הלכות תערובות

סימן קי"א

דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות, ובו ז' סעיפים.

כבר למדנו אודות ההבדל בין איסור תורה, לאיסור של חכמים. והוא, שמחמירים בספק איסור תורה ואילו בספק איסור דרבנן מקילים. בסימן זה נראה השלכות מעשיות, לעיקרון זה.

סעיף א'

^אשתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור, ולפניו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור; אם החתיכה היא מאיסור דרבנן, כגון שֻׁמָּנוֹ של גיד (א), ונפלו אלו לתוך אלו, מותרים, שאנו תולים לומר האיסור נפל לתוך האיסור וההיתר לתוך של היתר (ב). ואפילו אם ההיתר שבקדרה אינה רַבָּה על שלפניה (ג). ^בוכן הדין אם לא היה כאן אלא קדירה אחת של בשר שחוטה, ונפל בה אחת מאלו השתי החתיכות, ואין ידוע איזו היא, אנו תולין דשל היתר נפלה, אפילו אין ההיתר רבה על האיסור (ד). ^גאו אם לא היה כאן אלא חתיכה אחת מאיסור דרבנן, ויש שתי קדירות, אחת של היתר ואחת של איסור, ואין ידוע לאיזו נפלה, גם בזו תולין להקל (ה).

^אטור בשם סה"ת מברייתא דשתי קדרות אחת של תרומה וכו' פסחים דף ט ודף מד ויבמות דף פב וכדמפרש שם. ^בשם תוספתא פרק ט דתרומות. ^גשם ממשנה דשתי קופות פרק ז דתרומות משנה ה.

• שֻׁמָּנוֹ של גיד – התורה אסרה את גיד הנשה, כפי שכתוב (בראשית לב, לג) "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה…", אך את שומנו לא אסרה. בהמשך באו חכמים ואסרו גם את שומנו, כי היותו דבוק לגיד מעורר חשש, שאם יאכלו את השומן, יבואו לאכול גם את הגיד עצמו.
• וההיתר לתוך של היתר – כי יש לנו ספק אם האיסור נפל לתוך הקדירה של איסור, או לתוך הקדירה של היתר, ואסרה אותו. ובגלל שהאיסור הוא איסור דרבנן, לא חוששים, כי בספק דרבנן הולכים לקולא.
• אינה רַבָּה על שלפניה – כלומר חתיכת האיסור אינה גדולה יותר מן ההיתר שבקדירה אלא שווה לו. ואם אכן נפלה לתוך ההיתר, היתה אוסרה בוודאי, ולא מתבטלת ברוב. עם כל זה, תולים שהאיסור נפל בקדירה שיש בה איסור, כי בספק דרבנן מקילים.
• על האיסור – בגלל הכלל "ספק דרבנן לקולא".
• גם בזו תולין להקל – בגלל שזה ספק דרבנן. וכל מה שראינו בסעיף זה, נראה בסעיפים הבאים גם כשארע הספק בחתיכות חשובות[1], למרות שבדרך כלל דנים לומר שחתיכה חשובה אינה בטלה, אין זה אלא בתערובות, אך לא בספקות[2].

סעיף ב'

^דבמה דברים אמורים, שתולין בכל אלו להקל, אפילו אין ההיתר רבה על האיסור, שאין האיסור גם כן רבה על ההיתר. אבל אם האיסור רבה על ההיתר, אין תולין להקל (ו).

^דשם ממשמעות הגמרא יבמות דף פב, ב מדאקשה לרבי יוחנן ממקוה שיש בו ארבעים סאה וכו'.

• אין תולין להקל – כי אם האיסור מרובה מן ההיתר, יש כאן התנגשות של כלל אחר כנגד הכלל של "ספק איסור דרבנן", והוא, שהולכים אחרי הרוב.

על כן במקרה הראשון, שיש לנו שתי חתיכות, אחת של היתר ואחת של איסור, וגם שתי קדירות, אם תהא חתיכת האיסור מרובה מן ההיתר, הרי זה כאילו יש כאן רק איסור. ואין מקום לתלות ולומר, שהאיסור נפל לתוך האיסור.

וכן במקרה השני, כשיש רק קדירה אחת של היתר, איננו יכולים לתלות ולומר שחתיכת ההיתר נפלה אל הקדירה, כי האיסור רב על ההיתר, וכאילו יש בפנינו רק חתיכת איסור[3].

וכן במקרה השלישי[4], בו יש שתי קדירות (היתר ואיסור), וחתיכת איסור דרבנן. אם התבשיל שבקדירת האיסור גדול יותר מן התבשיל שבהיתר, לא אומרים בזה ספק דרבנן לקולא, ואוסרים גם אותו. כי היות והקדירה האסורה רבה על המותרת, הרי זה כאילו שתי הקדירות אסורות.

סעיף ג'

^ההיה האיסור של תורה (ז), אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל, עד שיהא ההיתר רבה על האיסור, כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה (ח).

