הלכות תערובות

סימן ק'

בריה אפילו באלף לא בטיל, ובו ד' סעיפים.

כתוב בתורה "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא מא, יא). מכאן למדנו, כי התורה אסרה שרצים, למרות גודלם הזעיר. וכיון שרבים מהם, כגון נמלה, הם קטנים בהרבה משיעור כזית, חייבה התורה את האוכל מהם מלקות, אף שלא אכל כזית. מכאן למדו חכמים, שכל בריה אסורה מוגדרת בעלת חשיבות[1], בפני עצמה. על כן החמירו בה חכמים – בשונה מכל איסור, שבטל ברוב, או בתערובת אם אינו נותן טעם – והיא איננה בטלה. פרטי דין בריה, מוסברים בסימן זה.

גיד הנשה, אף הוא מוגדר בריה. איסור אכילתו כתוב בפרשת וישלח (בראשית לב, לג) "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה". הגיד שנאסר, הוא זה שמצוי בכף הירך האחורית, של הבהמה או החיה. הן בירך ימין, והן בירך שמאל. אלא שאין הגיד מוגדר בריה, כי אם בזמן שהוא שלם. לגיד עצמו אין טעם, אבל בשומנו יש טעם, והוא נאסר מדרבנן.

סעיף א'

^אבריה, דהיינו כגון נמלה, או עוף טמא (א), וגיד הנשה, ואבר מן החי, וביצה שיש בה אפרוח (ב) וכיוצא בהם, אפילו באלף לא בטל (ג). ואין לו דין בריה, ^באלא אם כן הוא דבר שהיה בו חַיּוּת, לאפוקי חִטה אחת של איסור (ד). ^גוכן צריך שיהא דבר שאסור מתחלת ברייתו, לאפוקי עוף טהור שנתנבל (ה) ושור הנסקל (ו). ^דוכן צריך שיהיה דבר שלם, שאם יֵחלק, אין שְׁמוֹ עליו, לאפוקי חֵלֶב (ז). וכן צריך ^(*) שיהיה שלם (ח). הגה: ועיקר גיד הנשה אינו אלא על הכף בלבד (ט), והוא כרוחב ארבע אצבעות. ואם הוא שלם, מקרי בריה (י) (בארוך כלל כ' כ"ח).

^אמסקנת הגמרא אמשנה דגיד הנשה שנתבשל וכו' חולין דף ק, א. ^בהרא"ש שם בשם יש אומרים, וכן כתב הר"ן מהא דריסק תשעה נמלים, מכות דף טז, ב ורשב"א. ^גשם בשם רש"י אמימרא דרב חולין דף קב, ב (ותוס' ולאפוקי ר"ן). ^דהרא"ש והר"ן שם. ^(*) פירוש, דלא תימא דעיקר הקפידה שצריך שיהא שייך לומר בו, אם יחלק אין שמו עליו, ואז היא בריה אפילו באמת אינו שלם, קמ"ל דדוקא יהא גם כן שלם, לאפוקי נתרסק או נחתך ממנה אבר, ט"ז וש"ך.

• עוף טמא – כגון זבוב, שגודלו קטן מכזית.
• וביצה שיש בה אפרוח – מדובר על ביצה שהתרנגולת דגרה עליה, והתחילה להתפתח כאפרוח[2].
• אפילו באלף לא בטל – כפי שהסברנו בהקדמה.
• חטה אחת של איסור – כגון חיטה של ערלה, שדין ביטולה הוא כשאר איסורי ערלה (דין ביטול הערלה, הוא 1 ב-200).
• עוף טהור שנתנבל – יש פוסקים שהוסיפו גם שרצים, שגדלו בתוך פרי. כי אינם נחשבים בריה, כי רק אחר יציאתם מתוכו, ושריצתם על הפרי, הם הופכים לאיסור[3].
• ושור הנסקל – זהו שור שהרג בן אדם שלושה פעמים, ונגזר דינו להיסקל. שור זה נאסר באכילה, אפילו אם יישחט כדין.
• לאפוקי חֵלֶב – החֵלֶב, גם אם יינטל איזה חלק ממנו, עדיין ייקרא חֵלֶב. מכאן הוכיחו מספר פוסקי הלכה, כי דין בריה אינו שייך בשרצים זעירים מאוד, כי אלה, גם אם יחלקו גופם, ייקראו בשמם המקורי[4].
• שיהיה שלם – לפיכך, אם נפלה רגל מהנמלה, אין לה דין בריה.
• על הכף בלבד – חלק הגיד, שמעבר לגודל ארבע אצבעות, אסור מדרבנן.
• מקרי בריה – ואינו בטל.

