כיצד מגיירין הגר והגיורת ודיני קדושת הגר - סימן רס"ח

בסימן זה י"ב סעיפים

עם ישראל הוא עמו של ה', ומפאת קדושתו והיותו יהודי, הוא חייב בכל מצוות התורה. התורה מאפשרת לגוי המבקש להתחבר לעם ישראל ולקיים את חוקיה להתגייר, ובכך הוא נעשה מחויב בכל המצוות כמו כל יהודי. עלינו לזכור שמצוות עשה לאהוב את הגר, וה' משווה אהבת הגר לאהבתו, ויש איסור לצערו ולהלחיצו. הבא להתגייר לשם שמים מצווה לקרבו, ובכך מקיימים הן את מצוות אהבת הגר והן את מצוות אהבת ה', המכניס בני אדם תחת כנפי השכינה.

סימן זה מסביר כיצד הופך גוי ליהודי, ומפרט שלושה שלבים עיקריים: קבלת מצוות, מילה לשם גרות, וטבילה לשם גרות. פרטי דיני קבלת הגר מוסברים בסימן זה.

סעיף א

^א גר שנכנס לקהל ישראל (א), חייב מילה תחילה (ב). ^ב ואם מל כשהיה עובד כוכבים (ג) (או שנולד מהול (ד)) (טור בשם הרא"ש), צריך להטיף ממנו דם ברית (ה) ואין מברכין עליו (ו). ^ג ואם נכרת הגיד, אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה (ז). (טבל קודם שמל, מועיל, דבדיעבד הוי טבילה (ח)) (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ פי"ד מהל' א"ב) ויש אומרים דלא הוי טבילה (ט) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה).

^א ברייתא יבמות דף מו, א וכחכמים. ^ב טור בשם הלכות גדולות ואביו הרא"ש, כרשב"א בברייתא שבת דף קלה, א, וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' מילה (ופ"ב מהל' עבדים). ^ג שם בשם אביו הרא"ש (ובשם גאון) וכ"כ התוס' ביבמות דף מז, א.

• גר שנכנס לקהל ישראל – הכוונה לאדם המבקש להפוך ליהודי, ומביע נכונות מלאה לקיום מצוות התורה.
• חייב מילה תחילה – המילה מהווה את השלב הראשון מתוך שלושת שלבי הגיור.
• מל כשהיה עובד כוכבים – הוא נימול בעבר, אך לא לשם גרות.
• או שנולד מהול – ואי אפשר למולו.
• צריך להטיף ממנו דם ברית – ההטפה מהווה מעין מילה, והיא חובה מדרבנן.
• ואין מברכין עליו – כי גם אם לא הטיפו דם ברית, כל עוד האדם טובל לשם גיור ומקבל על עצמו מצוות, הרי הוא נחשב לגר.
• וסגי ליה בטבילה – גם אם אין לו פין, אפשר להתגייר. הדבר דומה למקרה של אישה גויה, שמתגיירת באמצעות טבילה וקבלת מצוות בלבד.
• דבדיעבד הוי טבילה – לכתחילה יש לבצע קודם מילה, ורק לאחריה את הטבילה. אך אם נהפך הסדר, עדיין הוא יהודי.
• ויש אומרים דלא הוי טבילה – יש פוסקים הסוברים שסדר הפעולות בגיור חשוב: תחילה המילה, ורק לאחריה הטבילה. המילה מסמלת את השתייכותו של האדם לעם ישראל ומציינת את כניסתו לברית אברהם אבינו, בעוד שהטבילה היא שלב שבו הוא מקבל על עצמו את עול המצוות וזוכה לקדושת ישראל. לפי דעה זו, ההשתייכות לעם באמצעות המילה היא תנאי לקבלת קדושת ישראל; לכן, אם טבל לפני שנימול, הגיור אינו שלם.

למעשה נכון לחשוש לשיטה זו, ויש להטבילו שנית לאחר המילה, אך על הטבילה השנייה אינו מברך.

