הלכות ערובי חצרות

סימן שס"ח

אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב, ובו ה' סעיפים.

סימן זה דן בשיעור העירוב. וגם, מה הדין אם התקלקל הלחם שהונח כעירוב, ואינו ראוי עוד לאכילה.

סעיף א

^אעירבו (א) ואחר כך נתקלקל העירוב (ב) ובא אחד מבני החצר לחזור ולתקנו, ^באם בא לערב ממין הראשון, אפילו כָּלָה (ג), אין צריך להודיע ^גואפילו מערב עליהם משלהם (ד). ואם בא לערב ממין אחר (ה), אם כָּלָה הראשון צריך להודיע להם, אם מערב משלהם (ו); ואם מִשֶּׁלּוֹ (ז), אין צריך להודיעם כלל. ואם לא כָּלָה הראשון אלא נתמעט, אף על פי שמערב משלהם אין צריך להודיעם (ח).

^אמשנה ערובין פ, ב. ^בשם בגמרא כתרוץ השני וכפירוש רש"י. ^גכפרוש רבנו יהונתן.

(א)       עירבו – כדין, והותר לטלטל בחצר.

(ב)       נתקלקל העירוב – לפני כניסת השבת, ולא נותר מן הלחם, השיעור הנדרש. העירוב במקרה זה בטל, ואסור לטלטל מן הבתים לחצר[1].

(ג)        אפילו כָּלָה – כלומר אפילו לא נותר דבר, מככר הלחם שהתושבים נתנו.

(ד)       ואפילו מערב עליהם משלהם – ניתן ליטול מהם כיכר לחם קטנה, לצורך הערוב, ללא ידיעתם. מאחר והביעו את הסכמתם לכך, כשנתנו בפעם הראשונה. ועכשיו שנתקלקל הערוב, ודאי מסכימים לחדשו[2].

(ה)       ואם בא לערב ממין אחר – כגון, שבערוב הראשון הניחו כיכר מקמח חיטה, ועכשיו בקמח כוסמין.

(ו)         אם מערב משלהם – כי הסכמתם ניתנה רק ללחם מהסוג הראשון, ואולי אינם שבעי רצון מן הסוג האחר.

(ז)        ואם מִשֶּׁלּוֹ – מזכה את העירוב לכולם, כדי שהם לא יצטרכו לתת.

(ח)       אין צריך להודיעם – אפילו מערב ממין אחר. ומשום שזה רק תיקון לעירוב שכבר נעשה, ולא יצירת עירוב חדש, ובוודאי נוח להם שהעירוב לא יבוטל. אך אם הוא כבר בוטל, ורוצה סוג אחר, צריך להודיעם.

סעיף ב

^דנִתְוַסְפוּ דיורים בחצר, אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם (ט), מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו (י).

^דמשנה שם פ, ב ובגמרא פא, ב.

(ט)       צריך להודיעם – לדיירים החדשים.

(י)        שאולי אינם רוצים לערב עם אלו – כי ביתם פתוח לשתי חצרות, ויתכן שאינם צריכים ערוב בשתי החצרות. על כן אין להחשיב את הערוב שנעשה מכבר, כשייך גם לדיירים החדשים, כל עוד לא הודיעם, ולא הביעו רצון להשתייך גם לחצר הזו. שהרי יתכן שיוותרו על זכותם, מאחר וביתם פתוח לחצר השנייה, ואולי אין להם ענין להתחבר לחצר זו.

סעיף ג

^הכמה הוא שיעור העירוב בתחלתו (יא), בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל אחד; ואם הם יותר משמונה עשרה, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות (יב), שהם שמונה עשרה גרוגרות, ^ושהם כששה ביצים (יג), ^זויש אומרים שהם כשמנה ביצים (יד).

^המשנה וגמרא פ, ב. ^ורמב"ם סוף פרק א מהלכות ערובין. ^זטור בסימן תט.

(יא)     בתחלתו – בעת הנחת הערוב.