סעיף ב'

^הדבר שהוא בריה שנתבשל עם ההיתר, אם אינו מכירו הכל אסור (יא), והרוטב בנותן טעם (יב). ואם מכירו, זורקו, והאחרים והרוטב צריך שיהיה בהם שישים כנגדו (יג), ^וחוץ מגיד הנשה שאין טעמו אוסר, דאין בגידים בנותן טעם (יד), ^זאבל שַמְנוֹ (טו), אוסר, וצריך ששים כנגדו להתיר הרוטב. לפיכך ירך שנתבשל עם גידו, אם מכירו זורקו, וכל השאר מותר, אם יש בו שישים כנגד שמנו (טז). ואם אינו מכירו, כל החתיכות אסורות (יז). ואם יש בקדירה שישים כנגד השומן, מוּתָּר הרוטב (יח); ואם לאו, אסור (יט). ^חואם נמוח הגיד ואינו ניכר (כ), צריך גם כן ששים כנגדו (כא).

^המשנה שם דף צו, ב. ^וכר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה בברייתא וכמסקנת הגמרא שם דף צט, ב. ^זכפירש"י שם וכן כתב הרי"ף והרא"ש והר"ן שם, ורמב"ם פרק טו מהלכות מאכלות אסורות והרשב"א בתורת הבית. ^חטור וכן כתב הרשב"א בתורת הבית.

• הכל אסור – כי בריה אינה בטילה.
• בנותן טעם – אם יש ברוטב שישים כנגד הבריה, כי רק טעם הבריה נמצא ברוטב, ולא הבריה עצמה.
• שישים כנגדו – כי לא יודעים כמה נפלט מן הבריה. ודי בשישים, כי אין בפליטה דין בריה.
• בנותן טעם – ולכן אם הוצא הגיד, הכל מותר, כי אין הגיד פולט שום טעם.
• אבל שַמְנוֹ – שמן הגיד נאסר אמנם מדרבנן, אבל אין לו דין בריה. ובכל זאת, הוא הרי פולט טעם.
• שישים כנגד שמנו – אמנם כנגד הגיד עצמו, שאין בו טעם, אין צורך ב-60.
• כל החתיכות אסורות – כי הגיד דינו בריה, ואינו בטל ב-60.
• מוּתָּר הרוטב – כי הגיד אינו חלק מן הרוטב.
• אסור – כי שומן הגיד, העניק מטעמו לרוטב.
• ואינו ניכר – לאחר שנמחה הגיד, אין לו דין בריה.
• גם כן ששים כנגדו – אף שאינו נותן טעם, ומשום שזו דינה של כל תערובת מין במינו, שמדרבנן צריך 60 לביטול האיסור. ובדין זה שניתן לבטלו בתערובת, משום שנימוח, מחמירים שייעשה כולו מחוי. אבל אם מיעוט ממנו עדיין נמצא, הוא אינו בטל, אלא כפי שראינו בתחילת הסעיף, אם מכירו, זורקו. ואין צריכים 60 נגד פליטתו, כי הוא כעץ, שלא יוצא ממנו שום טעם[5].

סעיף ג'

^טקדרה של מרק שנפל שם בריה ונאבדה, אסור הכל (כב).

