הלכות רשויות בשבת

[1] כפי שיבואר בסעיף י.

[2] זה חשש באיסור דרבנן ועל כן אפשר להקל ככל דיני ספק דרבנן שהוא לקולה.

[3] הסבר הדבר, ראה לעיל בסימן שמה, הערה 3.

[4] מדובר על קרפף גדול, והקמת המחיצה לא נועדה למעט את גודל הקרפף, אלא להעמדת מחיצה חדשה, שתבטל את הישנה. וכאשר היא מוקמת סמוך מאד לישנה, היא נחשבת רק תוספת, ולא מחיצה חדשה.

[5] יש לתמוה מעט, מדוע לא די במעט טיט, הרי אם החומה עובתה והורחבה, הוקטן שטח הקרפף ומוזער מכפי שהיה. וכי זה משנה אם כבר בעת הקמתה היתה זו מחיצה עבה, או הורחבה ועובתה אחר כך? ונראה, שהטיט המדובר כאן הוא כזה שנראה כתוספת, וכחלק עודף ומיותר, ולא כחלק אינטגרלי מגופה של החומה. לכן רק בהיותו עבה כל כך, ויכול לעמוד בפני עצמו, יש בכוחו למעט את שטח הקרפף.

על פי הבנה זו כתבו מספר פוסקים, שאם טח את החומה בטיט, לצורך חיזוקה או לייפותה, הרי זה מיעוט. ובביאור הלכה רמז לדעות אלו, בד"ה הוי מיעוט.

[6] יש כאן דבר מעניין. כי הפן המציאותי גבר על הפן המשפטי. שהרי מבחינה משפטית, נידון תל זה כמוקף מחיצות, עוד טרם הוקמו סביבו מחיצות מוחשיות, ומשום גובהו. נמצא כי מבחינה משפטית, תוספת המחיצות על שפת התל, כמוה כהקמת מחיצה עליונה על גבי המחיצה התחתונה. ובכל זאת, כיון שבמציאות לא היתה מחיצה מוחשית סביב התל, רק מחיצה תיאורטית, על כן תהפוך המחיצה הממשית שהוקמה סביב, את התל, למוקף לדיורין. נמצא שהצד המציאותי גבר על הממד המשפטי. וזה הגיוני מאוד.

[7] ויש אוסרים. אבל אפשר לסמוך על המקילים.

[8] אמנם לטלטל מהם לתוך הבית אסור, אם לא הוגדרו כמוקפים לדירה, ככל קרפף פחות מבית סאתיים, שאינו מוקף לדירה. אשר בתוכו מותר לטלטל , אבל ממנו אל הבית ולהיפך אסור לטלטל . הטלטול מן המקום המקורה לזה שאינו, ולהיפך, מותר.

[9] כל המפרשים הסכימו לפירוש זה, לפיו כותל החצר לא נפרץ במילואו, אף שאינו תואם ללשון המחבר. אבל הנוטה לפרש שגם מחיצת החצר נפרצה במילואה, סותר את המפורש בגמרא, מקור דין זה.סימן שנ"ח

דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה, ובו י"ד סעיפים.

למדנו לעיל (בסימן שמו סעיף ג) כי חכמים הגדירו מתחמים רבים כ"כרמלית", אף שמן התורה דינם רשות היחיד. הגדרה זו מחייבת לנהוג בהם כברשות הרבים, הלכך אסור לטלטל בהם, ומהם לרשות הרבים (איסור זה הוא מן התורה), או לרשות היחיד. אחד מאותם מתחמים הוא "קַרְפֵּף, שלא הוקף לדירה", כלומר שטח שהמחיצות סביבו, לא הוקמו כהגנה למקום מגורים. אם גודל המתחם הוא "בית סְאָתַיִם", אסור לטלטל בתוכו, וממנו לבית ולהיפך, גם אם שניהם בבעלות אדם אחד. אם הוא קטן מכך, מותר לטלטל בתוכו. אם המחיצות הוקמו למגורים, מותר לטלטל בתוכם, ומהם אל הבית ולהיפך, ולא משנה מה גודלם. בית סְאָתַיִם הוא מתחם בגודל חמשת אלפים אמות מרובעות, וכפי שנבאר. סימן זה דן מתי יוגדרו מתחמים אלה, הקרויים קַרְפֵּיפוֹת, "מוקפים לדירה", ומתי לא. וגם, כיצד יהפוך מקום שאינו מוקף לדירה, למוקף. ומה מבטלו מהיות "מוקף לדירה".

