איסור עריות בגרים, ודינן לענין עדות וחליצה - סימן רס"ט

בסימן זה י"א סעיפים

בין כלל איסורי עריות, אסרה התורה נישואים בין קרובי משפחה בישראל. חכמים הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר ("שניות"). גם בני נח נאסרו בנישואי קרובי משפחה מסוימים, אך הרשימה אצלם מצומצמת יותר. כאשר גוי מתגייר הוא נחשב כאילו נולד מחדש ("כקטן שנולד דמי"), והקשרים המשפחתיים הקודמים אינם קיימים עוד, ואיסורי התורה בין קרובי משפחה אינם חלים עליו. עם זאת, חכמים גזרו איסור על חלק מקרובי משפחתו, הן כדי שלא יאמרו שעל ידי הגיור ירדו מדרגת קדושתם הקודמת, והן כדי למנוע בלבול בין המותר לגויים והאסור בישראל.

לצורך הבנת הסימן, נציע רשימה מסודרת של עריות, הן בין בני ברית, והן בין שאינם בני ברית.

איסורי עריות בישראל:

• אימו, אֵם אשתו, אֵם האימא של אשתו, אֵם אבי אשתו, אשת אביו, אחותו – בין מן האב בין מן האם, בת אשת האב, בתו, בת הבן, בת הבת, בת אשתו (מנישואין אחרים), בת בתה של אשתו, בת בנה של אשתו, אחות אביו, ואחות אימו, אשת אחיו, אשת אחי אביו מן האב, אשת בנו, אחות אשתו.
• חכמים הוסיפו עשרים איסורים, ונביא כאן רק דוגמא: אֵם אמו ואֵם אביו (בניגוד לאֵם אשתו שיש בה איסור תורה, כי אִם נשא את אֵם אמו, הוא הרי בקשר אישות רק עם אֵם אמו. ואילו הבא על אֵם אשתו, נמצא בקשר אישות עם שתי קרובות: גם אשתו, וגם האם שלה, שהם אם ובת, והוא איסור תורה (ויקרא יח, יז): עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה). לפירוט נרחב יותר, ראה אבן העזר סימן טו.

איסורי עריות לבני נח:

אימא ואחות מצד האם, ויש מחלוקת לגבי אשת האב.

סימן זה יפרט את הגזרות שגזרו חכמים על גרים.

סעיף א

^א דין תורה שמותר לגר שישא אמו, או אחותו מאמו (א), שנתגיירו (ב). אבל חכמים אסרו דבר זה, כדי שלא יאמרו: באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (ג). וכן גר שבא על אמו או אחותו, והיא בגיותה (ד), הרי זה כבא על נכרית (ה).

^א לשון הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות מהא דאמר רבא לרב נחמן חזי מר וכו', יבמות דף כב, א וכאיכא דאמרי דפליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, שם דף צז, ב.

• או אחותו מאמו – רק הגר רשאי לישא את אמו או אחותו. אבל הגוי, אסור בהן.
• שנתגיירו – לאחר הגיור, כל אחד נחשב כבריה חדשה, ולכן מן התורה זה מותר.
• מקדושה חמורה לקדושה קלה – הלא בהיותם גויים, היו קרובי משפחה אלו אסורים עליהם.
• והיא בגיותה – פירוש, שלא התגיירה.
• הרי זה כבא על נכרית – אין האיסור מצד קרבת משפחה, אלא כאיסור ליהודי לקיים יחסים עם גויה.

סעיף ב

^ב כיצד דין גרים בעריות של שְׁאֵר בשר, אם היה נשוי כשהוא עובד כוכבים לאמו או לאחותו מאמו, ונתגיירו, מפרישין אותם (ו). ואם היה נשוי לשאר עריות, ונתגייר הוא ואשתו, אין מפרישין אותם (ז).

^ב שם, וכרב ששת שם, ולחומרא, וכלישנא קמא וכר"ע שם דף צח, א. והא דאמר שם בדף כב, א ומה ערוה גופה אי לאו שלא יאמרו וכו' על קרובים שמצד האם דוקא קאמר וכמו שפירש הכ"מ שם, והב"י, וכן דעת הרי"ף.

• מפרישין אותם – כי כבר בהיותם גויים, היו אלו נישואין באיסור.
• אין מפרישין אותם – ואף שאחר הגיור אסור לו להתחתן עם חלק מן העריות, בכל זאת, אם כבר חי עמה לפני הגיור, לא מפרישים אותם. כי מעיקר הדין הגר נחשב כקטן שנולד מחדש, ואין לו קשרי משפחה קודמים.