^טהרשב"א בתשובה.

• אסור הכל – ודווקא אם נודע בבירור, שנפלה לשם בריה. כגון, שראו אותה נופלת. אבל אם רק ספק נפלה, אין כאן דין בריה. ולכן גם סלט, שלא בטוחים אם בדקוהו ווידאו שהוא נקי מחרקים, אין מקום לחשוש. כי אם יש רק ספק, אם יש בכלל בריה בתערובת, אין להחמיר ולומר שאינו בטל. וגם במקרה שידוע שנפלה בריה למאכל, אבל ספק אם היא שלימה אם לאו, הרי היא בטילה, ככל ספק דרבנן, שהולכים לקולא[6].

סעיף ד'

^יירקות מבושלות שנמצאו בהם שלש תולעים, הירקות אסורים (כג); אבל מי השלקות (כד), מסננן ומותרים (כה). וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר (כו).

^יהרשב"א בתשובה אחרת.

• הירקות אסורים – לפני בישול ירקות, צריך לבדקם כדי לוודא שאין בהם חרקים. אם לא נבדקו, או נבדקו שלא כראוי, ונמצאו שלושה תולעים, חזקה היא, שירקות אלה נגועים, ובוודאי יש בהם תולעים נוספות. וכיון שהתולעת דינה בריה, ולאחר הבישול אי אפשר לבדוק את הירקות, הכל אסור. אפילו אם ברור, שיש בתבשיל כולו יותר מ-60.
• מי השלקות – מרק הירקות.
• מסננן ומותרים – כי אפשר לסנן את המים, ואם יש בהם תולעת, היא לא תעבור במסננת.
• ירחצנו ויבדקנו ומותר – כי הבשר אינו מוחזק בתולעים, רק הירקות.

בריה אפילו באלף לא בטיל (ק)

• תבשיל היתר שנפל אל תוכו בעל חי שלם האסור באכילה, כגון נמלה, נאסר אף אם גודל הבריה הוא פחות מ-1/60. דין זה נקרא "בריה אינה בטילה", והוא מדרבנן [א].
• הבריה אינה אוסרת במשהו, אלא אם היא שלימה. ואסורה מתחילת בריאתה, כגון נמלה. להוציא נבילה [א].
• הוכרה הבריה בתוך התערובת, והוצאה מתוכה, אין פליטתה מוגדרת בריה, ובטלה בשישים [ב].
• ירקות שמצויות בהם חרקים או תולעים, חייבים בבדיקה לפני בישולם. ואם נמצאו בתבשיל שלושה תולעים, אחר הבישול, חזקה שלא בדקו יפה, על כן התבשיל כולו אסור [ד].

[1] מכות יז, א

[2] היה אולי מקום לומר שאין זו בריה, כי הביצה הרי מותרת מתחילתה, וכיון שהביצה אינה אסורה מתחילתה, היא אינה קרויה בריה. אמנם לאמיתו של דבר, גם הביצה מוגדרת בריה. כי ביצה זו אסורה בגלל האפרוח שבתוכה, והוא מוגדר איסור מתחילת ברייתו.

[3] פרטי דיני שרצים קטנים ובדיקת פירות וירקות, מוסברים בסימן פד. ועיין מה שכתבתי בספרי "בעקבות המחבר" (חלק ב סימן כג) במאמר "בדיקות פירות וירקות משרצים".

[4] כך כתבו כמה אחרונים, ובכללם החזון איש (יורה דעה יד [א] סוף אות ו), והאגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן ב).

[5] יש חולקים על המחבר וסוברים שאפשר להקל, גם אם נימוח הגיד, ואין להצריך 60 נגדו, אלא די ברוב. אמנם למעשה, צריך לחשוש לדעת המחבר. וגם הרמ"א לא חלק עליו, ועל פי שנים עדים יקום דבר.

[6] כך כתב הט"ז ס"ק א.