סעיף ב

(י) ^ד כשבא להתגייר אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ" (ירמיה מו, טו)) ומטורפים, ויסורים באים עליהם (יא). אם אמר: יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם, מקבלין אותו מיד (יב) ^ה ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה (יג), ^ו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה חייב סקילה, ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה (יד). ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו (טו). וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות כך מודיעים אותו שכרן של מצות, ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ^ז ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם. ואומרים לו: הוי ^ח יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל (טז) וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה היא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כעובדי כוכבים, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא (יז), ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו (יח), אלא כל העובדי כוכבים כלים (יט) והם עומדים (כ). ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן (כא). ^ט אם קבל (כב), מלין אותו מיד (כג) וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואחר כך מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה (כד). (ויש אומרים שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה (כה)) (טור ורי"ף ורא"ש) ושלשה (כו) (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה (כז), והוא עומד במים. ואם היתה אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות (כח), והיא יושבת במים, ואחר כך טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים, ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים (כט), וכיון שטבל הרי הוא כישראל, ^י שאם חזר לסורו (ל) הרי הוא כישראל מומר שֶׁאִם קִדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין (לא).

^ד ברייתא שם. ^ה לשון הרמב"ם שם בפרק יד מאיסורי ביאה. ^ו ברייתא שם. ^ז לשון הרמב"ם שם. ^ח מברייתא שם. ^ט שם ע"ב. ^י שם בגמ'.

• הקדמה לסעיף – סעיף זה דן בחובה להודיע לגוי את המצוות, כדי שיקבל אותן.
• ויסורים באים עליהם – גם בגלות וגם בארץ ישראל תולדות ישראל מלאים ניסיונות גדולים, ייסורים, ומלחמות אין קץ. לכן מבררים אם האדם שבא להתגייר חפץ באמת להצטרף לעם ישראל, למרות הקשיים הכרוכים ב"להיות יהודי".
• מקבלין אותו מיד – הכוונה שמקבלים אותו לתהליך הגיור ברגע שהוא מסכים להיות חלק מעם ישראל. תהליך זה כולל שלושה שלבים: קבלת מצוות, מילה וטבילה.
• ומאריכין עמו בדבר זה – כי העיקר הוא שהכל תלוי ברצונו של הגוי לקבל את המצוות.
• חללת שבת אתה חייב סקילה – מסבירים לו שכל מצווה מחייבת, גם אותו, כדי שיקבל את המצוות ביודעין.
• ואין מדקדקין עליו – אין להקשות עליו יתר על המידה, כי יש מצווה להכניס את הגוי לכלל ישראל ולקרבו לקיום המצוות[1].
• והם ישראל – בכך מושכים את הגוי לקבל את המצוות מתוך חיבה.
• ויפסידו שכר עולם הבא – הצרות של ישראל מונעים מהם להתגאות ולעזוב את דרכי ה', וכך שומרים על זכויותיהם לעולם הבא.
• כדי שלא יאבדו – ואף שהקב"ה אינו מרעיף עליהם שפע מופרז כדי שלא יבואו לידי חטא, הוא גם נזהר ושומר עליהם שלא יאבדו מן העולם.
• כל העובדי כוכבים כלים – כפי שניכר בהיסטוריה, כל תרבויות הגויים של העבר נמחו ונעלמו.
• והם עומדים – ואילו העם היהודי עומד וקיים לנצח, וזוכה לשרוד ולהתקיים על אף כל הרדיפות והקשיים.
• כדי לחבבן – מבקשים למשוך את הגוי לקבל עליו עול מצוות.
• אם קבל – כלומר אם הסכים להיות יהודי ולקיים מצוות, זהו השלב הראשון של הגיור.
• מלין אותו מיד – כי יש מצוה לקבל גרים, ואין להשהות את קיום המצווה.
• טבילה הוגנת בלא חציצה – בהתאם להלכות טבילה, שנתבארו בסימן קצח, יש לוודא שאין לכלוך או כל דבר אחר המונע מגע מים עם כל גופו.
• קודם טבילה – מחשש לקשרים בשערות ולכלוך תחת הציפורניים, שיהוו חציצה.