סעיף ג

^ג עובד כוכבים אסור בִּשְׁאֵר הָאֵם (ח) אחר שנתגייר, מדברי סופרים, ומותר בִּשְׁאֵר הָאָב (ט), ^ד אף על פי שיודע בודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים (י), שדבר ברור הוא שאביו של זה הוא אביו של זה, אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו (יא). לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אביו, ואשת בנו, ^ה אף על פי שנשאת לאחיו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו (יב). ^ו וכן אחות אמו מאביה, ואחותו מאביו, ^ז ובתו, שנתגיירו, מותרות לו (יג).  (ויש אוסרים באשת אביו (יד)) (טור בה"ג). ^ח אבל אינו נושא לא אחותו מאמו, ולא אחות אמו מאמה (טו), ולא אשת אחיו מאמו, שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגיירה (טז), אבל אם נשאה אחיו כשהיה עובד כוכבים, הרי זה מותרת לו (יז).

^ג שם ומהא דציינתיו לעיל. ^ד מימרא דרבא שם דף צח, א דאפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה. ^ה שם, וכמו שכתב הרב המגיד שם, דהא דמוקים לה שם בנסבה כשהוא כותי, קאי אהא דמשמע אפילו אחיו מאמו, וכן הסכים הרמב"ן והרשב"א. ^ו שם, והא דאיתא שם ע"ב הנך דאמור רבנן יקיים לכתחלה לא יכנוס, לא אמרו אליבא דרבי עקיבא, כיון דלא מצינו להם שאר האב כלל. ^ז שם, וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א שהרי הכותי מותר בבתו. ^ח שם מברייתא וגמרא שם ע"ב.

• אסור בִּשְׁאֵר הָאֵם – כל הקרובות מצד האֵם, שהן עריות מן התורה לישראל (כגון אחותו מן האם, אחות אמו מן האם, אשת אחיו מן האם וכדומה) אסורות לגר לאחר גיורו, מדרבנן.
• ומותר בִּשְׁאֵר הָאָב – קרובות מצד האב, שאף הן עריות לישראל, לא נאסרו על הגר אלא מותרות לו, כגון אחותו מן האב. הטעם להיתר הגר בשאר האב הוא, משום שדווקא אצל אומת ישראל, עַם שיש בו קדושה, העניין של יחוס עם האב הוא יסודי. על כן בעלה של האם נחשב גם אביו של הילוד. לא כן אצל הגויים, שאינם מקפידים על קדושה, למרות שהוא נקרא בעלה של האם, הוא לא נחשב בהכרח אביו של היילוד.
• כגון תאומים – כלומר, גם כשהקרבה וודאית, וברור שמדובר בשׁאֵר האב, כגון בן ובת תאומים, עדיין מותר לגר לשאת את אחותו מאב לאחר הגיור, משום שלא גזרו בשאר האב.
• לא גזרו על שאר אביו – הואיל ובעודו גוי, לא נאסרו עליו קרובות מצד האב. לכן גם במקרים של קרבה ודאית, לא גזרו חכמים לאחר הגיור.
• אחר שנתגיירו – כל ההיתרים שהביא השולחן ערוך (אשת אחיו מן האב, אשת אביו, וכו') נאמרו לאחר שהתגיירו. כי לא חידשו חכמים לאוסרם, מאחר ובעודם גויים לא היו אסורות.
• מותרות לו – כי הגויים אינם מחויבים באיסור עריות מצד האב, וגם חכמים לא אסרו את קרובי האב לאחר הגיור.
• ויש אוסרים באשת אביו – יש פוסקים האוסרים את אשת האב לאחר הגיור, כי לדעתם הייתה אסורה לו גם בעודו גוי; דעת המחבר שאשת אביו מותרת לו בעודו גוי, ולכן גם לאחר הגיור מותרת לו.
• ולא אחות אמו מאמה – כי שתיהן היו אסורות לו כשהיה גוי. והגיור לא בא להקל על מה שהיה אסור בו לפני הגיור.
• שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגיירה – אח מאמו נחשב אחיו, כי גם לפני הגיור נחשב אחיו. וכיוון שגם לאחר שהתגייר הוא מוגדר "אחיו", על כן אסור לגר להתחתן עם אשתו.
• הרי זה מותרת לו – כי הואיל ואין אישות לגוים, לאחר שייפרדו היא אינה מוגדרת אשת אחיו, על כן היא מותרת לו.

סעיף ד

^ט שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה (יח), חייבים משום אשת אח (יט), אבל לא חולצין ולא מיבמין (כ).

^ט ברייתא שם דף צו, ב.

• הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – האמא הייתה גויה בזמן שהתעברה, ובעודה בהיריון התגיירה, והילדים נולדו כיהודים.
• חייבים משום אשת אח – כאשר התאומים גדלו ונישאו, אם אחד מהם נפטר, אסור לשני לשאת את אשת אחיו. וזה איסור מן התורה כי הם נחשבים אחים לכל דבר, מאחר ונולדו כשאימם כבר יהודייה.
• לא חולצין ולא מיבמין – דיני ייבום וחליצה שייכים רק באחים שיש להם אב משותף. אם האחים נולדו רק מאֵם משותפת, אין להם דין ייבום או חליצה. כאן מדובר באחים מצד האם בלבד, ולכן לא חלים דיני ייבום וחליצה.

סעיף ה

(כא) ^י הנושא גיורת ובתה הגיורת (כב), ^יא או שתי אחיות מן האם (כג), יושב עם אחת מהן ומגרש השניה (כד).

^י לשון הרמב"ם שם, וכפי פירושו בברייתא שם דף צח, ב. ^יא מדין גיורת ובתה, וכן כתבו התוספות שם.

• הקדמה לסעיף – בתקופת התלמוד, היה אדם רשאי לשאת יותר מאשה אחת. לפיכך, מצבים של שתי נשים קרובות זו לזו (כגון אם ובת, או שתי אחיות) היו מציאותיים אצל גר. והיה צורך בהנחיה הלכתית כיצד לנהוג במקרה כזה, לכן היה סעיף זה מעשי. כיום, לאחר תקנת רבינו גרשום, אסור לשאת שתי נשים, ולכן דיון זה הוא בעיקר תיאורטי.
• הנושא גיורת ובתה הגיורת – מן התורה, גר שנתגייר דינו כקטן שנולד, ולכן אין לו קרבה משפחתית קודמת, וכל הנשים מותרות לו, כולל אֵם ובִתה. אולם גזרו חכמים שאינו רשאי להמשיך לחיות עמן, וכשם שאיסור זה בישראל הוא מן התורה, כך תיקנוהו בגרים.
• שתי אחיות מן האם – נישואי שתיהן אסורים מדרבנן, מפני שבעודן גויות נחשבו כבר קרובות משפחה מצד האם.
• יושב עם אחת מהן ומגרש השניה – הואיל ונחשבו קרובות משפחה בעודן גויות, גזרו חכמים על הגר שלא ימשיך לחיות עם שתיהן כאחת, כדי שלא יבואו להתיר כן בישראל.

סעיף ו

^יב נשא גיורת, ומתה, מותר לישא אמה או בתה, שלא גזרו אלא בחייהן (כה).

^יב שם בברייתא וכרבי עקיבא.

• שלא גזרו אלא בחייהן – כל מה שאסרו זאת הוא רק למניעת נישואי גר עם קרובת אשתו מדרגה ראשונה, כגון "אמה ובתה". חשש זה שייך רק בזמן שאשתו חיה, אך לאחר מותה אין חשש כזה, ולכן הנישואין מותרים.

סעיף ז

^יג מותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב, שלא גזרו בשאר האב (כו).

^יג רמב"ם שם וכרבי עקיבא, וכמ"ש לעיל.

• שלא גזרו בשאר האב – כי בהיותם גויים, קרבת משפחה מצד האב לא נחשבת קרבה משפחתית הלכתית, כנראה מאחר ובדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות מי האב. לכן, לאחר הגיור לא חלה עליהם התקנה המונעת נישואין בין קרובי משפחה.

סעיף ח

^יד השניות (כז), כולן, לא גזרו עליהם בגרים. לפיכך מותר הגר לישא אֵם אמו (כח). ונושא אדם גיורת ואֵם אמה (כט), או בת בת בתה (ל), וכן בשאר השניות.

^יד בעיא ונפשטא שם דף כב, א.

• השניות – לעריות, הן נשים שאסרו חכמים על כל יהודי; יש עשרים בסך הכל. בהקדמת הסימן ניתנו שתי דוגמאות מרכזיות – אם אימו, ואם אביו. תקנת חכמים זו, לא חלה על גרים.
• מותר הגר לישא אֵם אמו – שאינה אסורה לכל יהודי אלא מדרבנן, בניגוד לאֵם אשתו האסורה עליו מן התורה.
• גיורת ואֵם אמה – גם איסור אֵם אמה ביהודי אינו אלא מדרבנן, ובגר לא גזרו.
• בת בת בתה – בת בתו אסורה לכל יהודי מן התורה, אבל בת בת בתו (דור רביעי) אינה אסורה ליהודי אלא מדרבנן, ולכן מותרת לגר.