סעיף א

^אכל היקף שלא הוקף לדירה (א), כגון גִּנּוֹת (ב) וּפַרְדֵּסִים (ג) וּבֻרְגָּנִים (ד) שאינם עשוים אלא לשמור בתוכן (ה), אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מארבע אמות אם הוא יותר מִסְאָתַיִם (ו); אבל אם היא סְאָתַיִם (ז), שהוא שיעור שבעים אמה וארבעה טפחים על שבעים אמה וארבעה טפחים (ח), מותר לטלטל בכולו (ט) בין שהוא מרובע בין שהוא עגול או ^באָרִיךְ וְקָטִין (י), ^גובלבד שלא יהא אָרְכּוֹ יותר מִשְּׁנַיִם ברחבו, אמה אחת (יא); ואם הוקף לדירה, ^דאפילו יש בו כמה מילין, מותר לטלטל בכולו (יב). הגה: ועיין לקמן סימן ת"א דין סתם עיירות אי מוקפות לדירה (יג). ויש אומרים דסתם קַרְפִּיפוֹת שלנו מקרי מוקפות לדירה (יד), דרגילים לפתוח פתח תחלה ואחר כך להקיף (מרדכי פרק עושין פסין). ויש אומרים עוד דכל קַרְפֵּף שהוא סמוך לביתו (טו) מִקְרֵי הֻקַּף לדירה (טז), כי דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ (יז) (הגהות אשירי פ"ב דעירובין), ויש חולקין בזה (יח). (ב"י בשם תוספות).

^אמשנה בעירובין כג, ב וכרבי עקיבא שם. ^בשם ע"א, במשנה וכרבי יוסי. ^גשם. ^דשם במשנה.

(א)   שלא הוקף לדירה – מתחם שהמחיצות סביבו לא הוקמו למטרת מגורים.

(ב)   גינות – מקום שתילת ירקות.

(ג)    פרדסים – מקום ששתלו בו אילנות.

(ד)   בורגנים – סוכות, בהם מצניעים פירות או חפצים שונים.

(ה)   לשמור בתוכן – המחיצות שהוקמו סביב מתחמים אלו, נועדו לשימור התכולה שבפנים.

(ו)     אם הוא יותר מִסְאָתַיִם – סאתיים הוא שטח ברוחב ובאורך חצר המשכן, כלומר אורך מאה אמה, על חמישים אמה. בסך הכל היו שם חמשת אלפים אמות מרובעות (5000=50×100) שהם כאלף מאה חמישים ושנים מ"ר (1152 מ"ר).

(ז)    אם היא סְאָתַיִם – עד סאתיים.

(ח)   שבעים אמה וארבעה טפחים – זהו שטח מרובע  שגודלו כמו שטח של מאה על חמישים אמה.

(ט)   מותר לטלטל בכולו – אבל אסור לטלטל ממנו לבית, או מן הבית אליו[1].

(י)    אָרִיךְ וְקָטִין – ארוך וצר. החישוב נערך על גודל השטח, ולא על צורתו, כי אינו חייב להיות מרובע.

(יא) יותר מִשְּׁנַיִם ברחבו, אמה אחת – מידות השטח נלמדו, כאמור, משטח חצר המשכן, שהיה מאה אמה אורך על חמישים אמה רוחב. חריגה משמעותית מהיחס בין האורך לרוחב (כגון הנזכר במחבר, שאורך המתחם כפול יותר מפי שניים מרוחבו), תהפוך את השטח שלא הוקף לדירה, לכרמלית, אפילו אם הוא פחות מבית סאתיים.

(יב) מותר לטלטל בכולו – מחיצות שהוקמו לדיור, הופכות את המתחם כולו, בכל גודל שהוא, לרשות יחיד.

(יג)  אי מוקפות לדירה – לאחר הקמתן של המחיצות, אין מי שזוכר אם הוקמו לצורך בתים שכבר נבנו אם לאו. ובסימן ת"א נלמד, כי מן הסתם נבנו לצורך מגורים, ומותר לטלטל בתוכם.

