הלכות תחומין

סימן ת"ג

דין בקעה שהקיפוה נכרים, ובו סעיף אחד.

 

 

בסימן זה נלמד כי מחיצות שהוקמו בשבת סביב מתחם מסוים, מועילות אמנם להגדיר מקום זה כרשות היחיד, ולהתיר בו את הטלטול. אך אינן מגדירות את כל המקום כ-4 אמות, לצורך מדידת 2000 אמות מחוצה להן, כי זה נקבע לפי מצב המקום, ברגעי כניסת שבת.

 

סעיף א

^אשָבַת בבקעה, והקיפוה אינם יהודים בשבת מחיצות לדירה (א), אינו הולך בה אלא אלפַּים אמה (ב) שאינה כולה כארבע אמות, כיון שלא שבת באויר המחיצות (ג), ומטלטל בכולה על ידי זריקה, שיכול לזרוק אפילו חוץ לְאַלְפַּיִם, שהרי רשות היחיד גמור הוא, כיון שהוקף לדירה (ד). (אבל לטלטל ממש חוץ לארבע אמות, אסור אפילו תוך אַלְפַּיִם (ה)) (ב"י בשם תוספות הגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו).

^אגמרא עירובין מב, א וכשמואל דתניא כוותיה.

 

(א)   מחיצות לדירה – אף שהמחיצה נבנית בשבת, הרי זו מחיצה שמתירה לטלטל במקום.

(ב)   אלא אלפים אמה – ממקום שביתתו, ולא מן המחיצה והלאה.

(ג)    כיון שלא שבת באויר המחיצות – ומצב המקום בכניסת השבת, הוא הקובע את תחום שבת.

(ד)   כיון שהוקף לדירה – המחזיק חפץ ביד רשאי לטלטלו, עד למקום שרשאי ללכת. ואם מבקש לזרוק חפץ, רשאי הוא לזורקו בכל המתחם המוקף מחיצה[1].

(ה)   אסור אפילו תוך אַלְפַּיִם – הרמ"א חולק על המחבר, ואוסר לטלטל בידיו אפילו בתוך המקום שרשאי ללכת בו. כי המקום בו הוא רשאי להלך, נחשב פרוץ למקום שאסור לטלטל[2].