(יב)     שיעורו מזון שתי סעודות – די בשיעור זה גם לאנשים רבים, כי הוא שיעור חשוב של שתי סעודות, שחייב אדם לסעוד בשבת[3].

(יג)      שהם כששה ביצים – לפי זה, כל גרוגרת היא כשליש ביצה, וזה בערך תשעה עשר (19) מ"ל, כ 350 מ"ל.

(יד)     שהם כשמנה ביצים – וכל גרוגרת היא כעשרים וחמשה (25) מ"ל. לדעה זו, הסך הכל הנדרש הוא כ-450 מ"ל. ולהלכה העיקר כדעה הראשונה[4].

סעיף ד

^חנתמעט משיעורו ^טאחר שנכנס שבת ראשונה ונשתייר בו אפילו כל שהוא, כשר אף לשאר שבתות (טו).

^חמשנה שם פ, ב. ^טבפירוש רבנו יהונתן.

(טו)     כשר אף לשאר שבתות – חכמים הקילו מאד בדין העירוב, שאם נותר ממנו מעט, הוא עדיין כשר. הטעם לכך הוא כי מן התורה, אין כל איסור טלטול ברשות היחיד. אלא שחכמים ביקשו, מצד אחד, למנוע בלבול בין רשות הרבים לחצרות ומבואות. לבל נטעה לחשוב שמותר לטלטל גם ברשות הרבים. ומצד שני, אם יחול איסור הוצאה מן הבית לחצר, יפגע הדבר בעונג השבת. לכן לא הכבידו יתר על המידה, בדיני העירוב.

סעיף ה

^יאם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול, הרי הוא כמו שכָּלָה לגמרי וצריך לערב מחדש. הגה: ולכן נהגו לעשות העירוב חלת מצה שאינה ממהרת להתעפש (טז) (כל בו וב"י סי' שנ"ד), ועוד דיכולים לְשָׁמְרָהּ בימי הפסח (יז) ויכולים לשמור העירוב כל השנה (יח) (דעת עצמו) וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת, שלא ישכחו מלערב (יט). מיהו אם רוצים לערב כל ערב שבת ולאכול העירוב כל שבת, הרשות בידם (כ). ועיין לקמן סימן שצ"ד (כא).

^יהרמב"ן.

(טז)    מצה שאינה ממהרת להתעפש – מדובר על מצות יבשות, כמו מצות מכונה של ימינו, שמתקיימות זמן רב.

(יז)      דיכולים לְשָׁמְרָהּ בימי הפסח – לחם שעירבו עמו, בטל בהגיע הפסח, כי חובה לשרפו, והוא כאילו אינו.

(יח)     לשמור העירוב כל השנה – כדי שלא יצטרכו לערב כל שבת מחדש. המחבר מסכים לדעה זו.

(יט)    שלא ישכחו מלערב – אם ישכחו, תיאסר ההוצאה אל החצר, ויתכן אף שיוציאו באיסור.

(כ)       הרשות בידם – כי כך היתה התקנה במקור, לעשות עירוב חצרות, בכל ערב שבת.

(כא)    לקמן סימן שצ"ד – סעיף ב ברמ"א, שמסכם שם, שעדיף לערב לכל השנה.

אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב (שסח)

א.     אם נתקלקל העירוב לפני כניסת השבת, העירוב בטל [א].

ב.      אם נתקלקל העירוב לאחר כניסת השבת, העירוב תקף [א].

ג.      אפשר להכין עירוב אחד לשבתות רבות. על כן נוהגים להכין מספר מַצוֹת, כי הן אינן מתקלקלות [ד].

ד.      שיעור העירוב הוא 18 גרוגרות לאיש. ובמידותינו השיעור הוא כ-19 מ"ל. לכתחילה טוב לחשוש לשיטה שדוגלת בשיעור של 25 מ"ל לאדם [ג].

ה.     אם מערבים ל-18 משפחות או יותר, די ב-18 גרוגרות, שהן בסך הכל כ-350 מ"ל, ולכתחילה טוב לחשוש לשיטה שזה 450 מ"ל [ג].