סימן תר"ב

סדרי ימי תשובה, ובו סעיף אחד.

כבר כתבנו בסימן תקפא שמראש חודש אלול מתכוננים ליום הגדול, יום הכיפורים, וכבר מאז יש שמתחילים באמירת סליחות. שלב מיוחד בהכנה זו נמשך כל עשרת הימים שמראש השנה עד יום כיפור, בהם מאיר אור רוחני מיוחד, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ו): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' א-להינו בכל קראנו אליו".

בסימן זה הובאו ההלכות הייחודיות לימים אלה.

סעיף א

הגה: ומתענים למחרת ראש השנה (טור), והוא תענית צבור (א) .

^אבכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים (ב). הגה: ואומרים אבינו מלכנו (ג) ערב ובוקר (ד), מלבד בשבת (ה) (טור); ואפילו אם חל מילה, שאין אומרים תחנון (ו), אפילו הכי אומרים אבינו מלכנו (ז) (מנהגים); ואומרים בכל יום שלשה פעמים וידוי (ח) קודם עלות השחר (ט), מלבד בערב יום כפור שאין אומרים אותו אלא פעם אחת (י) (רוקח); ואין נותנין חרם, וכן אין משביעין אדם בבית דין (יא), עד אחר יום כפור (מהרי"ל). אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום כפור (יב); ושבת שבין ראש השנה ליום כפור המנהג לומר בו צו"ץ (יג).

^אטור (שם) ובסימן תקפ"א.

(א) והוא תענית צבור – זהו צום גדליה, שחכמים תיקנו לזכר הצדיק גדליה, המושל היהודי האחרון אחר חורבן בית ראשון, שנרצח ביום זה על ידי יהודים.[1]

המחבר גם סבור כן, ואף הספרדים צמים בו.

(ב) מרבים בתפלות ותחנונים – כמו כן נוהגים לומר סליחות. והספרדים החלו באמירתם כבר מראש חודש אלול, כמובא לעיל (סימן תקפא סעיף א).

(ג) אבינו מלכנו – רשימת בקשות קצרות, שכל אחת מהן פותחת בביטוי 'אבינו מלכנו'. אבינו, כדי לבטא את אהבתו כלפינו. ומלכנו, כדי לבטא את קבלת מרותו עלינו. גם הספרדים נוהגים לומר תפילה זו.

(ד) ערב ובוקר – יש נוהגים לומר כן רק בבוקר.

(ה) מלבד בשבת – כי אין לבקש בשבת את צרכינו. חלק מהספרדים[2] אומרים תחנונים גם בשבת, ואין לחוש, הגם שאסור לאדם פרטי לבקש על צרכי עצמו בשבת, כאן זו בקשת רבים, המותרת בשבת. אמנם מנהג הספרדים לומר אבינו מלכנו גם בשבת.

(ו) שאין אומרים תחנון – מחמת שמחת הברית אין אומרים תחנון, אף לולא ראש השנה.

(ז) אפילו הכי אומרים אבינו מלכנו – כי מהותה של תקופה זו הן תפילות אלו.

(ח) שלשה פעמים וידוי – הרבה קהילות נוהגות לומר הוידוי רק פעם אחת.

(ט) וידוי קודם עלות השחר – במסגרת הסליחות. למרות שכתב "קודם עלות השחר", יש בזה מנהגים שונים, וכל קהילה תנהג כמנהגה.

(י) אלא פעם אחת – ביום כיפור מרבים באמירת וידויים. וכדי להבחין בינם, ממעטים בהם בערב יום כיפור.

(יא) אין משביעין אדם בבית דין – פעמים קורה, ששני יהודים מתדיינים בבית דין, והדיינים פוסקים שעל האחד להשבע, ובכך יוכל לפטור עצמו מתשלום. עם זאת, יש לכל אדם להתרחק מן השבועה, מאחר ונוקטים בה בשם ה', ונעזרים בו כביכול להפטר מתשלום. הזהירות מן השבועה ראויה אף לאדם הבטוח בעצמו, כי הוא אכן דובר אמת. חלף זאת, יכול הוא לבקש מבית הדין להכריז בשבת בבית הכנסת, עת התכנסו בו כולם, שאם יש בקהל אי מי היודע את האמת ואינו מגלה זאת לבית דין, יוטל עליו חרם, כלומר ריחוק מהקהילה, שזו סוג של קללה. בתקוה שאחר הטלת החרם, תתגלה האמת, ולא יצטרך להשבע.

בדברי הרמ"א מבואר כי דוחים גם את החרם וגם את השבועה לאחר יום כיפור, כדי שלא לעורר בכך את מידת הדין. אמנם את הדיונים הנערכים בבתי דין אין לדחות, ואדרבה, מצוה לעשות צדק בעולם. ובכף החיים (אות טז) כתב שאם יש דין למטה, אין דין למעלה. כלומר, אם בני אדם עושים צדק, הקב"ה לא ידון את העולם לפי חומרת הדין.

(יב) אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום כפור – כדי שאמירת הברכה תהא מתוך השמחה על קבלת תפילותינו ותשובתנו. ונראה שהמחבר אינו סבור כן, משום שאדרבה, טוב להזדרז ולקיים מצוה. ונראה שמנהג הספרדים הוא לא להמתין. ובני אשכנז, חלק נוהגים כך, וחלק ממתינים.

(יג) לומר בו צו"ץ – הכוונה לשלושת הפסוקים הנאמרים במנחה בשבת, שכולם פותחים ב"צדקתך". המנהג הוא, שלא לאמרם בשבתות בהם חל תאריך שאין בו אמירת תחנון. אבל בעשרת ימי תשובה, הרי אומרים תחנון, לכן אומרים צדקתך בשבת שובה, וזה מוסכם גם על המחבר[3]. יש מקומות שהרב דורש בשבת שובה לבני קהילתו בעניני תשובה, כדי לעורר את הציבור להתקרב אל ה'[4].

—————————————————————

[1] כמבואר במחבר סימן תקמט סעיף א ועיין דברינו שם.

[2] כך מבואר בדברי הגאון רבי בן ציון אבא שאול (בספר הליכות עולם עמ' יז – נדפס בשנת תשמ"ו) . אמנם הכף החיים (כאן אות ג) כתב שלא נוהגים כן.

[3] כמבואר לעיל בסימן תקצח, שם כתב המחבר, שאפילו בראש השנה שחל בשבת אומרים צדקתך. ועיין פירושנו בסימן תקצח.

[4] ויש מקומות שלא מעלים נער להפטרה. אמנם אין איסור בדבר.

סדרי ימי תשובה (תרב)

א. עשרת הימים שמראש השנה עד יום הכיפור, קרויים עשרה ימי תשובה, והם מיועדים לתשובה.

ב. מרבים בימים אלה בתפילות ותחנונים [א].

ג. אומרים אבינו מלכנו. והאשכנזים נמנעים מלאומרו בשבת [א].

ד. גם אם יש ברית מילה בבית הכנסת אומרים תפילת "אבינו מלכנו" [א].

ה. המנהג הנפוץ הוא להמתין עד מוצאי יום כיפור באמירת ברכת הלבנה [א].

ו. אומרים "צדקתך" במנחה של שבת שובה [א].

ז. מקומות רבים נוהגים שהרב דורש בענייני תשובה, והקהילה כולה מתכנסת לדרשתו, בשבת זו שזכתה לכינוי שבת שובה (יג).