(יד)     מקרי מוקפות לדירה – מדובר על מתחמים בסגנון חצר אחורית, בה נוהגים להניח חפצים ורהיטים שונים, וסביבם גדר, למניעת גניבות. בעורף הבית קיים פתח, לכניסה ישירה אל הקרפף. אלא שלא ידוע אם הוא נעשה טרם הוקם הגדר, או לאחריו. אם אין פתח בגב הבית, הקרפף אינו מוגדר "מוקף לדירה". בדבריו מסביר הרמ"א כי מירב הסיכויים שהפתח נפתח טרם הקמת הגדר, ומותר לטלטל בקרפף זה[2]. 

(טו)     דכל קַרְפֵּף שהוא סמוך לביתו – אפילו אינו סמוך ממש, אלא בתוך אלפיים אמה, והוא מתחם המיועד להנחת דברים.

(טז)    מִקְרֵי הֻקַּף לדירה – אפילו אם בין הבית לקרפף אין פתח, ומשום שמתחם זה וודאי משמש את ביתו.

(יז)      כי דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ – תרגום: כי דעתו עליו, כלומר דעתו להשתמש במתחם לצורכי הבית.

(יח)     ויש חולקין בזה – כי במציאות אין שם מגורים, וכיצד ניתן לקרוא לזה "מוקף לדירה". גם המחבר סבור כן, כפי שכתב בתחילת סעיף ב.

סעיף ב

^הומה נקרא מוקף לדירה, זה שבנה בו בֵּית דִּירָה או שפתח לו פתח מביתו ואחר כך הקיפו. ^וואם היה מוקף שלא לשם דירה ורוצה להקיפו לדירה אין צריך לפרוץ כולו (יט), אלא יפרוץ בו פרצה ביותר מעשר (כ) ונמצא בית פתוח בו בלא היקף, ויחזור ויגדור הפרצה כולה ^זאו אַמָּה הַיְתֵרָה על עשר אמות (כא), וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת פֶּתַח הֵן (כב), והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף (כג). ^חואם פרץ אמה, וּגְדָרָהּ (כד), וחזר ופרץ אמה אצל מה שגדר, וחזר ועשה כן עד שהשלימו לעשר, מותר (כה). הגה: ואם קשה עליו לפרוץ הכותל, יש אומרים דיכול להניח עפר אצל הכותל משני צדדיה עד שיתמעט הכותל מגובה עשר (כו) ורוחב העפר רחב מארבעה (כז) באורך עשר אמות באורך הכותל, ואם אין בגובה העפר עשרה, אם כן הָוֵי כאילו פרץ שם הכותל, שלא נשאר שם גבוה עשרה למעלה מן העפר, דְּהָוֵי כְּקַרְקָעִית הַקַרְפֵּף, ואף אם חוזר ולוקח משם אחר כך העפר, הואיל וּבִטְּלוֹ שם שבת אחת (כח). ויש חולקים דעפר לא הוי בִּטּוּל אלא אם כן אין עתיד לפנותו לעולם (כט) (תרומת הדשן סי' ע"ה, הרא"ש פ"ק דסוכה סימן ב).

^השם בגמרא כד, א וכרב נחמן. ^ושם בשם שמואל. ^זשם. רבנו יהונתן. ^חשם בגמרא כד, א בעיא ונפשטא.

(יט)    אין צריך לפרוץ כולו – לא צריך לבטל את כל המחיצה.

(כ)       יפרוץ בו פרצה ביותר מעשר – יותר מעשר אמות. בפחות מכך אין זו פרצה אלא פתח, והמקום עדיין נחשב מגודר. פרצה של עשר אמות משנה את המקום, שייחשב כאינו מוקף מחיצה.

(כא)    אַמָּה הַיְתֵרָה על עשר אמות – אינו צריך לסתום את המחיצה כולה, אלא די בסתימת חלק מן הפרצה, והפיכתה לפתח שאינו גדול מעשר אמות.

(כב)    וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת פֶּתַח הֵן – ואף שיש פרצה במחיצה, עד רוחב עשר אמות, זה עדיין נחשב כפתח.

(כג)     והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף – פריצת המתחם ביותר מעשר, והעמדת מחיצה שתסגור את הפרצה, הופכת את המתחם מ"אינו הוקף לדירה" ל"הוקף לדירה".

