סימן תרכ"ב

סדר תפלת מנחה, ובו ד' סעיפים.

סעיף א

^אלמנחה אומר: אשרי (א), וּבָא לְצִיּוֹן (ב), ואין אומרים: ואני תפלתי, אפילו אם חל להיות בשבת (ג). הגה: ואין אנו נוהגין לומר: אשרי, ובא לציון, קודם מנחה, רק קודם נעילה (ד); וכן כתבו קצת רבוותא (מרדכי והג"מ ס"ס אהבה וסוף הלכות י"כ וכל בו ומנהגים); ואין אומרים: אין כא-להינו (ה) ביום כיפור (מנהגים).

^אטור והמרדכי בשם סדר רב עמרם.

(א) אשרי – פרק זה, בתפילת מנחה של כל השנה, מהוה הכנה לתפילת מנחה. אמנם ביום כיפור, אנו כבר מוכנים למנחה, מחמת תפילת המוסף. ואין אמירת אשרי באה אלא כדי להפסיק בין מוסף למנחה, שהיא התפילה הרביעית של היום.

(ב) וּבָא לְצִיּוֹן – בפסוקים אלו אומרים קדושה שזכתה לכינוי 'קדושה דמיושב', כי נאמרים עת כולם ישובים. קדושה זו מתארת כיצד מהללים המלאכים את ה'. את אמירתה, בכל יום, קבעו לסוף תפילת שחרית. אבל בשבתות, הואיל ושחרית ארוכה ממילא, סדרוה במנחה. וגם ביום כיפור, כך יש לנהוג.

(ג) אפילו אם חל להיות בשבת – נביא את לשון הטור, שהסביר מנהג זה: "ויראה שאין לומר ואני תפלתי, אף אם חל בשבת. כי מה שאומרים אותו במנחה בשבת, הוא על פי המדרש, יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר, וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר (תהלים סט יג). אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, רשעים כששותין ומשתכרין, יושבין ומנגנין. ואני איני כן, אלא וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן (שם פסוק יד), אף על פי שאני אוכל ושותה, אני בא לפניך. ועל כן נוהגים לומר אותו בשבת במנחה, לאחר שאכלו ושתו, וזה לא שייך ביום כיפור".

(ד) רק קודם נעילה – כי ביום זה, תפילת הנעילה היא האחרונה ביום, כמו שמנחה אחרונה בכל יום.

(ה) ואין אומרים: אין כא-להינו – בכל שבתות השנה אומרים את הפיוט "אין כא-להינו", מאחר וחסרות ביום זה ברכות רבות, הנאמרות בכל יום חול. וכדי שלא תחסרנה תשבחות לה', אומרים פיוט זה. אבל ביום כיפור, שהוא כולו יום של תשבחות לה', אין בכך צורך. אמנם הספרדים נוהגים לאומרו, והם נוהגים גם לומר פיטום הקטורת. ואכן, קיימים מנהגים רבים לגבי התפילות, וכל אחד יתפלל כמנהג מקומו.

סעיף ב

^בומוציאין ספר תורה וקורין שלשה בפרשת עריות (ו) עד סוף הפרשה, והשלישי מפטיר ביונה (ז) ^גומסיים: מי אל כמוך, ומברך לפניה ולאחריה; ^דואם חל בשבת מזכיר בה של שבת (ח), וחותם בשל שבת (ט). הגה: ואין אומרים: על התורה ועל העבודה, במנחה (י) (הגהות מיימוני סוף הלכות י"כ ומהרי"ל ומנהגים והגהות מרדכי).

^בברייתא מגילה לא, א. ^גטור. ^דשם וכן כתב רא"ש והמרדכי והר"ן בפרק ב דשבת. 

(ו) בפרשת עריות – הכתובה בפרשת אחרי מות (ויקרא יח). כי בני אדם מתאווים לאיסור זה, וצריך להזהיר על כך ביום הקדוש.

(ז) מפטיר ביונה – בו מסופר על אנשי נינווה שחזרו בתשובה, ובכך ביטלו את גזירת השמדתם.