המחבר סבור שכאשר אין חשש כזה, הטבילה כשרה גם אם השיער או הציפורניים לא גולחו או נגזזו, ולכן לא ציין הלכה זו.

• ושלשה – נדרש בית דין של שלושה לגיור, כפי שנאמר בתורה: "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר טו, טז). חכמים דרשו שהגיור דומה למשפט; וכפי שמשפט מחייב שלושה, כך גם הגיור. – שינוי זהותו של האדם דורש בית דין של שלושה.
• פעם שנייה – בעת הטבילה עצמה, כדי שהטבילה תיעשה לשם קבלת יהדות ומצוות.
• מקצת מצות קלות וחמורות – כדי שתכוון בעת הטבילה לקבל את המצוות.
• אחר שיעלה מן המים – הברכה היא: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".
• שאם חזר לסורו – חזר לדת הקודמת שלו.
• שֶׁאִם קִדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין – לאחר הגיור אין דרך חזרה. קידושיו חלים, והיא אשתו.

סעיף ג

(לב) כל ענייני הגר, בין לְהוֹדִיעוֹ הַמִּצְוֹת לְקַבְּלָם (לג) בין המילה בין הטבילה, ^יא צריך שיהיו בג' הכשרים לדון (לד), ^יב וביום (לה) (תוס' ורא"ש פ' החולץ). ^יג מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שניים (לו) (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה (לז), ^יד אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ^טו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית (לח), ^טז חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה (לט). ^יז ולהרי"ף ^יח ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, מעכב (מ), ואסור בישראלית (מא), אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה (מב).

^יא מימרא דר' חייא א"ר יוחנן וכו' שם, ומעובדא דההוא גר, דא"ל שהי כאן עד למחר וכו', שם דף מו, ב. ^יב שם בההוא עובדא. ^יג כ"כ התוס' אהא דא"ר אסי מי לא טבלה לנדותה שם דף מה, ב. ^יד מימרא דריב"ל שם. ^טו מימרא דרב אסי דלעיל. ^טז שם בתוספות וכ"כ הרא"ש. ^יז שם ביבמות. ^יח פי"ג מהל' איסורי ביאה.

• הקדמה לסעיף – אדם לא יכול לגייר את עצמו. הגיור נעשה דווקא על ידי בית דין, באמצעותו משנה האדם את זהותו מגוי ליהודי. כפי שראינו, שלבי הגיור הם: קבלת מצוות, מילה וטבילה.
• לְהוֹדִיעוֹ הַמִּצְוֹת לְקַבְּלָם – כפי שראינו בסעיף ב, מודיעים לגוי על המצוות כדי שיקבלן ביודעין. אם יראה שזה לא מתאים לו, יפרוש ולא יתגייר.
• צריך שיהיו בג' הכשרים לדון – נדרשים שלושה יהודים כשרים, שאינם פסולים מחמת עבירה, לדון בגיור. אדם שעובר על איסור תורה פסול לדון, והמתגייר דרכו, אין זה גיור כשר. לכן, גרות שנעשית בבתי דין של רפורמים וקונסרבטיבים, אינו גיור כשר. כי בית דין זה פסול, היות ואינם מקבלים את כל המצוות.
• וביום – הגיור חייב להתבצע דווקא ביום. חובה זו נלמדת מהפסוק "ביום הנחילו את בניו", ממנו למדו חכמים שדנים דווקא ביום.
• בפני שניים – שני אנשים אינם בית דין, אך בדיעבד הם יכולים לשמש עדים, ולהעיד על התגיירותו.
• ובלילה – לדעה זו עיקר הגרות היא קבלת מצוות. הדרישה לשני עדים נועדה לוודא שטבלו ומלו.
• הוי גר ומותר בישראלית – טבילה שנעשתה במטרה לקיים את מצוות ה' כשרה לגיור, הרי היא כטבילה לכוונת גיור.
• שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה – כי קבלת מצוות היא עיקר הגיור.
• מעכב – לדעתם עיקר הגיור הוא המילה והטבילה ואם נעשו בפני שנים אינו גר. אמנם אם מל וטבל בלילה בפני שלושה הרי זה גר כמבואר בסעיף הבא. צריך כמובן שהטבילה תהיה לשם יהדות ולדעתם אם לא היה טכס של קבלת מצוות בפני שלושה הרי זה גר.[2]
• ואסור בישראלית – לדעתם מעשה הגיור הוא מילה וטבילה בפני בית דין, ו"קבלת מצוות" היא תנאי בלבד ולא הגרות עצמה, כפי שיבואר בסעיף יב. למעשה, מקפידים שכל שלושת השלבים ייעשו בפני בית דין של שלושה.
• לא פסלינן ליה – הבן אינו נפסל, כי למרות שגרות האב אינה נחשבת, אשתו יהודייה. לכן, הילד הנולד מהם נחשב ליהודי לכל דבר. אמנם ברור שהנולד מיהודייה הוא יהודי, אך התוספת הזאת באה להדגיש: אין להרחיקו מהקהילה בגלל אביו הגוי, שכן הוא יהודי לכל דבר.

