מצות עשה למול את בנו - סימן ר"ס

בסימן זה סעיף אחד

בתורה נאמר בפרשת תזריע (ויקרא יב, ב – ג): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר… וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". מצווה זו של מילה ביום השמיני, כבר נצטווה עליה אברהם אבינו, והיא אות ברית בינינו לבין הקב"ה, ככתוב בפרשת לך לך (בראשת יז, ז-יד): "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם… וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". סימן זה מביא עיקר המצוה.

סעיף א

^א מצות עשה לאב למול את בנו, וגדולה מצוה זו משאר מצות עשה (א).

^א משנה וברייתא קידושין דף כט, א ומייתי לה בגמ' שם מדכתיב וימל אברהם וגו' כאשר צוה אותו ולא אותה.

• וגדולה מצוה זו משאר מצות עשה – כי יש בה גם עונש חמור, שהרי מי שאינו נימול, ענוש כרת, מה שאין כן בשאר מצוות עשה[1].

קיצור מצות עשה למול את בנו (סימן ר"ס)

• מצות עשה למול את בנו וגדולה מצוה זו משאר מצוות עשה.

[1]  ואף על פי שגם קורבן פסח דינו בכרת למי שמבטלו, מכל מקום, חמורה מצוות מילה מקורבן פסח, שכן בה נכרתה ברית בין ה' לעמו.