הלכות תערובות

סימן ק"ז

דין המבשל ביצה, ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל, ובו ב' סעיפים.

סימן זה דן בשני מקרים מיוחדים של תערובות, האחד, ביצים שנתבשלו ונמצאה ביצה אסורה, אחר הבישול. והאחר, תבשיל שנמצא בו זבוב.

סעיף א'

(א) ^אהמבשל ביצים הרבה (ב) בקליפתן, לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו, או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם, משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח (ג), ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן, לפי שלא היה נשאר שם ששים לבַטְלה (ד). הגה: ואם לא עשה כן (ה), אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טרפה (ו), יש אוסרין הכל דחיישינן שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה (ז) (ב"י בשם סמ"ג ובארוך). וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפעם אחת אל תוך הקערה, דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף (ח). ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א), דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא שישים (ט) (בית יוסף בשם ר"ש). וכן עיקר (י). ואפילו לדעת האוסרים (יא), אין לאסור הכלים שנתבשלו בו, דמעמידין הכלי על חזקתו (יב). (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני).

^אבית יוסף בשם סמ"ג.

• הקדמה לסעיף – להבנת דברי המחבר, צריך להסביר שלושה דברים:
• ביצה המתפתחת לאפרוח, אסורה באכילה מן התורה, ככל שרץ.
• ביצה אסורה המתבשלת עם חברותיה, מחדירה את טעמה בביצים האחרות, אם התבשלו יחד, ואין הקליפה מונעת מן הטעם האסור לצאת.
• המציאות הנידונה במחבר, אינה שכיחה כלל כי מאוד נדיר למצוא אפרוח בביצים.
• ביצים הרבה – הכוונה, יותר מ-60 ביצים.
• שמא ימצא באחת מהן אפרוח – והיא, כמובן, אסורה באכילה.
• ששים לבַטְלה – מדובר כאן בעצה טובה, ולא בהלכה. כי יתכן שלא תימצא ביצה שיש בה אפרוח.
• ואם לא עשה כן – לא יישם עצה זו.
• ונמצא אחת מהן טרפה – הכוונה, שנמצאה ביצה ובה אפרוח.
• ואוסר כל מה שבקערה – כגון, אם היו שבעים ביצים בסיר, והעבירו את כולן לקערה. ואחר כך התברר שאחת הביצים אסורה, יתכן שאותה ביצה לא יצאה ראשונה אלא נותרה עם ה-59 האחרונים בקדירה, ובהכרח נתנה טעם בכולן, ואסרה אותן. נמצא כי יש עכשיו בקערה 59 ביצים אסורות, לאחר שבלעו מטעם הביצה האסורה, ו-30 ביצים מותרות. והואיל ורוב הביצים אסורות, כולן נאסרות. אמנם זו כמובן דעת הרמ"א הסובר, "חתיכה נעשית נבלה", גם בשאר איסורים. על כן צריך 60 נגד כל ה-59 ביצים שנאסרו. אולם לדעת המחבר, רק הביצים שיצאו לבסוף נאסרים, אם הביצה האסורה עדיין מצויה בינן.
• שמא נשאר האיסור לבסוף – ופליטת הדג הטמא, אסרה את הדגים הכשרים.
• לומר דנשאר האיסור בלא שישים – מאחר ויתכן שהאיסור יצא בתחילה, אין לנו להמציא איסור, פרי דמיוננו, ולטעון, שהוא יצא רק לבסוף. והיות שכל הדין של "חתיכה נעשית נבלה" בשאר איסורים הוא חומרה, שאינה מוסכמת על כולם, וודאי אין כאן איסור תורה, הלכך בספק אין להחמיר. וגם בקערה הכריע הרמ"א כמתירים, כי הביצה האסורה אינה אוסרת את שאר הביצים, שהרי אין הביצים מתבשלות בה, והרי היא כלי שני, שאינו אוסר[1].
• וכן עיקר – ונראה שהמחבר מסכים לדעה זו, כי כתב שזה איסור רק לכתחילה, ולא הכריע שזה אסור גם בדיעבד[2].
• ואפילו לדעת האוסרים – את הביצים.
• דמעמידין הכלי על חזקתו – להבנת דברי הרמ"א, צריך להסביר את המושג "חזקה". והוא, דבר היתר, לא ייאסר אלא משנודע, בידיעה ודאית, כי הוא נאסר. והנוגע לנו, לקט הביצים בו נמצאה ביצת טריפה, חזקת ההיתר שלו בוטלה, אמנם הקדירה והקערה עצמם, היו מותרים. ועתה שבאים לאוסרם, רק מפאת הספק, שמא יצאה הביצה האסורה מתוכם, רק לבסוף. אין היתכנות זו מקעקעת את חזקת ההיתר שלהן, אלא הן נותרות בהיתרן[3].