^השם בפסחים ובאינך דוכתי.

• של תורה – ועל פי הכלל ספק דאורייתא לחומרא, יש לאסור בכל שלושת המקרים הנזכרים בסעיף א, ולא להקל ולתלות שהאיסור נפל אל הקדירה של היתר.
• שיתבטל בתוכו מדברי תורה – בסעיף הבא, ייתן המחבר דוגמא שתסביר, במה דברים אמורים.

סעיף ד'

^והיה ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה, תולין להקל. כיצד, שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבלה, ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהן, אם ההיתר שבקדרת ההיתר רבה קצת על חתיכת הנבלה, תולין להקל, לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב (ט), אלא שחכמים הצריכו ששים. היו שתי הקדירות ממין אחד, והאיסור ממין אחר, אין תולין להקל ^זעד שירבה ההיתר ששים על האיסור.

^וגם זה מהא דפסחים לעיל. ^זשם וכדעת ר"ת כמו שציינתי לעיל בסימן צח סעיף ב.

• מין במינו בטל ברוב – על כן, אפילו אם היינו בטוחים שנפלה חתיכת נבילה לתוך הקדירה של השחוטה, אין כאן איסור מן התורה, כי האיסור בטל ברוב. אלא שאין 60 כנגד האיסור. שהרי אם ודאי נפלה הנבילה לתוך השחוטה, היה התבשיל אסור מדרבנן. נמצא כי אין כאן חשש של איסור תורה, על כן אפשר לתלות, שהחתיכה האסורה, נפלה לקדירה שיש בה נבילה, והקדירה האחרת מותרת.

סעיף ה'

^חהיו כאן שתי קדרות של היתר, ולפניהם שתי חתיכות, אחת של היתר ואחת של איסור, ונפלה אחת לתוך זו ואחת לתוך זו, אסורות שתיהן, אפילו באיסור דרבנן (י), אם אין בשום אחת כדי לבטל האיסור (יא). ^טאבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור, שתיהן מותרות (יב).

^חשם מסוגיא דגמרא בליטרא קציעות ביצה דף ג, ב – ד, א. והביא ראיה מתוספתא. ^טשם מטעם דלעיל, ושכן הוא בתוספתא שם.

• אפילו באיסור דרבנן – הואיל ונפל האיסור לאחת משתי הקדירות, היא ודאי אסרה אחת מהן. ואין סיבה להתיר אחת, יותר מחברתה. ולהתיר את שתיהן אי אפשר, כי האיסור ודאי נפל באחת מהן.
• כדי לבטל האיסור – ואם בשתיהן יחד יש כדי לבטל האיסור, דינם יוסבר בסעיף ז.
• שתיהן מותרות – כי אז תולים, שהאיסור נפל לקדירה שיש בה 60, כנגד האיסור.

סעיף ו'

^יהיו כאן שתי קדירות של היתר, ונפל איסור לתוך אחת מהן, וידוע לאיזו נפל (יג), וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל, אני אומר למקום איסור הראשון נפל גם השני (יד). ^יאאבל אם נפל איסור לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו נפל (טו), ואחר כך נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזו נפל, שתיהן ^(*) אסורות (טז). הגה: ודוקא שאין שישים לבטל האיסור שנפל שם (יז), אבל אם היה שישים לבטל האיסור שנפל שם (יח), הוי כאילו לא נפל שם איסור כלל (ב"י בשם הרשב"א).

^ישם מהתוספתא דתרומות. ^יאגם זה שם מהתוספתא. ^(*) וטעמא משום דכיון דבשעה שנפל לא נודע באיזה מהם נפל ומחמת כן נאסרו לא יוציא שום אחת מהן מחזקתה בשביל האיסור שנפל באחרונה, בית יוסף.

• וידוע לאיזו נפל – ונאסרה קדירה זו.
• נפל גם השני – מדובר כמובן, רק באיסור דרבנן. לכן מקילים ותולים לומר, למקום איסור נפל.
• ואין ידוע לאיזו נפל – ואסר את שתי הקדירות (כנתבאר לעיל בסעיף ה).
• שתיהן אסורות – מאחר ובתחילה חל איסור על כל אחת, לא ניתן לחזור ולהתירן.
• שאין שישים לבטל האיסור שנפל שם – ועל כן נאסרה.
• לבטל האיסור שנפל שם – במקרה זה, נותרה הקדירה בהיתרה. וגם אם אחר שהצטרפה החתיכה השניה, אין שישים, הכל מותר. כי לא תולים לומר שנפלה לאותה קדירה, שנפלה החתיכה הראשונה.

