סימן תרי"ט

סדר ליל יום הכיפורים, ובו ו' סעיפים.

בכל ימות השנה, מתפללים שלש תפילות, ערבית שחרית, ומנחה. בשבתות וימים טובים, מתפללים ארבע, ערבית, שחרית, מוסף ומנחה. וביום כיפור מתפללים חמש תפילות. ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. בחיבור זה, הקדיש המחבר סימן מיוחד לכל תפילה. סימן זה דן בתפילת ערבית, בין כאשר חל יום הכיפור ביום חול, ובין אם הוא חל בשבת.

סעיף א

^אליל יום הכיפורים (א) נוהגים שאומר שליח צבור: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים (ב). ^בונוהגים שאומר: כל נדרי וכו' (ג), ואחר כך אומר: שהחיינו (ד), ^גבלא כוס (ה). הגה: ואחר כך מתפללים ערבית (ו). ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום (ז), וממשיך בניגונים עד הלילה (ח); ואומרים אותו שלש פעמים, וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל). וכן אומר השליח ציבור שלש פעמים (ט): וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת וגומר, והקהל אומרים שלש פעמים: ויאמר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (מנהגים); ואל ישנה אדם ממנהג העיר (י), אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל).  

^אטור, בשם מנהג אשכנז, ושאר פוסקים, מהא דרבי שמעון חסידא (כריתות ו, ב). ^בלדעת ר"ת והביאו הטור וב"י הנוסח שמתיר על העתיד כדאיתא ביורה דעה סימן ריא וכן נהגו בפאלאניא (בפולין) והרא"ש הסכים למ"ש רב סעדיה גאון כמנהג הקדמונים להתיר השבועות משנה שעברה כגון נדרי שגגות ואונסין וכן מנהג הספרדים. ^גערובין מ, ב.

(א) ליל יום הכיפורים – בכל הקהילות, קיים מנהג נפוץ, להתעטף בטלית, טרם ליל.

(ב) להתפלל עם העבריינים – יום כיפור הוא יום סליחה לכל ישראל. הסליחה המוענקת לפרט הבודד, ניתנת לו בזכות היותו חלק מהכלל. על כן נוהגים לומר שאנו כוללים בתפילותינו גם את אלה שכשלו בעוון.

(ג) ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' – באמירה זו מבקשים להתיר נדרים שנאמרו. ומבקשים סליחה וכפרה על נדרים שנאמרו ולא קויימו. יש גאונים שהתנגדו לאמירה זו, כי הדרך ההלכתית לביטול נדרים, שונה מאמירה כזו. לכן הציגו נוסח אחר, בו מבטלים מראש את הנדרים, שעלולים לידור, במהלך השנה הבאה. עם זאת, על אף ההתנגדויות, התפשטה אמירת כל נדרי כפי שהיא, ונפוצה כמעט בכל קהילות ישראל. ואומרים אותה, כל קהילה בנוסח שלה, ובניגון שלה. ונראה, שתפוצתו הנרחבת נגרמה מכך, שיש בו רמז על יכולת עקירת וביטול מעשי האדם. ומזה ראיה שניתן לבטל עבירות שנעשו, על ידי חרטה ותשובה[1]. וגם על היכולת להתחייב, שלא לעבור, מכאן והלאה, על דבר השם. הפרת הנדר מראש מועילה שלא להחשיב מעשה טוב שאדם עושה שלש פעמים נדר ואפילו אם נדר ממש בשעת הדוחק מועילה כל נדרי שהנדר לא ייחשב בתנאי שלא זכר בעת שנודר שאמר כל נדרי בכיפור[2].

(ד) ואחר כך אומר: שהחיינו – כבכל כניסת חג, שאומרים שהחיינו. ובאמירת שליח הציבור יוצאים ידי חובה, אלא שצריך לכוון לכך, ושליח הציבור, גם הוא צריך להתכוון, להוציא את שומעיו.

המשנה ברורה[3] כתב, שהאשכנזים נוהגים לברך, כל אחד בלחש, עת מברך שליח הציבור. ולכל המנהגים, מי שאינו נוכח בבית הכנסת, בעת אמירת הברכה, צריך לאמרה בעצמו.

(ה) בלא כוס – בחגים אחרים מברכים ברכת שהחיינו בסוף הקידוש, וזה כמובן, לא שייך ביום כיפור.

