סימן תר"א

סדר יום שני של ר"ה, ובו ב' סעיפים.

בניגוד לשאר ימים טובים, ראש השנה נחגג גם בארץ ישראל שני ימים. סימן זה דן על סדר הקריאה של היום שני.

סעיף א

ביום שני (מתפללים כמו ביום ראשון) (טור), ^אוקורים מוְּהָאֱ-לֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם עד סוף סידרא (א), ומפטיר קורא כמו אתמול (ב) ומפטיר בירמיה (ירמיה לא, א) כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עד הֲבֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם (ג) (שם פסוק יט); ^בובמוצאי ראש השנה מבדילין כמו במוצאי שבת, אלא שאין מברכין על הבשמים (ד) ועל האש (ה).

^אברייתא מגילה לא, א. ^בטור וציינתיו לעיל בסימן תצ"א.

(א) עד סוף סידרא – של פרשת העקידה. כדי להזכיר זכות עקידתו של יצחק, העומדת לדורותיו.

(ב) קורא כמו אתמול – את קרבנות היום, הכתובים בפרשת פנחס.

(ג) עד הבן יקיר לי אפרים – שם נאמר שהקב"ה זוכר את עמו, וראש השנה הוא יום הזיכרון.

(ד) שאין מברכין על הבשמים – כי חכמים תיקנו ברכה זו רק ביציאת קדושה גדולה ועצומה כקדושת השבת.

(ה) ועל האש – כי הסיבה לברך על האש במוצאי שבת היא כמובא באגדה[1] ש"במוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו, ויצא מהן אור". מובן איפה, כי ברכה זו משויכת בעיקר למוצאי שבת.

הרעיון הטמון בזה הוא, שבמוצאי שבת, אחר השלמת ובריאת העולם ביד הבורא, החל האדם להידמות לבוראו כביכול, בפיתוח העולם.

סעיף ב

^גאף בארץ ישראל עושים ראש השנה שני ימים (ו).

^גהרי"ף בפרק קמא דביצה והרמב"ם בפרק ה' מהלכות קדוש החדוש ובפרק א מהלכות יום טוב.

(ו) שני ימים – כפי שהסברנו בהקדמה לסימן הקודם.

—————————————————–

[1] פסחים נד, א.

סדר יום שני של ראש השנה (תרא)

א. במוצאי יום שני של ראש השנה מבדילים כמו בשבת, אלא שאין מברכים לא על הבשמים ולא על האש [א].

ב. ראש השנה הוא חג של שני ימים, גם בארץ ישראל [ב].