סעיף ד

^יט הואיל וטבילת גר צריך בית דין של ג' (מג), אין מטבילין אותו ^כ בשבת ולא ביום טוב ולא בלילה (מד). ואם טבל, ^כא הרי זה גר (מה).

^יט לשון רמב"ם שם דין ו. ^כ כר' יוסי בברייתא שם דף מו, ב. וס"ל דעיקר טעמא משום דאין דנין בשבת, וגר משפט כתיב ביה, וכן אין דנין בלילה. ^כא שם, וכן הכריע הרשב"א דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא.

• וטבילת גר צריך בית דין של ג' – המחבר פוסק כאן בעיקר הדין לפי הרי"ף והרמב"ם.
• ולא ביום טוב ולא בלילה – כי אסור לדון בשבת וביום טוב ובלילה.
• הרי זה גר – אם טבל בפני שלושה. כי הפסול לדון בלילה ובשבת או יום טוב, אינו אלא לכתחילה. אבל בדיעבד, אם דנו בזמנים אלו, דיניהם דין[3].

סעיף ה

^כב המל את הגרים מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו (מו) למול את הגרים (מז), ^כג ואח"כ מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (מח) (ירמיה לג, כה).

^כב ברייתא שבת דף קלז, ב וכדעת הרמב"ם, דמילת הגר מוטלת על כל ישראל. ^כג טור לדעת בעל העיטור והרא"ש ורב יהודאי גאון.

• בא"י אמ"ה אקב"ו – ברוך אתה ה', א-להינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו.
• למול את הגרים – זו ברכה על עצם מצוות המילה, כלומר על הפעולה המעשית של המילה.
• חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי – ברכה שנייה על המצווה לגייר. כלומר על מהות המצווה, שהיא קבלת הגר שבא בכנות. בסיום הברכה חותם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית". והגר הטובל בגמר הטבילה כשעדיין במים מברך "על הטבילה"

סעיף ו

^כד עובדת כוכבים שנתגיירה והיא מעוברת, בנה אין צריך טבילה (מט).

^כד מימרא דרבא דף עח, א.

• בנה אין צריך טבילה – טבילת אמו מספיקה לו. כשהוא נולד, נחשב כיהודי מלידה ואינו יכול למחות על יהדותו כשיגדל[4].

סעיף ז

^כה עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב (נ) יכול לגייר אותו (נא). ואם אין לו אב, ובא להתגייר (נב) או אמו (נג) מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו (נד). בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו בית דין, יכול למחות משיגדיל ^כה ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים (נה).

^כה מימרא דרב הונא כתובות דף יא, א וכפי' רש"י שם. ^(*) פי' אם קידש אשה אינה צריכה גט ממנו.

