סימן תר"ד

סדר ערב יום כפור, ובו ב' סעיפים.

יום כיפור הוא השיא של כל תקופת התשובה והתפילות, שהחלה בראש חודש אלול. יום זה מוקדש כולו לתשובה ותפילות, מאחר וישראל זוכים בו לסליחה ומחילה, ככתוב[1] "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". ודמותו של כל יהודי מתדמה למלאך, כי אינו אוכל ושותה, אינו סך, אינו נועל סנדל, ואינו מקיים יחסי אישות.

התורה אסרה בו עשיית מלאכה, כמו בשבת. וחובת התענית אף היא מן התורה, כנאמר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"[2].

דיני יום הכיפורים מאפשרים לאדם לקיים את מהות היום, שהיא תיקון המעשים וחזרה בתשובה. ויש בהם שלושה חלקים:

• כל הקשור להכנת היום, כלומר דיני ערב יום כיפור: מסימן תרד עד סימן תרי.
• כל האסור ביום קדוש זה: מסימן תריא עד סימן תריח.
• דיני תפילות יום כיפור: מסימן תריט עד סימן תרכד.

סעיף א

^אמצוה לאכול בערב יום כיפור (א) ולהרבות בסעודה (ב). הגה: ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום (ג) (מהרי"ל), ואם נדר להתענות בו עיין לעיל סימן תק"ע סעיף ב'.

^אתני חייא בר רב ברכות ח, ב וביומא פא, ב ובכמה דוכתי וממדרש (פסיקתא רבתי) מעשה דחייט אחד שהביא הטור.

(א) בערב יום כיפור – כדי שיצליח לצום ביום כיפור. שהרי אם לא יאכל בערב יום כיפור, יתכן שלא יצליח לצום. וגם אם יצליח, יתכן שיחלה, ולא יוכל להתפלל[3].

(ב) ולהרבות בסעודה – כמו שמכבדים כל חג בסעודה נכבדת, כך יש לכבד את יום הכיפור, אלא שהדבר בלתי אפשרי, לכן עורכים סעודה זו בערב החג, שהוא כעין יום טוב. ובכך אנו מעידים על בטחוננו בה', שיסלח ויכפר לנו.

(ג) אפילו תענית חלום – ואף שהותר לצום תענית חלום אפילו בשבת, ערב יום כיפור שונה, כי אם יצום בו, יתכן שלא יוכל לצום בכיפור עצמו, ולכן חוייבנו לאכול בו, כדי לקיים את התענית למחרת, ביום כיפור עצמו[4].

סעיף ב

^;באין נופלים על פניהם בערב יום הכפורים (ד). הגה: וגם אין אומרים למנצח (ה) ומזמור לתודה (ו) (מנהגים); גם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות (ז); ויש מקומות שנוהגים להרבות בסליחות, והכל לפי המנהג. ולענין אמירת אבינו מלכנו בערב יום כיפור יש בו מחלוקת בין אחרונים (ח), ומנהג עירי שלא לאומרו כי אם כשחל יום כיפור בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו, אז אמרינן אותו ערב יום כפור שחרית (ט).

^ברוקח.

(ד) בערב יום הכפורים – שהוא כעין יום טוב, כפי שראינו בסעיף הקודם.

(ה) אין אומרים למנצח – מזמור הנאמר בשחרית, סמוך ל"אשרי" שאחר העמידה. הפסוק הראשון של המזמור הוא "יענך ה' ביום צרה", ויום זה אינו יום צרה, לכן אין לאמרו.

גם הספרדים לא אומרים אותו.

(ו) ומזמור לתודה – מזמור זה שבפסוקי דזמרה, תוקן כנגד קרבן תודה. וכיון שזמן אכילתו נמשל כל יום הקרבתו ובלילה שאחריו, נמנעו מהקרבתו בערב כיפור, כי לילו אסור באכילה, ולא רצו להמעיט מזמן אכילתו.

הספרדים כן אומרים מזמור לתודה ביום זה.

(ז) סליחות – יש למעט בהם ביום זה, כדי להדגיש שיום הכיפור הוא יום המחילה.

(ח) מחלוקת בין אחרונים – ערב יום כיפור הוא כעין יום טוב, וכמו שנמנעים בני אשכנז מאמירת אבינו מלכנו בשבת, כך יש להמנע ביום זה.

(ט) שחרית – למנהג בני ספרד אומרים אותו מידי יום, אף בשבת וראש השנה.

[1] ויקרא טז פסוק ל.

[2] שם פסוק לא.

[3] יש מי שסבור כי חיוב זה הוא מן התורה. אמנם בדברי הטור לא משמע כן, והפסוק שנדרש על ענין זה אינו אלא אסמכתא.

[4] החושש מחלום, יכול למעט אכילתו ביום זה, או להתענות עד סעודה מפסקת, או לפדותו בממון שיינתן לצדקה (כף החיים אות יב ויג).

סדר ערב יום כיפור (תרד)

א. ערב יום כיפור הוא כעין יום טוב, ונוהגים בו מעט חגיגיות (ב).

ב. אין מתענים בו, ומצוה להרבות בסעודה ביום זה [א].

ג. אין אומרים תחנון, ולמנצח [ב].

ד. אשכנזים אינם אומרים מזמור לתודה [ב].

ה. ממעטים בסליחות [ב].

ו. אשכנזים נמנעים מאמירת אבינו מלכנו, מלבד בשנה שיום כיפור חל בשבת [ב].