(כד)    פרץ אמה וּגְדָרָהּ – אין תועלת בפריצת אמה, כי אין בכך ביטול למחיצות המקיפות את המתחם, והוא עדיין מוגדר רשות שלא הוקפה לדירה. ואף אם יגדור אמה זו מחדש, עדיין לא הפך המקום למוקף לדירה.

(כה)    מותר – כי סוף סוף נפרצו יותר מעשר אמות. והקמת גדר חדשה בת עשר אמות, לאחר שיש בתוכה מגורים, מחשיבה את המתחם "מוקף לדירה".

(כו)      עד שיתמעט הכותל מגובה עשרה – טפחים. הרמ"א מציע לבטל את המחיצה, גם ללא הבקעה וריסוק פיזי של הגדר. וזאת, על ידי הנחת כמויות עפר ואדמה, משני צדדי החומה. גבב עפר זה ממעט את הגובה שמשפת הקרקע עד רום המחיצה. וכיון שאין כאן גובה עשרה טפחים, אין כאן מחיצה כשרה אלא פרצה, ובכך נעשה מקום זה כמקום שאינו מוקף מחיצה.

(כז)     ורוחב העפר רחב מארבעה – טפחים, כדי שלא יוגדר חלק מהכותל, אלא כרשות בפני עצמה.

(כח)    הואיל וּבִטְּלוֹ שם שבת אחת – הואיל ושבת אחת היה קרפף זה נעדר דין מוקף לדירה, נחשב סילוק העפר כבניית גדר, והמקום נעשה ממילא מוקף לדירה.

(כט)   אין עתיד לפנותו לעולם – רק הותרת העפר לעולם תבטל את המחיצה. אבל עפר שהונח ליום אחד, על דעת לפנותו, אינו מבטל את שם המחיצה מן הכותל, ואין סילוק העפר נחשב כבניית חומה.

סעיף ג

^טתל גבוה עשרה, דינו כקרפף (ל).

^טממשמעות הגמרא מהא דרב חסדא שם כה, א.

(ל)        דינו כקרפף – כלומר, אין מחיצות סביב מקום זה, ובכל זאת מותר לטלטל שם. שכן למדנו בסימן שמה סעיף ב, שמשטח הגבוה משאר חלקי רשות הרבים, חולק רשות לעצמו. וכשגובהו עשרה טפחים, דינו רשות היחיד, כי גובהו הוא מחיצתו[3]. אלא שאם שטח התל גדול מבית סאתיים, דינו ככרמלית מדרבנן, ואסור לטלטל בתוכו כי לא הוקף לדירה כמובן, שהרי התל קדם למגורים.

סעיף ד

^יקרפף יותר מִסְאָתַיִם שנטע בו אילנות (לא) לְמַעֵט אֲוִירוֹ (לב), לא הוי מיעוט (לג). (אפילו יש בהן גבוה עשרה ורחב ארבעה (לד)). (המגיד פי"ו). והוא הדין לחופר בו בור (לה).

^יפשוט שם.

(לא)    שנטע בו אילנות – בתוככי המתחם.

(לב)     לְמַעֵט אֲוִירוֹ – אם נפחית את שטחי הנטיעות משטח הקרפף, הוא יהא פחות מבית סאתיים.

(לג)     לא הוי מיעוט – עצים לא מצמצמים את השטח, כי נוכחותם בשטח הוא דבר רגיל.

(לד)     גבוה עשרה ורחב ארבעה – אף אם קיימים בעצים אלה פרמטרים, כגון רוחב וגובה, הנחשבים מחיצה, וניתן להחשיבם כגבול השטח.

(לה)    לחופר בו בור – הבור שנחפר לא הפך רשות בפני עצמה, אלא נחשב חלק משטח המתחם, שדינו רשות היחיד, על פי הכלל ש"חורי רשות היחיד, הם חלק מרשות היחיד".

סעיף ה

^כבנה בו עמוד ונתמעט בכך (לו), אם הוא רחב שלשה טפחים, הוי מיעוט (לז).

^כשם בגמרא.

(לו)      ונתמעט בכך – המתחם שהיה קצת יותר מסאתיים, צומצם על ידי בניית העמוד, והופחת לפחות מסאתיים, אפילו מעט. במקרה זה, אין צורך שיהא מוקף לדירה, ומותר לטלטל בו. ולא משנה היכן במתחם נבנה העמוד, בין באמצע, ובין סמוך למחיצות. ואין לתמוה מדוע לא נדון את העמוד כדין העצים, שנתבאר לעיל סעיף ד, כי אין לדמות את בנין העמוד לעצים. שכן עצים הנטועים בשטח, הם השימוש של אותו תא שטח, בעוד שעמוד הנבנה על שטח מסוים, מבטל את השימוש בו.