• אם יש לו אב – כגון שנשא גויה, ורוצה שבנו יהיה יהודי.
• יכול לגייר אותו – אף שאין לו דעת; להיות יהודי זו זכות, והכלל הוא: "זכין לאדם שלא בפניו", לכן דעת האב מועילה לו.
• ובא להתגייר – מעצמו, כגון שהוא כבר בגיל שבו מבין את משמעות מעשיו, ומביע רצון להתגייר.
• או אמו – שאינה יהודייה, או שהתגיירה לאחר לידת בנה.
• וזכין לאדם שלא בפניו – כיוון שיהדות היא זכות החלטית, מותר להחיל עליו גיור, שהיא מתנה עבורו, על ידי מילה וטבילה לשם גרות. הילד נחשב מיד ליהודי, ואם ייגע ביין, היין כשר.
• אלא כעובד כוכבים – אם הילד (הנער) מסרב להסכים לגיור, הרי הגיור מתבטל למפרע[5]. עד הגיעו לגיל מצוות, ההנחה הייתה שהגרות היא זכות עבורו. אך אם הוא מתנהג כגוי ואינו מקבל את הגיור מרצונו, הוא אינו נחשב לגר.

סעיף ח

^כו במה דברים אמורים, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל שוב אינו יכול למחות (נו).

^כו מימרא דרב יוסף שם, וכפי' התוספות בשם ר"י, וכן כתב הרא"ש שם והר"ן.

• שוב אינו יכול למחות – אם הוא מקיים מצוות אחר הגיעו לגיל מצוות, הרי הוא כיהודי שהתגייר לרצונו, ואם אינו מקיים מצוות הרי זו מחאה.

סעיף ט

(נז) ^כז עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה, אסור לישראל לחתכם, מפני שלא נתכוון העובד כוכבים למצוה (נח). לפיכך אם נתכוון העובד כוכבים למילה, מצוה לישראל למול אותו (נט). (ובמקום שמותר לרפאות העובד כוכבים, מותר בכל ענין) (ס) (נ"י פ' נושאין על האנוסה ורמב"ם ורש"י וע"ל סימן קנ"ח).

^כז טור בשם הרמב"ם בסוף הלכות מילה מברייתא ישראל מל אח הגר לשם גר וכו', דף כו, ב.

• הקדמה לסעיף – בזמן התלמוד אסרו חכמים לטפל בעובדי עבודה זרה, משום שהיו רשעים ומזיקים לעולם. עם זאת, הרמ"א כבר ציין שמציאות זו אינה קיימת בימינו. להלן נסביר את דברי המחבר בהתאם למציאות של זמנם.
• שלא נתכוון העובד כוכבים למצוה – מפני האיסור לרפא עובד אלילים.
• מצוה לישראל למול אותו – כי יש מצווה לקבל גרים שבאים בכנות לקבלת יהדות.
• מותר בכל ענין – כפי המציאות הנהוגה בימינו. והמחבר, מודה לזה שאין מניעה הלכתית.

סעיף י

^כח עובד כוכבים או עובדת כוכבים (סא) שבא ואמר: נתגיירתי בבית דינו של פלוני, כראוי, אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים (סב). ^כט ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות, הרי אלו בחזקת גרי צדק ואף על פי שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו (סג). ^ל ואף על פי כן, אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו עובדי כוכבים (סד). ^לא אבל מי שבא (סה) ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בבית דין, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (סו). ^לב וכתב הרמב"ם במה דברים אמורים, בארץ ישראל באותן הימים, שחזקת הכל שם בחזקת ישראל, אבל בחוץ לארץ (סז) צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראלית, שֶׁמַּעֲלָה עָשׂוּ בְּיוֹחֲסִין (סח).