סעיף ז'

^יבהיו כאן שתי קדרות של היתר, ונפל איסור (יט) לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל, ואין באחת כדי לבטל האיסור, ויש בשתיהן כדי לבטלו, שתיהן מצטרפות לבטלו (כ). ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בָּעֲלִיָּה (כא), מצטרפות. והוא הדין אפילו למאה (כב). במה דברים אמורים, כששתיהן של אדם אחד, לפי שֶׁכָּל שֶׁהֵן שֶׁל אדם אחד, עתיד להתערב (כג). אבל אם הם של שני בני אדם, אין מצטרפות (כד). הגה: ויש מחמירים דאפילו באדם אחד אין להקל (כה). ולצורך הפסד יש להתיר באדם אחד. ומיהו אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו יחד (כו), דאז כבר נתבטל האיסור (בארוך כלל כ"ו בשם מהרי"ש).

^יבשם בשם ר' שמשון בפירוש המשנה מהירושלמי דמפרש טעמא כל העשוי להתערב כמעורב דמי והביא גם הוא ראיה לזה מהתוספתא.

• ונפל איסור – האסור מדרבנן.
• שתיהן מצטרפות לבטלו – כי יש ספק בשתיהן, על כן מצטרפות שתיהן לבטלו. ויתבאר עוד בהמשך, בדברי המחבר.
• אפילו אחת בבית ואחת בָּעֲלִיָּה – על אף שאינן באותו מקום, עדיין מצרפים את שתיהן, בגלל שהאיסור נפל לאחת מהן, ושתיהן מצטרפות לבטל, כפי שמסביר המחבר, שיתכן והן עתידות להתערבב ביחד.
• אפילו למאה – שהאיסור נפל באחד ממאה קדירות ולא יודעים לאיזו נפל.
• עתיד להתערב – לכן, אפשר לצרף את כל הקדירות הקשורות לספק.
• אין מצטרפות – הואיל ואינן עתידות להתערבב, יש לדון כל קדירה, בפני עצמה.

יש מקרה נוסף, בו לא ניתן לצרף את שתי הקדירות, והוא, כאשר האחת של חלב, והאחרת של בשר.

• אין להקל – לדעת הרמ"א, אי אפשר לצרף שתי קדירות לביטול, כי ברור שהאיסור נפל רק באחת מהן. אמנם המחבר, לא קיבל חומרה זו.
• אלא לאחר שיערבנו יחד – כי רק אז, האיסור אכן בוטל בשישים. ואין זה נקרא "ביטול איסור לכתחילה", כי מעיקר הדין, הכל מותר, גם לפני הערבוב, כפי דעת המחבר. ואין האיסור של הרמ"א אלא חומרא, על כן אין כאן ביטול איסור לכתחילה.

דין כלים טריפות שנתערבו בכשרות (קיא)

• בסימן זה הובאו דוגמאות על העיקרון "ספק דרבנן לקולא".
• כגון, שתי קדירות, באחת נמצא תבשיל כשר. ובשנייה תבשיל לא כשר. ולפניהם שתי חתיכות, אחת של היתר, והשנייה של איסור. ידוע שאחת נפלה בקדירה אחת, ואחרת נפלה לקדירה שנייה, ולא יודעים אם האיסור נפל בקדירה הטריפה או בקדירה הכשרה. אם חתיכת האיסור היתה אסורה מן התורה, חוששים שחתיכת האיסור נפלה לקדירה הכשרה. אך אילו היתה אסורה מדרבנן, לא חוששים לאיסור, והקדירה הכשרה נשארת בהיתרה [א].

[1] ש"ך ס"ק ה.

[2] נתבארו בסעיף זה שלושה דינים, וטעם ההיתר בכולם שווה, שהכלל "ספק דרבנן לקולא" קובע שיש להתירם. אלא שעם כל זה, יש כאן הדרגתיות. א. כשיש שתי קדירות, האחת של איסור וחברתה של היתר, ושתי חתיכות, אחת אסורה ואחת מותרת, תולים את האיסור באיסור, ואת ההיתר בהיתר. ב. אפילו אם יש רק קדירה אחת של היתר, ושתי חתיכות, אפשר לתלות שההיתר נפל לתוכה. ג. אפילו אם יש רק חתיכה אחת של איסור, הרי ודאי יש כאן איסור שנפל, בכל זאת יכולים לתלות, שנפל לקדירה של איסור.

[3] עיין ש"ך ס"ק ו שחלק על המחבר והתיר בדין השני.

[4] כרתי ס"ק ח, הביאו חכמת אדם (כלל סד סעיף ה).

וראה קושייתו של הש"ך בס"ק ז, הלא בחתיכה אחת הנופלת לאחת מן הקדירות, יש אפשרות לדעת באיזו נפלה. כי עכשיו יש אחת מן הקדירות, שהתבשיל בתוכה התרבה, ובוודאי היא זו שקיבלה את האיסור. וכדי ליישב, הציע אוקימתא, שאין דרך לדעת באיזו נפלה. ראה עוד בכף החיים (אות יז), שם הביא כמה אוקימתות, מהפרי חדש, ומספר לחם הפנים, ע"ש.