הלכות תחומין

סימן ת"ז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום

סימן ת"ז

מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום, ובו ג' סעיפים.

 

 

סעיף א

אמי שיצא חוץ לתחום ברשות, כגון חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד (א) וכיוצא בזה, יש לה אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו (ב); ואם הגיע לעיר, הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר (ג) (עיין לעיל סוף סימן רמ"ח (ד)).

אמדברי רמב"ם (בפרק כו מהלכות שבת הלכה טז) ממשנה דראש השנה כג, ב. והובאה בעירובין מה, א.

 

(א)   כגון חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד – חובה לחלל שבת, כדי ליילד אשה. ואם יצאה המיילדת מחוץ לתחום, הרי היא יוצאת ברשות, לקיום חובתה.

(ב)   באותו מקום שהגיע לו – מקילים עליה, ומגדירים את המקום אליו תגיע, כמקום שביתתה בכניסת השבת. ומותר לה ללכת משם והלאה, 2000 אמה לכל רוח.

(ג)    ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר – כמו שיש לכל שובת בעיר, שרשאי לנוע בכולה, ובאלפיים אמה מחוצה לה.

(ד)   עיין לעיל סוף סימן רמ"ח – סעיף ד, שם מבואר הפליג אדם בערב שבת, יש לו 2000 אמה לכל רוח, במקום אליו הגיע. ובלבד שיצא לדבר מצוה. ולאו דווקא לפיקוח נפש, אלא לכל דבר מצוה.

 

 

סעיף ב

בהיה יוצא ברשות והוא הולך בדרך, ואמרו לו: כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות (ה), יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח (ו); ואם היה מקצת התחום שיצא ממנו ברשות, מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו, הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא (ז).

במשנה עירובין מד, ב. וכאוקימתא דרב שימי.

 

(ה)   נעשית המצוה שיצאת לעשות – ואין צורך להמשיך בחילול השבת.

(ו)     אלפים אמה לכל רוח – כי יצא בהיתר גמור, לצורך מצוה.

(ז)    וכאילו לא יצא – אבל במקום אליו הגיע, אינו יכול לצאת 2000 אמה לכל רוח.

 

 

סעיף ג

גכל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים או מן הנהר או מן המפולת, יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו (ח); ואם היתה יד העכו"ם תקיפה, והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו, הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם (ט).

גשם במשנה (כג, ב), וכהני תרי אוקימתות הא דרב והא דרב נחמן שם בגמרא מה, א. הרא"ש שם והרמב"ם בפרק כו מהלכות שבת.

 

(ח)   ממקום שהצילו בו – כי יצאו לצורך מצוה.

(ט)   חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם – חובה עליהם לחזור למקומם, ואינם מורשים להישאר במקום ההצלה. ואף שחזרתם כרוכה באיסור תורה של טלטול הנשקים, כך גזרו חכמים, לאחר שבעבר ארע מעשה, בו הניחו היהודים את נשקם ותפסום הגויים, וחידשו את המלחמה[1].

 

 

 

מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום (תז)

א.     רשאי אדם לצאת בשבת אל מחוץ לתחום, לצורך הצלה. ואם יצא, יש לו 2000 אמה לכל רוח [א].

ב.      הגיע מציל למקום בו מרחפת עליו סכנה, רשאי הוא לשוב אל מקומו.

ג.      אם היה סבור בשעת יציאתו, כי ההצלה לא תארך זמן רב, רשאי הוא לחזור למקומו, כדי שלא יימנע לצאת בפעם הבאה (הערה 1).

 

 


[1] מדברי המחבר כאן משמע, כי לאחר שיצא להציל אסור לשוב למקומו, בניגוד למשמעות דבריו בסימן שכט סעיף ט.

הרב משה פיינשטיין יישב סתירה זו וביאר (אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן פ), כי הדבר תלוי בדעת היוצא. אם היה סבור בעת יציאתו להציל, שההצלה תימשך זמן רב, מן הסתם יצא על דעת להישאר שם. אבל אם סבר שההצלה תימשך זמן קצר, מתירים לו לחזור, כדי שגם בפעם הבאה יסכים לצאת. והרבה מקילים כדברי האגרות משה, לגבי רופאים ואחיות, מכבי אש ושוטרים, שנקראים להצלה בשבת, כדבר שבשגרה. ואם לא יתירו להם, לא יבואו להציל. ועיין במאמר שכתבתי בעניין זה, בספרי "בעקבות המחבר" חלק ג סימן טז.

דילוג לתוכן