^כח ברייתא יבמות דף מז, א וכחכמים. ^כט רמב"ם בפי"ג מהלכות איסורי ביאה דין ט' י', מההוא דקרו ליה בר ארמיאתא, וא"ר אסי מי לא טבלה לנדותה וכו', שם דף מה, ב, וכפי פירושו שמפרש דלהכשיר הבנים שכבר נולדו או להחזיקן בתורת גרים קאמר. ^ל שם ועיין מ"ש בסוף הסעיף. ^לא שם הואיל ולא היו יודעין שהיה עובד כוכבים מעיקרו והפה שאסר וכו', וכמ"ש התוספות בעובדא דההוא כותי, פסחים דף ג סוף ע"ב. ^לב שם משום דההוא עובדא בא"י הוה והיו כולם ישראלים.

• עובד כוכבים או עובדת כוכבים – כאשר ידוע לנו שמדובר בגוי.
• עד שיביא עדים – אין להאמין להצהרתו של אדם שאינו ידוע כיהודי ללא עדים.
• עדים שמעידים בפני מי נתגיירו – לכן מצרפים מתגיירים אלו למניין ומעלים אותם לתורה.
• הואיל והוחזקו עובדי כוכבים – התנהגות של גוי כיהודי אינה מספיקה לצורך נישואין. חכמים החמירו בדיני נישואין, משום שטעות בהן חמורה במיוחד (לדוגמה, נישואין בטעות לאינו יהודי).
• מי שבא – אם אדם מגיע ואיננו יודעים שהוא גוי, כלומר סתם אדם שטוען שהוא יהודי, מאמינים לו. ואם אורח מגיע לבית הכנסת, מעלים אותו לתורה גם אם אין לנו עדות שהוא יהודי.
• שהפה שאסר הוא הפה שהתיר – כל הידיעה אודות היותו גוי מבוססת על הצהרתו. אם מיד הצהיר שנתגייר אין סיבה לא להאמין לו, שכן אם רצה לשקר, לא היה צריך לומר דבר.
• אבל בחוץ לארץ – גם במציאות העכשווית בארץ, ישנם גוים רבים, ויש לנקוט זהירות.
• שֶׁמַּעֲלָה עָשׂוּ בְּיוֹחֲסִין – מעיקר הדין, אם לא ידענו שהוא גוי, הוא נאמן. אולם בענייני נישואין החמירו חכמים שלא לסמוך על הסתברויות בלבד, אלא לברר ולוודא ככל הניתן שהאדם אכן יהודי. כיום ניתן לעשות זאת בעזרת רישומים ותעודות של מתגיירים.

סעיף יא

^לג מי שהיה מוחזק בישראל (סט) שאמר: נתגיירתי ביני לבין עצמי (ע), ויש לו בנים, אינו נאמן על הבנים (עא) אבל נאמן על עצמו לְשַׁוְיֵהּ נַפְשֵׁיהּ חֲתִיכָא דְּאִסוּרָא (עב) ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין (עג).

^לג ברייתא מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה וכו', יבמות דף מז, א.

• שהיה מוחזק בישראל – היה ידוע כיהודי.
• נתגיירתי ביני לבין עצמי – הצהיר שהוא גוי שהתגייר, אך הליך הגיור נעשה שלא בפני שלושה; לכן אין זה גיור כהלכה, והוא נחשב גוי על פי דבריו.
• אינו נאמן על הבנים – הבנים שלו הוחזקו כבר כיהודים, וללא עדות אין אפשרות לפסול את יהדותם.
• לְשַׁוְיֵהּ נַפְשֵׁיהּ חֲתִיכָא דְּאִסוּרָא – יש כלל הלכתי: אדם נאמן במה ששייך לו כמאה עדים. הכלל נקרא "שַׁוְּיֵהּ אַנַּפְשֵׁהּ חֲתִיכָא דְּאִסוּרָא", כלומר "החיל על עצמו איסור".
• עד שיטבול בפני בית דין – לשם יהדות, בפני בית דין של שלושה.

