שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים - סימן רנ"ד

בסימן זה ב' סעיפים

במשלי (יד, לד) נאמר: "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת". והגמרא מסבירה (בבא בתרא י, ב) כי צדקה שנותנים אומות העולם נחשבת להם לחטא. כי אינם עושים זאת מתוך רצון לעזור לזולת, אלא מתוך מניע של שמירה והארכת מלכותם. לכן אין לקבל מהם צדקה. אמנם מדובר בעיקר בצדקה ממלכים כגון נבוכדנצר, שהיה רשע^[1]. הסיבה השנייה מדוע אין לקבל צדקה מגוי, היא, משום חילול השם – קבלת צדקה מגוי מוכיחה שעם ה' תלוי בסיוע של אומות העולם, ואינו יכול להסתדר לבד, כביכול.

אולם, לעומת זאת, גוי יכול להקריב קורבן, כפי שנאמר (ויקרא כב, יח): "איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו…" ודרשו חכמים (מנחות עג, ב) שהתורה כתבה פעמיים את המילה "איש" כדי ללמד שגם גויים יכולים להקריב קורבן. בזה אין חילול השם אלא קידוש השם, שכן גם גויים מכבדים את ה' שמתגלה בתוך בני ישראל. על פי כללים אלה, נבין את הסימן.

סעיף א

^א אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא (א). ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, ^ב הרי זה מותר (ב).

^א מימרא דרב נחמן סנהדרין דף כז, ב וכפי' התוספות והרי"ף והרא"ש והרמב"ם, משום דהוי חילול השם. ^ב שם בגמ'.

• ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא – הדבר אסור, משום שיש בכך חילול השם. כאילו עם ה' אינו יכול להסתדר בלי סיוע מהגויים. אך כאשר מדובר בנטילה בצנעא, אין בכך חילול השם, ולכן מותר.
• הרי זה מותר – ואפילו ליטול בפרהסיה, כאשר אין לו אפשרות אחרת. ולפיכך, נוהגת מדינת ישראל לקבל סיוע כלכלי מארצות הברית, כדי להגן על תושביה.

סעיף ב

^ג שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות (ג), אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי נכרים בסתר (ד), כדי שלא ישמע השר (ה). הגה: וי"א דיעשה בהן מה שצוה לו המושל (ו) (כך משמע מפירוש רש"י ותוספות ^ד מעובדא דאימיה דשבור מלכא). וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, ^ה אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, מקבלים מהם (ז) (בית יוסף בשם התוספות סימן רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א). אבל לא מן המומר (ח) (ג"ז שם). ועיין לקמן סימן רנט סעיף ד (ט).

^ג עובדא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא דשדרה ארבע מאות דינרי לקמיה דרבא, ומפרש שם טעמא, משום דביבוש קצירה תשברנה, כשתכלה זכות שבידם וייבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם אז ישברו, ב"ב דף י, ב. ^ד שם דף ח, א דשדרה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף ואמרה להוי למצוה רבה וכו', כתבו התוספות שם ורש"י ריש דף יא דכיון שאמרה ליתן למצוה רבה, א"א לשנות וליתנם לעניים עובדי כוכבים, דאסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעת העובדי כוכבים, אבל מעות המתחלקים לעניים אין בהם גניבת דעת, דאינהו נמי ידעי שישראל רגילים לפרנסם, כדתניא בגיטין דף סא, א. ומה שאמר הרב רמ"א הדין בשם י"א, משום שכ' הבית יוסף שנראה מדברי הפוסקים שלא חילקו בדבר, שהם סוברים דרב יוסף נמי שבויי עובדי כוכבים פדה מהם. ^ה גם זה שם.

• משום שלום מלכות – אף על פי שזו נתינה בפרהסיה, אנו נוטלים ממנו, כדי שלא לפגוע ביחסים עם השלטון.
• ויינתן לעניי נכרים בסתר – כדי שלא להרבות את זכויותיו של אותו גוי.
• כדי שלא ישמע השר – אם הוא ישמע שהכסף לא הגיע ליעדו, הוא עלול לחוש פגיעה.
• דיעשה בהן מה שצוה לו המושל – כי אסור לגנוב את דעת הבריות. גם לפי הדעה הראשונה ברור שאסור לגנוב את דעת הבריות, אך העברת תרומתו לנוכרי מותרת, כי הגוי יודע שיהודים מפרנסים גם עניי גוים, על כן אין בזה גניבת דעת. וכן יש עמותות של יהודים שמקור חלק מהכנסותיהם הוא מתרומות גוים, אוהבי ישראל. מותר ליהודי לקבל תמיכה מעמותה כזו, כי זו עמותה יהודית. והעמותה עצמה, יתכן שעושה כדין, כי היא מסייעת היכן שעמותות אחרות והמדינה אינן מסייעות.
• מקבלים מהם – כמו שמבואר בתורה, שמקבלים קורבן מגוי. ואין בכך חילול השם, כי הגוי תורם לטובת עצמו, ויש בזה הכרה על אמיתות היהדות.
• אבל לא מן המומר – הכוונה ליהודי שפרש מן היהדות לגמרי. אמנם בזמננו, נהוג להתייחס לכולם כאל אנוסים, ומקבלים תרומות גם ממי שאינם שומרי תורה ומצוות. ואדרבה, ממש ראוי לזכות אותם במצווה זו, בתקווה שיתקרבו לתורה ולאמת[2].
• ועיין לקמן סימן רנט סעיף ד – שם התבאר שמקבלים תרומה מגוי, לטובת בית הכנסת. אך בתנאי שהוא נותן לשם שמים ועל דעת ישראל (לשם ה'), ולא חלילה לשם אלילו. כי אם התכוון לשם עבודה זרה, חובה לגנוז את תרומתו, ולא ליהנות ממנה.

קיצור שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים (סימן רנ"ד)

• אסור ליהודי לקבל צדקה מגוי בפרהסיה, כי יש בזה חילול השם, שיהודים תלויים בחסדי הגויים [א].
• אם יהודים לא דואגים לנזקק, ואינו יכול לקבל מהגוי בצנעה, מותר לקבל אותה אפילו בפרהסיה [א].
• מעיקר הדין אסור לקבל תרומה ממומר [ב].
• למעשה, היום מחשיבים את הלא-דתיים כאנוסים, ולכן מותר לקבל מהם צדקה (ח).
• גוי שנותן נדבה לבית הכנסת מיוזמתו, מקבלים ממנו, כי אין בזה חילול השם, אלא הכרה באמיתות היהדות [ב].

[1] כך מבואר בגמרא (שם), שהדבר אמור בנוגע לצדקה של המלך נבוכדנצר.

[2] יש לציין שהש"ך חולק על המחבר ומקל יותר, ולפיו מותר לקבל ממומרים. ואנו עשינו פשרה, שבמומרים של ימינו, גם המחבר היה מודה.