(לז)     שלשה טפחים הוי מיעוט – אם הוא פחות משלשה על שלשה טפחים, הרי הוא בטל, ואין בכוחו לצמצם את שטח הקרפף.

סעיף ו

^לבנה מחיצה באורך עשר לפני מחיצה הראשונה, לְבַטְּלָהּ, שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאֵינָהּ, וְיִהְיֶה מֻקָּף לְדִּירָה על ידי השנייה, אם הִרְחִיקָהּ מהראשונה שלשה טפחים מותר (לח).

^לשם וכלשנא קמא (וכרבא) [וכרבה].

(לח)    מֻתָּר – כי המחיצה שהוסיף בתוך ההיקף, באורך עשר אמות, היא המחיצה העיקרית, והמחיצה הקודמת אינה נחשבת עוד. וכיון שהמחיצה העיקרית הוקמה לצורך דיורים, הפך המקום כולו למוקף לדירה, ומותר לטלטל בתוכו יותר מארבע אמות. אבל במקרה שהעמיד את המחיצה החדשה קרוב מאד למחיצה הקודמת, במרחק פחות משלושה טפחים, היא נחשבת תוספת לזו הקיימת, ואין כאן מחיצה שנעשתה לדיורין[4].

סעיף ז

^מטח טיט על מחיצות הראשונות לְמַעֵט אֲוִירוֹ, וְנִתְמַעֵט (לט), אם הטיט עבה, שאם תִּנָּטֵל מחיצה הראשונה ראויה לעמוד בפני עצמה (מ), הָוֵי מִעוּט; ואם לאו, לא הָוֵי מִעוּט (מא).

^משם כה, א וכרבא. הראב"ד והרז"ה.

(לט)    לְמַעֵט אֲוִירוֹ וְנִתְמַעֵט – כלומר המתחם היה גדול מעט מבית סאתיים, וצמצמו לפחות מבית סאתיים, באמצעות עיבוי הגדר, לכן מותר לטלטל בתוכו.

(מ)       ראויה לעמוד בפני עצמה – אם גודל הטיט שהוסף דומה לעמוד הממעט את שטח הקרפף, כנזכר בסעיף ה, הרי זה מיעוט.

(מא)   לא הָוֵי מִעוּט – אין לתוספת זו כל חשיבות, ואין היא מצמצמת את שטח הקרפף[5].

סעיף ח

^נבנה מחיצות על הראשונה להקיפו על ידם לדירה (מב), אינו מועיל (מג). ^סואם נבלעו התחתונות (מד) ונשארו העליונות מאליהם, ניתר על ידם (מה). אבל תל יותר מסְאָתַיִם (מו) ועשה מחיצות, אפילו על שפתו, לדירה, מועיל שהרי דר באויר מחיצות שעשה עתה (מז).

^נשם וכרב ששת. הרא"ש ורמב"ם פרק טז. ^סשם בעיא ונפשטא.

(מב)    להקיפו על ידם לדירה – כלומר הוסיף קומה נוספת, על המחיצה הקיימת.

(מג)    אינו מועיל – אין הקרפף נחשב מוקף לדירה באמצעות תוספת זו, כי מחיצה של עשרה טפחים, דינה מחיצה גמורה. ואין התוספת בגובה משנה את מצב הקרפף.

(מד)    ואם נבלעו התחתונות –  בתוך האדמה, וגובה המחיצה שנותרה פחות מעשרה טפחים.

(מה)   ניתר על ידם –  כי שקיעת המחיצה התחתונה כמוה כפריצת החומה הראשונה, וכיון שעתה מוקף הקרפף על ידי העליונות, שנבנו לצורך מגורים, הרי הן מתירות.

(מו)     תל יותר מסְאָתַיִם –  שדינו רשות היחיד, כי משטחו מוגבה מעל רשות הרבים, מכל צד, וכפי שלמדנו בסימן שמה סעיף ב. אבל תל ששטחו גדול מבית סאתיים, אסור לטלטל בתוכו, כי מחיצותיו הם גובהו, וההגבהה קדמה לדיורין, הלכך אין זה מקום שהוקף לדיורין.