סעיף יב

^לד כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת (עד). ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל (עה), ואם לא נמצאת להם עילה ^לה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיִפְרְשו (עו). אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם (עז). ^לו ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן (עח), ומל וטבל בפני ג' הדיוטות (עט), הרי זה גר (פ) אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים (פא), וחוששים לו עד שתתברר צדקתו (פב); ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כישראל מומר (פג) שקדושיו קדושין. (ישראל מומר (פד) שעשה תשובה, אין צריך לטבול (פה); רק מדרבנן יש לו לטבול (פו) ולקבל עליו דברי חבירות בפני שלושה (פז)) (נ"י פ' החולץ) ^(*).

^לד לשון הרמב"ם שם בפי"ג ממסקנת הגמרא שם דף כד, ב וכפירוש התוספות. ^לה ציינתיו לעיל בסעיף ב. ^לו שם וכרב יצחק וכו' משמיה דרב וכו' וכהא דתנא טבל ועלה הרי הוא כישראל וכו' יבמות דף מז, ב. ^(*) עיין במ"ש לעיל בסי' רסז סעיף ח.

• בא ליכנס לדת – הגיור ביסודו מבוסס על הרצון להתקרב לה' ולתורתו, על כן שוללים כוונות אחרות.
• שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל – ולכן מבקשת להתגייר, כדי להינשא לבחיר לבה. אבל אין לה רצון כנה לחיות כיהודייה.
• כדי שיִפְרְשו – כפי שלמדנו לעיל בסעיף ב, אם אינו מסכים למצוות, יפרוש מהליך הגרות.
• מקבלים אותם – ומגיירים אותם.
• שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן – אם לא הודיעו לו על המצוות, לא יכול היה לקבלן ביודעין.
• ומל וטבל בפני ג' הדיוטות – לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם המובאת לעיל בסעיף ג, הגיור חל בדיעבד כי לדעתם עיקר הגיור הוא המילה והטבילה לשם יהדות, ואף שלא הייתה קבלת מצוות, הגיור חל. ולפי שיטת השולחן ערוך המובאת שם – שקבלת מצות מעכבת בגיור, צריך לומר שבמקרה זה חלה גרות או משום שמחשיבים טבילה לשם יהדות כקבלת מצוות, או משום שהייתה כאן קבלת מצוות פורמלית, אף שלא ידע על המצוות. ואף שהמחבר לא נימק כאן את דבריו, אין זאת אלא משום שסמך על מה שכתב בסעיף ג.[6]
• הרי זה גר – ואם קידש אישה, היא נחשבת אשתו לכל דיניה.
• יצא מכלל העובדי כוכבים – המילה והטבילה מהווים את עיקר הגרות, בתנאי שהגר טבל לשם יהדות או שפורמלית קיבל על עצמו את קיום המצוות.
• עד שתתברר צדקתו – אין לקרב אותו לקהילה עד שיתברר שהוא מקיים את המצוות.
• הרי הוא כישראל מומר – יהודי שעזב את המצוות.
• ישראל מומר – שעבר לדת הנוצרית או לדת האסלאם (ולא מדובר ביהודי שאינו שומר מצוות).
• אין צריך לטבול – אין אפשרות להמיר דת, לכן הוא נשאר יהודי כפי שהיה.
• מדרבנן יש לו לטבול – כמעשה של חזרה לחיק היהדות.
• דברי חבירות בפני שלושה – כלומר הוא מקבל על עצמו לשמור מצוות בפני בית דין שלושה.

קיצור כיצד מגיירין הגר והגיורת, ודיני קדושת הגר (סימן רס"ח)