(ח) בשבת מזכיר בה של שבת – כלומר מזכיר גם את יום השבת, ואומר "על התורה ועל העבודה ועל יום השבת ועל יום כיפור שנתת לנו…"

(ט) וחותם בשל שבת – כלומר בסיום הברכה יאמר "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים". ואף שההפטרה נאמרת מחמת יום כיפור, ולא בגלל שבת, עדיין יש להזכיר את השבת.

(י) במנחה – בני אשכנז נהגו שלא לומר את הברכה האחרונה מברכות ההפטרה. הטעם לכך הוא, כי בברכה זו יש הודאה על העבודה, שנעשתה בבית המקדש. ורק בתפילת מוסף, בה נזכרו קורבנות השבת והחג, מתאים להודות על כך, כשמברכים על ההפטרה, לפני מוסף. אבל במנחה, אין כל איזכור לקורבנות המקדש, לכן אין מקום לברכה זו, וכך אכן נוהגים האשכנזים. אמנם הספרדים נהגו לומר את הברכה, וכפי שפסק המחבר.

סעיף ג

^האם חל בשבת, אומרים: צדקתך (יא), ^וואומרים: אבינו מלכנו (יב); הגה: ובמדינות אלו אין אומרים: צדקתך (יג), ולא אבינו מלכנו (יד).

^הטור והר"ן. ^ור"ן.

(יא) אומרים צדקתך – כמו בכל שבת. ולמרות שבכל יום טוב משמיטים תפילה זו, מאחר ואין זה יום ראוי להצדקת הדין. אבל ביום זה, שהוא יום כפרה, ודאי ראוי לעשות כן.

(יב) ואומרים אבינו מלכנו – אף שמבקשים בתפילה זו על צרכינו, ואין לעשות כן בשבת. יום כיפור שונה בכך, בהיותו יום דין. לכן אומרים זאת, אף בשבת.

(יג) אין אומרים צדקתך – כי הכפרה המושגת ביום זה מגדירה אותו כיום טוב.

(יד) ולא אבינו מלכנו – משום קדושת השבת, שלא נדחית לדעה זו. וכך אכן נוהגים האשכנזים, אבל הספרדים נהגו לאומרו.

סעיף ד

(טו) ^זאין נושאין כפים במנחה ביום הכיפורים (טז); וכהן שעבר ועלה לַדּוּכָן, הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו (יז).

^זציינתיו בסימן קכט ועיין שם.

(טו) הקדמה לסעיף – בכל ימות השנה, אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה. מאחר וקיים חשש, שמא שתה הכהן רביעית יין בארוחת צהרים. והשתוי, פסול לעבודה במקדש, ואינו רשאי לישא את כפיו. לכן גזרו שלא שלא לישא כפים, גם במנחה של תעניות. כדי שלא יסיקו מכך, שניתן לישא כפים במנחה רגילה. אלא אם כן מתפללים מנחה סמוך לשקיעה, כי בזה לא גזרו.

(טז) במנחה ביום הכיפורים – בשאר התעניות, הותרה נשיאת כפים בתפילת מנחה, כשזו סמוכה לשקיעה, כאמור. אבל ביום כיפור, ההיתר ניתן לתפילת נעילה, שהיא הסמוכה לשקיעה.

(יז) ואין מורידין אותו – כי במנחה של תעניות, כאמור, ניתן להתיר ברכת כהנים. אלא שדחוה ביום זה, לתפילת הנעילה. על כן, גם מנחה, מתאימה מבחינת הזמן, לברכה זו.

סדר תפילת מנחה (תרכב)

א. מתפללים מנחה, כל אחד לפי מנהגו, וכמובא במחזורים [א].

ב. בתפילת מנחה קוראים בתורה, ומפטירים בספר יונה [א].

ג. אף שבשאר צומות נוהגים הכהנים לישא כפים במנחה, ביום זה לא יישאום, כי בתפילת נעילה יעשו זאת [ד].