(מז)     דר באויר מחיצות שעשה עתה – ואף שדין רשות היחיד שיש לתל זה, לא נגרם מכח המחיצות שהעמיד, שהרי דין התל, עוד טרם הוקמו סביבו המחיצות, הוא רשות היחיד. הרי בכל זאת, יש במחיצות החדשות הגנה על המתגוררים בתוכם, לכן ניתן לטלטל בתל, שהפך למוקף לדירה[6].

סעיף ט

(מח) ^עקַרְפֵּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם שהוקף לדירה ונטע רובו אילנות, אפילו אינם נטועים שורות שורות, אינם מבטלים הדירה (מט); אבל אם נזרע רובו, הזרעים מבטלים הדירה (נ) אפילו אין בהם אלא סְאָתַיִם. ^פנזרע מיעוטו, אם אין בו אלא סְאָתַיִם מותר (נא); יותר מסְאָתַיִם, אסור (נב).

^עשם כד, א כרב נחמן, וכן פסק הרא"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם פרק טז. ^פשם וכלישנא בתרא לקולא. רא"ש ורמב"ם בפרק טז. 

(מח)   הקדמה לסעיף – בסעיף זה נלמד כיצד יתבטל מתחם מהיותו "מוקף לדירה".

(מט)   אינם מבטלים הדירה – העצים שבמתחם אינם מפריעים את הצעידה שם, והוא הדין סלעים או מים לא עמוקים, שגם הם אינם מבטלים את ההיקף לדירה. כי אינם מפריעים לצעוד שם, הגם שאין זה נוח.

(נ)        הזרעים מבטלים הדירה – כי הבעלים מקפידים שלא יצעדו שם, מאחר והליכה במקום זה מקלקלת את הזריעה. ואם נזרע רוב המקום, אסור לטלטל במתחם כולו, שהפך כולו לכרמלית, מאחר ובטל מהיות מוקף לדיור.

אם בכל אופן רוצים לטלטל במקום זה, הפתרון הוא להקיף את המקום הנזרע, כי בכך מבדילים אותו משאר חלקי הקרפף, וכיון שאינו חלק מהקרפף, אינו אוסרו.

זהו סעיף מעשי מאד, כי יש ערים ומושבים שהוקפו ערוב, שהוא כמו הקמת מחיצה. ואם יש בתוך ההיקף יערות ועצים, אין הם מבטלים את האפשרות לטלטל במקום. אבל אם יש במקום שטח זרוע, כמו שדה זרעים, יש להקיפו במחיצה, ורק אז יתאפשר לטלטל בעיר או במושב.

(נא)     מותר – כי מקום הזרעים פחות מבית סאתיים, ורוב השטח כן מוקף לדירה. ומלבד זאת, הרי שטח הזריעה בטל מפאת מיעוטו, היות ואין זה שטח חשוב.

(נב)     אסור – כי שטח בגודל זה הוא מקום חשוב, ונחשב כרמלית. שאר הקרפף נאסר אף הוא, כיון שאין מחיצה בינו למתחם הזרוע, והוא פתוח למקום האסור.

סעיף י

(נג) ^צמי שיש לו גינה בחצירו (נד), אם הוא רוב החצר, אפילו אין בה אלא בית סאתים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית (נה). ואם הוא יותר מסאתים (נו), לא יטלטל בה ובחצר אלא בארבע אמות (נז). ואם היא מיעוט החצר, מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר (נח). ואם יש בה סאתים או פחות, אסור להוציא ממנה לבית (נט).

^צטור לדעת הר"מ.

(נג)      הקדמה לסעיף – קרפף שאינו מוקף לדירה, אף אם הוא פחות מבית סאתיים, אין לטלטל ממנו לבית, כי הוא נחשב רשות אחרת, אבל בתוכו מותר לטלטל.

(נד)     גינה בחצירו – הגינה היא מקום זריעת ירקות או תבואה וקטניות.

(נה)     לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית – היות והגינה היא רוב השטח, הזריעה שבה מבטלת את היותו מקום מוקף לדירה, כי אין צועדים על הזרעים. והיות שהיא רוב השטח, נידון כל המתחם כגינה. ואף שבתוכו מותר לטלטל, הטלטול ממנו אל הבית נאסר, כבכל קרפף שאינו מוקף לדירה.

