, ברוטב ממש.

קדירה שבִּשל בה בשר לא יבשל בה חלב (צג)

נותן טעם לפגם: איסור שאינו משביח את התבשיל, אלא פוגם אותו, אף שהוא עדיין אכיל, אינו אוסרו [הק].
נבלע איסור בקדירה, וחלפו 24 שעות מהבליעה, הרי הוא פוגם את התבשיל שיתבשל בה [הק].
אסור לבשל תבשיל חלבי, בקדירה בשרית. ובדיעבד, אם בישל בטרם חלפו 24 שעות, התבשיל נאסר. אבל אם חלפו כבר 24 שעות, התבשיל מותר. אבל הקדירה, צריכה הכשרה [א].
לכתחילה, חובה להקצות קדירה נפרדת לבשר, ואחרת לחלב. רק בדיעבד, אם בישלו בה כעבור 24 שעות, התבשיל יהא מותר. אך הקדירה, כאמור, נאסרת [א].

[1] כבר הסברנו, כי לדעת הרמ"א, בכל מקום שאין לנו ידיעה ברורה וודאית על הכמות, ויש צורך בהערכה, החישוב ייקבע תמיד על פי הכמות שלפנינו או הידועה לנו בבירור. נוהג זה יוצר כמובן, חומרה גדולה. ובימינו, כיון שידוע לנו בבירור, שהנפלט לא נתן טעם בחלב, החלב מותר לפי המחבר, אבל את הקדירה צריך להכשיר, כפי שהוסבר בהקדמה לסימן.