• הגרות היא שינוי זהות הגוי והפיכתו ליהודי, כשהוא רוצה להסתופף תחת כנפי השכינה, ולקיים את מצוות היהודים [הק].
• שלושה שלבים לו להליך הגרות: 1) קבלת מצוות. 2) מילה לשם גיור. 3) טבילה לשם יהדות [א].
• בכל שלב, נדרשת נוכחות בית דין של שלושה [ג].
• המל את הגרים מברך שתי ברכות; 1) "בא"י… למול את הגרים". 2) "בא"י… לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" [ה].
• אם היה הגר מהול טרם הגיור, מטיפים ממנו דם ברית, ולא מברכים [א].
• בסיום הטבילה, בעודו במים, יברך הגר "בא"י… על הטבילה" (מח).
• כשגוי בא להתגייר, מסבירים לו שהיהודים רדופים. ואם אומר "אף על פי כן!" מלמדים אותו חלק מהמצוות, עונשן ושכרן, כדי שיחליט אם מעוניין להמשיך בתהליך, או לחזור בו. ואם קיבל, מגיירים אותו [ב].
• התגיירה אשה מעוברת, אין היילוד צריך טבילה [ו].
• גוי קטן, אביו או אימו יכולים לגיירו. אבל כשמגיע לגיל מצוות יכול למחות, וחוזר להיות גוי [ז].
• אם משהגדיל נהג מנהג יהדות, אינו יכול למחות עוד, והרי הוא יהודי לכל דבר [ח].
• כשבא להתגייר בודקים אם מתגייר לשם שמים, או מפאת איזה אינטרס. ואם אין כוונתו לשם שמים, לא מגיירים אותו [יב].
• בדיעבד, אם התגייר לשם אינטרס, הרי הוא גר [יב].
• בדיעבד, גר שלא הודיעוהו על המצוות, והתגייר לשם יהדות, הרי הוא יהודי [יב].

[1] זה נכלל במצות אהבת הגר, שכן הגוי כבר "גר" בכוח (בפוטנציאל), וחלק גם ממצוות "אהבת השם", שהרי השם ציווה להכיר במלכותו. עיין בזה בדברי הרב פערלא, ובמאמרנו אהבת הגר בספר "בעקבות המחבר" חלק ו.

[2] בסעיף יב משמע שאם לא הודיעוהו על המצוות, הגיור כשר בדיעבד. וכך כתב הב"ח "אף על פי דכתב הרב רבינו משה בר מיימוני דכשר אף על פי שלא היה לשם קבלת מצוות כל עיקר, מיהו התוספות והרא"ש חולקין על זה דקבלת מצוות ודאי מעכב והכי נקטינן".

[3] כמבואר בחושן משפט סימן ה, סעיפים א-ב.

[4] פתחי תשובה ס"ק ח.

[5] ועיין בחידושנו על כתובות יא, א.

[6] יש מן הפוסקים שסברו כי לא חלה גרות כשנודע שהמתגייר לא התכוון לקיים את המצוות כולן, אף שקיבלן על עצמו. ואף שכתב המחבר "ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות , הרי זה גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר", מפרשים הם שכוונת המחבר לגר שהתגייר בלב שלם, בכוונה לקיים את כל המצוות, למרות אי ידיעתן, ולמרות שהתגייר לשם אישה, ומסבירים שבשני המקרים קיבל את המצוות כולן – אף שלא הודיעוהו עליהם. ואף שבא לשם אהבת אישה, הסכים לקבל כל המצוות שיידרשו ממנו בבוא הזמן.

ומה שהמחבר כתב רק ש"מל וטבל" ולא כתב שקיבל מצוות, הרי זה משום שסמך על מה שכתב מפורשות בסעיף ג, שקבלת מצוות מעכבת בדיעבד. ומסבירים, שקבלת מצוות פירושה כוונה לקיים כולם. על כן לדעתם, מי שטבל ומל וקיבל עליו המצוות, אבל לא התכוון לקיים את כולם, אינו גר.

אמנם פשט דברי המחבר הוא שכל גוי שהתגייר לשם דבר ומל וטבל לשם יהדות כדין, הרי הוא גר בדיעבד אף שלא ידע כלל על המצוות ומסתמא לא התכוון לקיימם כולם.

עיין בזה בספר "מסורת הגיור" של הרב אליעזר מלמד, שם פירט בהרחבה את השיטות השונות, וכיצד היא הנהגת הפסיקה למעשה, במשך דורות. עיין עוד מה שכתבנו בזה בספרי "בעקבות המחבר" (חלק ד סימנים כד וכה), ועוד הרחיב בזה בספר "זרע ישראל" של הרב חיים אמסלם.