(נו)       ואם הוא יותר מסאתים – גינה בגודל כזה נחשבת כקרפף שלא הוקף לדירה, כי קרקע זרועה מבטלת מן המתחם את הגדרתו כמוקף לדירה. והטלטול בתוכו אף הוא נאסר, כי הוא גדול מבית סאתיים.

(נז)      אלא בארבע אמות – כמו בקרפף שלא הוקף לדירה, שאסור לטלטל הן בתוכו, והן ממנו לבית ולהיפך.

(נח)     אוסר כל החצר – כלומר מדובר על חצר ושטח זרוע, ששניהם יחד גדולים הרבה יותר מבית סאתיים, אלא שביחס לכל המתחם, רק חלק זעיר ממנו נזרע. דין מתחם זה תלוי בגודל השטח הזרוע, שאם מידותיו גדולות מבית סאתיים, הוא מבטל את ההיקף לדיור, והטלטול בכל המתחם נאסר, הן בתוכו, והן ממנו לבית ולהיפך.

(נט)    אסור להוציא ממנה לבית – לא נאסרה אלא ההוצאה מן הגינה לבית, אבל הטלטול בגינה עצמה ובחצר, ומן הגינה לחצר ולהיפך, מותר. כי שטח הגינה פחות מבית סאתיים, על כן לא נאסר הטלטול בתוכו. והיות והגינה אינה יותר מבית סאתיים, אינה מבטלת את העובדה שהחצר כן מוקף לדירה, ומותר לטלטל מן החצר לבית[7].

סעיף יא

^קקרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונכנסו בו מים, ^ראם ראוים לשתייה אין מבטלין הדירה (ס) אפילו אם המקום שנתפשטו שם יותר מסאתים (סא), ואפילו הם עמוקים הרבה; ואם אינם ראוים לשתיה דינם כזרעים (סב), ^שוהוא שיהא בעמקם עשרה טפחים (סג).

^קשם כד, א כרבא. ^רשם כאמימר. ^ששם בפירוש רש"י.

(ס)       אין מבטלין הדירה – כי המקום עדיין ראוי למגורים, למרות נוכחותם, כי תושבי המקום ישאבו מהם לצרכיהם.

(סא)   יותר מסאתים – ואין זה דומה כלל לשטח זרוע, שהבעלים אוסרים לצעוד בו, כדי שלא תתקלקל הזריעה.

(סב)   דינם כזרעים – שמבטלים את ההיקף לדירה.

(סג)    שיהא בעמקם עשרה טפחים – כי בפחות מזה, הקרפף לא בטל מהיות מוקף לדירה, כי אף שאין זה נוח לפסוע שם, ההליכה עדיין אפשרית, ואין הבעלים מונעים את הצעידה שם. מה שאין כן בעומק עשרה טפחים, שממש בלתי אפשרי לצעוד שם, וממילא חדל המקום מהיות מוקף לדירה.

סעיף יב

^תקַרְפֵּף בֵּית שְׁלֹשָׁה סְאִין (סד) וְקֵרָה ממנו בית סאה (סה), מותר, ^אאפילו אם הקירוי משופע (סו).

^תשם כה, א וכרבא וכגירסת רמב"ם בפרק טז וכמו שכתב הרא"ש לדעת האור זרוע. ^אשם גרסינן ארזילא וכפירוש רש"י.

(סד)   קַרְפֵּף בֵּית שְׁלֹשָׁה סְאִין – שלא הוקף לדירה, ואסור לטלטל בתוכו.

(סה)   וְקֵרָה ממנו בית סאה – המרחב המקורה נידון כרשות בפני עצמה. נמצא כי יש בשטח זה שתי קרפיפות, שאין באחת מהן יותר מבית סאתיים, על כן מותר לטלטל בהם[8].

(סו)     אפילו אם הקירוי משופע – הסיבה ההלכתית המפרידה בין שתי המתחמים היא, כי סוף התקרה נמשך ויורד, כביכול, כלפי מטה, ודומה הדבר כאילו הוקמה מחיצה בינם. דין זה נקרא "פי תקרה יורד וסותם". עם זאת, יש הסבור כי לא נאמר דין זה בגג משופע. מלמדנו המחבר, שאין הלכה כדעה זו.

