סימן תקצ"ג

אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו, ובו ב' סעיפים.

סעיף א

^אברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו, שאם אינו יודע כולם לא יאמר מה שיודע מהם, אלא לא יאמר כלום (א).

^אברייתא ראש השנה לד, ב.

(א) לא יאמר כלום – הברכות האמצעיות שבתפילת מוסף שלושה המה, מלכויות זכרונות ושופרות. מלמדנו המחבר בסעיף זה, שכולם יחידה אחת, ואין לומר רק אחת מהן.

כדי להבין דין זה נזכיר שענין המלכויות הוא המלכת ה', ענין הזכרונות הוא האמונה בהשגחה עליונה, וענין השופרות הוא מרכזיותה של התורה. המסר הרוחני של צירוף שלשתם לחטיבה אחת הוא שאי אפשר להפריד בין ערכים אלה. אין המלכת ה' טכס נכבד ותו לא, אלא אמונה שהמלך משגיח בעולם. אכן לא די  באמונה זו לבדה, אם לא נודע מה רוצה הא-ל מבריותיו, לצורך כך מעמידים את התורה במרכז החיים, כך משתלבים ערכים אלה לשלמות אחת.

סעיף ב

^בוכן תקיעות מעכבות זו את זו; והני מילי שאינו יודע אלא מקצת הסימן (ב), שלא יעשה אותו מקצת שיודע, ^גאבל תשר"ת, תש"ת, תר"ת אין מעכבין זה את זה, ואם ידע לעשות אחד מהם או שנים, עושה (ג). הגה: אבל הברכות אין מעכבין התקיעות (ד), וכן התקיעות אין מעכבין הברכות ואיזה מהם שיודע, יעשה (טור); וכן סדרן אינו מעכב (ה) (ר"ן סוף ר"ה), ואם התפלל קודם שתקע, יצא (ו).

^בשם בברייתא. ^גהר"ן וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל.

(ב) אלא מקצת הסימן – כל סידרת תקיעות מוגדרת כיחידה בפני עצמה. ואין ענין לתקוע רק תקיעה, אם התרועה לא תושמע. כמו כן, אין ענין בהשמעת התרועה לבדה, ללא התקיעה.

(ג) עושה – כי מן התורה די לתקוע סידרה אחת, ורק משום שאין ידוע איזו מהן היא הנכונה עושים סידרות שונות של תקיעות. לכן ראוי לתקוע לפחות סידרה אחת, שמא היא האמיתית[1]. ועל כן אם יודע לעשות תרועה ושברים, אבל אינו יודע לעשותם ברצף, יתקע תר"ת ותש"ת, ולא תשר"ת.

(ד) אבל הברכות אין מעכבין התקיעות – אם לא יכולים להתפלל, מאיזו סיבה, אין זה מונע את קיום מצות השופר. כמו כן, אם לא שמע שופר, אין בכך כדי למנוע את האדם מלהתפלל מוסף.

(ה) סידרן אינו מעכב – כלומר, אם הקדים את ברכת הזכרונות לפני מלכויות, יצא.

(ו) יצא – כלומר, התקיעות ותפילת מוסף הן שתי מצוות שונות, בפני עצמן. אלא שלכתחילה צריך לתקוע על סדר הברכות.

 —————————————————–

[1] ולפי הפשטנים לא יברך, כי רק סידרה מושלמת של תשר"ת תש"ת ותר"ת נחשבת מצוה שודאי מחוייבת בברכה, אבל סדרה אחת מתוך השלש, ספק חייבת בברכה, וספק ברכות להקל.

אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו (תקצג)

א. מתפללים מוסף גם אם אין שופר [ב].

ב. תוקעים בשופר גם אם לא ניתן להתפלל מוסף.

ג. אם התוקע יודע להשמיע רק תקיעה או רק תרועה, אין לתקוע כלל (ב).

ד. אם יכול התוקע להשמיע סידרה שלימה, כגון תקיעה תרועה תקיעה, ולא יודע לתקוע שברים, יעשה את מה שהוא כן יודע (ג).