סעיף ט

^טו גר שנתגייר ואשתו עמו, צריכים לפרוש זה מזה ג' חדשים, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה (לא). (ואם אינו רוצה לקיימה, אין צריכה גט אלא יוצאה ממנו בלא גט (לב)) (נ"י פ' נושאין על האנוסה).

^טו ברייתא יבמות דף מב, א.

• לזרע שנזרע שלא בקדושה – כאשר גר ואשתו מתגיירים יחד, חייבום חכמים לפרוש זה מזה לשלושה חודשים. כדי שאם נכנסה האישה להיריון, נוכל לדעת אם הילד בא מזרע שנזרע לפני הגיור, או לאחריו. לאחר שלושה חודשים, כבר ניתן להבחין אם האישה בהריון.

כיום, נראה שאפשר להקל בדין זה, כיוון שניתן לדעת בצורה מהימנה מתי נכנסה האישה להריון. כמו כן, אם הגיור נעשה כשכבר אינה יכולה להוליד, אין צורך בהמתנת שלושה חודשים[1].

• יוצאה ממנו בלא גט – כי למרות שבעודם גויים היו נשואים, אין אצלם מושג "קידושין". על כן יתבצעו הגירושין בהיפרדות בלבד, ואין צורך בגט כריתות.

סעיף י

^טז ולעניין עדות, אפילו אחים מן האם מעידים זה לזה; דגר שנתגייר, כקטן שנולד דמי (לג).

^טז לשון הטור ממימרא דאמימר, יבמות דף כב, א. ומשמע דרב נחמן שם, כי שמע להא דאמימר, שתיק ואודי ליה. ולא חיישינן לאחלופי בישראל, דאין מקבלין עדות אלא בבית דין, והם בקיאין בדבר.

• כקטן שנולד דמי – מכיוון שהגר נחשב כבריה חדשה, אין כל קרבה משפחתית הלכתית בינו ובין קרוביו לשעבר, ואף חכמים לא החמירו להחשיבם כקרובים בדיני עדות.

סעיף יא

(לד) ^יז לענין דין, גר כשר לדון דיני ממונות, והוא שתהא אמו מישראל (לה). אבל אם אין אמו מישראל, פסול לדון את ישראל (לו), אבל לחבירו, גר דן (לז). ולחליצה, פסול, אפילו לחליצת גרים, עד שיהא אביו ואמו מישראל (לח).

^יז שם, ממימרא דרבא שם דף קב, ב, וכמ"ש התוס' שם דף מה, ב. וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו, והרי"ף בפ"ק דסנהדרין, והרמב"ם בפי"א מהל' סנהדרין.

• הקדמה לסעיף – בתורה נאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… מִקֶּרֶב אַחֶיךָ" (דברים יז, טו). מכאן שאין להמליך מלך אלא אם נולד יהודי, ולא גר. עוד למדו מכאן, שגם מינוי לתפקיד שררה – כגון דיין – אין למנותו.
• שתהא אמו מישראל – כאשר אימו מישראל, הגר נחשב ליהודי לכל דבר, ונקרא "אחיך".
• פסול לדון את ישראל – בכפייה. אך אם הצדדים הסכימו לקבלו כדיין, הוא רשאי לדון.
• גר דן – אפילו בכפיה.
• עד שיהא אביו ואמו מישראל – כי בטקס החליצה אומרים: "וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (דברים כו, י; אבן העזר סימן קסט סדר חליצה סעיף נד) ועל כן נדרשים העוסקים בדין חליצה להיות ישראל מאב ומאם.

קיצור איסור עריות בגרים, ודינן לענין עדות וחליצה (סימן רסט)

• בני משפחה גוים שהתגיירו, הרי הם כתינוקות שנולדו. ומן התורה, אין ביניהם איסורי עריות [א].
• חכמים אסרו על גרים קשרי נישואין בין גר עם האֵם, ועם אחותו מן האם [ב].
• אך לא אסרו קשרי נישואין בין קרובים מצד האב, כגון אחותו מאביו [ג].
• זוג שנתגייר ורוצים להמשיך לחיות ביחד, והם בגיל ילודה, צריכים לפרוש לשלושה חדשים [ט].
• זוג שנתגייר ולא רוצים להמשיך לחיות ביחד, אינם צריכים גט [ט].
• שני אחים אפילו מצד האם, כשרים להעיד אחד על השני [י].
• גר אינו יכול לדון ישראל בכפיה [יא].
• אבל אם בעלי הדינים קיבלו אותו עליהם כדיין, רשאי לדונם [יא].

[1] פתחי תשובה ס"ק ב.