סעיף יג

קרפף ^בבית סאתים מצומצם (סז) וחצר (סח) שנפרצו במילואם זה לזה (סט), הקרפף אסור מפני שמקום המחיצה מייתרו ונעשה יותר על סאתים (ע).

^בשם וכפירוש רש"י.

(סז)    מצומצם – כלומר, מדויק מאד במידותיו. מותר לטלטל בו, אף שאינו מוקף לדירה, ומשום שאינו גדול מבית סאתיים.

(סח)   וחצר – החצר נחשבת מוקפת לדירה, ומותר לטלטל בה, ולא משנה גודל שטחה.

(סט)  שנפרצו במילואם זה לזה – על אף שבלשון המחבר כתוב "זה לזה", ומשמע ששניהם נפרצו זה לזה, אין זו הכוונה, אלא מדובר בקרפף סמוך לחצר, שרוחבו צר יותר מן החצר. ומחיצתו של הקרפף היא שנפרצה במילואה. מחיצת החצר לעומת זאת, לא נפרצה במילואה[9].

(ע)       ונעשה יותר על סאתים – גודל הקרפף היה בית סאתיים בדיוק. נפילת הגדר הוסיפה לו שטח נוסף, כלומר שטח הגדר, שכבר איננו, והוא נעשה גדול מבית סאתיים. אמנם החצר נותרה בהיתרה הראשון, כי מן הצד שלה, לא נפרצה המחיצה במילואה. ומדובר על פרצה שגודלה פחות מעשר אמות, על כן נותרה החצר בהיתרה הראשון.

סעיף יד

^גקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה (עא), ופתח בו פתח (עב) ועשה מחיצה לפניו יותר מעשר (עג), והותר על ידי מחיצה זו שעל ידה בטלה מחיצה ראשונה שלא היתה לשם דירה, ואחר כך נפלה מחיצה אחרונה (עד), חוזר לאיסורו (עה).

^גשם כההוא עובדא דבוסתנא וכפירוש רבנו חננאל.

(עא)    שלא הוקף לדירה – ועל כן אסור לטלטל בתוכו.

(עב)    פתח – מהבית לקרפף.

(עג)     יותר מעשר – עשה מחיצה של יותר מעשר אמות, כפי שראינו למעלה. ובכך הוכשר הקרפף, ונחשב  הוקף לדירה.

(עד)    ואחר כך נפלה מחיצה אחרונה – בזכותה הפך המקום ל"הוקף לדירה".

(עה)    חוזר לאיסורו – כי עתה נמצא שהגדר שהוקמה סביב קרפף זה, הוקמה טרם נבנו בתוכו מגורים.

איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה (שנח)

א.     מקום מוקף מחיצות שלא נעשו למגורים, כגון סביב גינה או שדה. אם גודל השטח קטן מבית סאתים, כלומר, שטח של 5000 אמות מרובעות, מותר לטלטל בו [א].

ב.      אם הוא יותר מבית סאתים, אסור לטלטל בו [א].

ג.      אם הוא פחות מבית סאתים, אבל אורכו כפול, קצת יותר מרוחבו, אסור לטלטל בו [א].

ד.      אם הוא מוקף לדירה, מותר לטלטל בו, אפילו אם הוא גדול מבית סאתיים ואפילו אם זה שטח ענק [א].

ה.     אם הוקף שלא לשם דירה, ואז פתחו פתח ממגורים, לשטח זה, או שהוקם דיור במתחם, אין צורך לבטל את המחיצות כולן, ולבנותן מחדש, אלא די בפריצת פתח שרוחבו גדול מעשר אמות, ואיטומו לאחר מכן, לשם דיורים [ב].

ו.       קרפף הגדול מבית סאתיים שהוקף לדירה, אבל זרעו בו זרעים בשטח של בית סאתיים, המתחם בטל מהיות מוקף לדירה, והטלטול ייאסר בו [ט].

ז.      מה תקנתו? יוקף השטח הזרוע במחיצה, ושאר חלקי המתחם נותרו בהיתרם (נ).

ח.     לא כל זריעה מבטלת את הגדרת "מוקף לדירה", אלא דווקא זרעים שפיסעה עליהן תקלקל את הזריעה. אבל שתילת עצים לא תבטל את המקום מהיותו מוקף לדירה [ט].

ט.     אף שהותר לטלטל בקרפף פחות מבית סאתים, שלא הוקף לדירה, אין לטלטל ולהכניס ממנו לבית (נג).