(ו) ואחר כך מתפללים ערבית – מובן שזה מוסכם על המחבר. ובכל קהילה מוסיפים פיוטים שונים, כפי מנהגם.

(ז) לומר כל נדרי בעודו יום – כי אין מתירים נדרים בלילה. למרות זאת, נהגו קהילות רבות לומר זאת בלילה, אחר שהציבור כולו נוכח. והגם שביום טוב אין להתיר נדרים, התרה זו, שנהוגה בישראל, נחשבת כצורך יום טוב, ומותרת[4].

(ח) וממשיך בניגונים עד הלילה – את תפילת ערבית, יש להתחיל בלילה ממש, כדי לומר קריאת שמע ותפילה בזמנם. ולא כבליל שבת, שמקדימים להתפלל, במקומות רבים, טרם בוא הלילה.

(ט) שלש פעמים – כי זו הדרך לתת חשיבות לקטע זה של התפילה.

(י) ואל ישנה אדם ממנהג העיר – כיום, אחר שנתקבצו בארץ מגוון גדול של קהילות שונות, צריך לתת זכות בכורה למנהגי הרוב, ויחד עם זאת לתת ביטוי מסוים גם למיעוט, כדי שאף אחד לא ירגיש זר ולא שייך. בעבר היו מספר מקומות, שנהגו לכפות את הספרדים, שלמדו בישיבות האשכנזיות, להתפלל גם בחגי תשרי, כנוסח אחיהם האשכנזים. ונראה לי שלא יפה עשו, כי צריך לכבד מנהגי כל קהילה.

סעיף ב

^דבליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בקול רם (יא).

^דטור בשם מנהג אשכנז על פי מדרש רבה פרשת ואתחנן (ב, לו).

(יא) בקול רם – בכל ימות השנה, אומרים "ברוך שם" בהשקט ובלחישהכי משפט זה אינו כתוב בפרשיות קריאת שמע. אמנם מובא במדרש שיעקב אבינו כן אמר זאת: מסופר כי השכינה נסתלקה מיעקב אבינו, עת נתקבצו סביבו בניו, טרם פטירתו. ונתעורר חשדו, שמא מי מבניו פסול. במענה, אמרו הבנים יחד בקול שמע ישראל, כהצהרה על נאמנות כולם למסורת האבות. בכך הפיגו את חששותיו, ועל כן אמר "ברוך שם וכו'". לכן אומרים זאת בכל עת קריאת שמע, אבל בלחש, כי בתורה זה לא נזכר כחלק ממצות קריאת שמע. עם זאת, יש פסוק בנ"ך, בו מובא כי המלאכים אומרים אותו[5]. על כן ביום כיפור, בו דומים אנו במקצת למלאכים, בכך שאיננו אוכלים ושותים, אומרים אותו בקול רם, ומצהירים על קבלת מלכותו לעולם.

סעיף ג

^האם חל בשבת, אומרים: ויכולו, וברכה אחת מעין שבע, וחותם: מקדש השבת, ואינו מזכיר של יום הכיפורים (יב). (ואין אומרים אבינו מלכנו בשבת (יג), אבל שאר הסליחות והתחינות אומר כמו בחול) (ריב"ש סי' תקי"ב ומנהגים).

^המימרא דרבא שבת כד, ב.

(יב) ואינו מזכיר של יום הכיפורים – כי השבת גורמת לומר ברכת מעין שבע, ולא יום כיפור.

ולגבי קבלת שבת, ינהג כל אחד כמנהג מקומו. יש אומרים קבלת שבת כרגיל, ויש שאינם אומרים אותו מלבד"מזמור שיר ליום השבת".

(יג) ואין אומרים אבינו מלכנו בשבת – אבל הספרדים אומרים אבינו מלכנו גם בשבת.

סעיף ד

^וצריך להעמיד אחד לימין שליח צבור ואחד לשמאלו (יד).

^וטור על פי פרקי דרבי אליעזר (פרק מד) וכן כתב הגהות מיימוניות בשם מכילתא.

(יד) ואחד לשמאלו – כשהתפלל משה רבנו, על התגברות ישראל ונצחונם על העמלקים, סיפרה התורה כי אהרן וחור תמכו בו משני צדדיו[6]. מכאן התקבל מנהג להעמיד שני אנשים בצידי שליח הציבור, בכל התפילות. ובדרך כלל, הסומכים אומרים את הפיוטים או את חלקם, וכך אכן מסייעים לשליח ציבור. אמנם האשכנזים, כפי שהביא במשנה ברורה[7], נהגו להעמידם רק בתפילת כל נדרי, עד ערבית[8].