סעיף ב'

^בזבוב, וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם, שנמצא בתבשיל, זורקן (יג), והתבשיל מותר, שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת (יד). הגה: וכן המנהג פשוט. אף על גב דיש מחמירין (טו), דברי המקילין עיקר (ב"י שפסק כרשב"א ורוקח וטור סי' ק"ד). ואין לשנות המנהג (טז). ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדרה, או שאר דבר שאינו פוגם, אסור להחזיר הכף לקדרה (יז). ואם החזיר, צריך שישים מן הקדרה נגד האיסור, ולא נגד כל הכף (יח) (ד"ע דלא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבלה). אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף (יט) והוחזר לקדירה, צריך שישים גם נגד מעט התבשיל, דהרי נעשה נבילה בכף (ארוך כלל כ"ז).

^בטור בסימן קד בשם הרשב"א ממשמעות הגמרא בעובדא דעכבר דבשאר משקים בר מחלא ושכרא מפגים פגים, ומהא דאמר רבא שם הלכתא נותן טעם לפגם וכו', עבודה זרה (דף סח, ב) וכן פירש הר"ן שם.

• זורקן – אם לא נמצא הזבוב או הדומה לו, שנפל אל התבשיל, כל התבשיל אסור. כי זו בריה, שאינה בטילה לעולם. אבל אם הוא אותר והוצא מהתבשיל, הכל מותר, כפי שמבאר.
• שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת – כפי שלמדנו בסימן קג.
• אף על גב דיש מחמירין – לדעה זו, פליטת הזבובים אינה פוגמת את התבשיל, על כן צריך 60 לבטלם.
• ואין לשנות המנהג – ולהחמיר שלא כדין.
• אסור להחזיר הכף לקדרה – כי הכף נאסרה.
• ולא נגד כל הכף – כי גם לרמ"א (שבכל איסור אומרים חתיכה נעשית נבלה), אין חומר הכף נעשה נבלה.
• עם האיסור בכף – ולדעת הרמ"א, נאסר מעט תבשיל זה כולו, כי חתיכה נעשית נבלה גם בשאר איסורים.

דין המבשל ביצה, ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל (קז)

• ביצה המתפתחת לאפרוח, אסורה באכילה מן התורה, ככל שרץ [א].
• ביצה אסורה המתבשלת עם חברותיה, מחדירה את טעמה בביצים האחרות, אם התבשלו יחד. ואין הקליפה מונעת את יציאת הטעם האסור [א].
• זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים, שנפשו של אדם קצה בהם, אם נמצא בתבשיל, זורקן והתבשיל מותר, כי אין פליטת דברים פגומים כמותם אוסרת [ב].
• אמנם אם לא נמצא הזבוב, התבשיל כולו נאסר, בגלל שבריה אינה בטלה (יג).

[1] ואף האומרים שכלי שני אוסר כדי קליפה, קליפת הביצים מונעת את חדירת האיסור אל הביצים עצמן.

[2] כך כתב הט"ז ס"ק א, בשם תורת חטאת. אמנם אין זה ממש פשט דברי המחבר, כי הוא כתב "היה אוסרתן". וטעמו, שלמרות שזה ספק, זה הרי ספק דאורייתא, כי ביצת אפרוח אסורה מן התורה. ולהלכה נפסק (שו"ע יורה דעה סימן צח סעיף ב), כי היתר שקיבל טעם מאיסור, אסור לאוכלו מן התורה, מדין טעם כעיקר דאורייתא.

[3] מלבד זאת, גם אם נחשוש שבעת הורקת הביצים מן הקדירה לקערה, היה זמן מה בו שהתה הביצה האסורה, עם שאר הביצים, ואסרה אותן. לא די בזה כדי לאסור את הקדירה. כי בזמן מועט כזה, אין כוח בביצים שנאסרו מן הבליעה, להבליע את טעמן האסור בדפנות הקדירה. הלכך אין לערער על השארת היתר הקדירה במקומו. וכל שכן בקערה, שאינה אלא כלי שני.