סעיף ה

^זיש שעומדים על רגליהם כל היום וכל הלילה (טו).

^זטור על פי מדרש (פדר"א פרק מו) שהביא בסימן תרו.

(טו) כל היום וכל הלילה – כעין מלאכים. והכוונה לזמני התפילה בלבד, ולא בשאר זמנים. כי מובן מאליו שחייבים לישון קצת, כמבואר בסעיף הבא. ויש להדגיש, כי אין זו חובה אלא מידת חסידות.

סעיף ו

^חנוהגים ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה (טז). הגה: וטוב לִישַׁן רחוק מן הארון (יז) (מרדכי); ומי שאינו רוצה לומר תשבחות ושירות בלילה, לא יישן שם (מהרי"ו). והחזנים המתפללים כל היום, לא יֵעוֹרוּ כל הלילה, כי מאבדין קולם כשאינם יְשֵׁנִים (יח) (מהרי"ל).

^חשם מברייתא מיקירי ירושלים יומא יט, ב.

(טז) שירות ותשבחות כל הלילה – כלומר בסירוגין, אלה נרדמים, ואלה מתפללים, ולהיפך. ומי שנוהג כך, מומלץ שינוח במיטה כראוי, כדי שיוכל להתפלל ביום ללא נמנום, ולא יצא שכרו בהפסדו.

(יז) לִישַׁן רחוק מן הארון – משום כבודו.

(יח) מאבדין קולם כשאינם יְשֵׁנִים – כנדרש להם, ויצא שכרם בהפסדם. ועל החזן לוודא כי יוכל למלא את תפקידו הציבורי בצורה המיטבית, טרם ידאג לעצמו.

[1] עיין מסילת ישרים פרק ד.ּ

[2] יורה דעה סימן ריא סעיף א.

[3] ס"ק ג.

[4] וראה בדברי יחוה דעת (ח"א סימן נט) שהרחיב להצדיק מנהג זה.

[5] כמובא במדרש "בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַמַּלְאָכִים שׁוֹתְקִין, וְאַחַר כָּךְ וכו' הֵן אוֹמְרִין (יחזקאל ג יב), בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" (בראשית רבה סה, כא).

[6] כנאמר (שמות יז יב) "וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד".

[7] ס"ק יב.

[8] טעם מנהגם הוא, כפי הנראה, כדי שבמעמד התרת הנדרים, הנעשה בכל נדרי, תהא נוכחות כעין בית דין.

סדר ליל יום הכיפורים (תריט)

א. נוסח התפילות כל אחד מתפלל כמנהגו, וכמובא במחזורים [א].

ב. אחת התפילות המיוחדות של ליל זה היא כל נדרי, בה מתירים נדרים, הן אותם שנעשו בעבר, והן אותם שייעשו במהלך השנה העומדת לבא (ג).

ג. אמירת כל נדרי, מסייעת לאדם הנוהג במנהג טוב, שלשה פעמים, שלא ייחשב מנהגו כנדר (ג).

ד. אם האדם בכל אופן אמר נדר, אפשר לסמוך, בשעת הדחק, על אמירת כל נדרי. שזו תמנע את חלות הנדר, ובתנאי, שלא זכר, בעת הנדר, את כל נדרי (ג).

ה. מברכים ברכת שהחיינו לפני תפילת ערבית [א].

ו. המנהג הוא לשמוע את הברכה משליח הציבור, המכוון להוציא את הציבור ידי חובה, והציבור גם הוא מתכוון לצאת ידי חובה, בברכתו (ד).

ז. יש אשכנזים, שמנהגם לומר את הברכה יחד עם שליח הציבור, אבל בלחש (ד).

ח. מי שלא שמע ברכה זו משליח הציבור, יאמר אותה ביחיד (ד).

ט. אם חל יום כיפור בשבת, אומרים אחרי העמידה ויכולו. ושליח הציבור אומר חזרה כבכל שבת, ואינו מזכיר בה את יום כיפור [ג].

י. שני אנשים עומדים בצידי החזן, אחד מימינו, ואחד משמאלו, בכל תפילות יום הכיפור [ד].

יא. האשכנזים נהגו לעשות כן רק בתפילת כל נדרי. (יד)