הלכות סוכה

סימן תרכ"ו – העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג, ובו ג' סעיפים.

סימן זה מלמד על הצורך למקם את הסוכה דווקא תחת כיפת השמים. כדי להבין את פרטי הדינים שבו, נקדים מספר הקדמות:

• סיכוך הסוכה צריך להיות ארעי, מצמחים תלושים, שלא נעשו כלים. ובסימן תרכט, יוסברו דינים אלה בהרחבה.
• "צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ". רוב שטח הסוכה צריך להיות מחופה בסכך. סוכה שרוב שטחה אינו מסוכך, פסולה, כי "חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִלָּתָהּ".
• "תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (בפסול)". ציווי הסוכה נאמר בלשון עשיה (דברים טז) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ. כדי להורות שהנחת הסכך זקוקה למעשה, ולא שתיעשה מאיליה. לכן אם הוא נמצא שם ללא מעשה אדם, אין זה כשר.

להלן, יוסבר כל האמור, בדוגמאות שונות.

סעיף א

^א(אין לעשות סוכה תחת בית או אילן (א)); והעושה סוכתו תחת האילן, יש אומרים שאם ^בהאילן צִלָּתוֹ מְרֻבָּה מֵחַמָּתוֹ, פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ (ב); אבל אם האילן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אם הסוכה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בלא אילן, כשרה (ג), ^גאפילו לא השפיל הענפים למטה לְעָרְבָם עם סכך הסוכה; אבל אם אין הסוכה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, אלא על ידי האילן (ד), צריך שישפיל הענפים וִיעָרְבֵם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים, ויהא סכך רַבֶּה עֲלֵיהֶם ומבטלן (ה). ^דויש אומרים שאפילו אם הסוכה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בלא האילן, והאילן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אם ענפי האילן מְכֻוָּנִים כנגד סכך הכשר פסולה, בין שהאילן קודם בין שהסוכה קדמה, כיון שענפי האילן מְכֻוָּנִים כנגד סכך הכשר (ו). הגה: מיהו אם השפיל הענפים למטה וְעֵרְבָן עם הסכך, שאינן ניכרין, בטלין, והסוכה כשרה (ז) (הרא"ש והר"ן); וכן אם הניח סכך הכשר על סכך הפסול, מִקְרֵי עירוב, וכשר (ח) (מרדכי פ"ק דסוכה). אבל אם הענפים כנגד האויר שבין הסכך הכשר (ט) (או שהסכך הַרְבֵּה, שאפילו ינטל נגד האילן, נשאר כשיעור) (טור), כשרה, הואיל וצל הכשר הוא מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל האילן, יש שיעור בַּכָּשֵׁר לְהַכְשִׁיר (י); ובכל זה לֹא שָׁאנֵי לָן בֵּין קָדַם הָאִילָן לְקָדַם הַסְכָךְ, דין אחד להם.

^אמשנה סוכה ט, ב. ^באוקימתא דרבה שם. ^גטור בשם רש"י וכן כתב התוס'. ^דשם בשם אבי העזרי והראב"ן וכן כתב הר"ן.

• תחת בית או אילן – כי הסוכה צריכה להיות דווקא תחת כיפת השמים.

אמנם זו הקדמת הרמ"א, אבל גם המחבר מסכים לכך.

• אף אם הסוכה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ – פסול זה מוסכם על כולם, כי לא מוקמה הסוכה תחת השמים, רק תחת העץ.
• כשרה – האילן אינו נחשב, במקרה זה, כתקרה מעל הסכך. לכן נחשבת הסוכה כממוקמת תחת כיפת השמים.
• אלא על ידי האילן – ענפים שאינם בגובה הסכך, פוסלים את הסוכה. כי לא נתלשו, ואינם כשרים לחיפוי. ואין תועלת בסכך הכשר, שאינו מכסה את רוב סוכה.
• רַבֶּה עֲלֵיהֶם ומבטלן – כלומר, הסכך הפסול נעשה כשר, על ידי העקרון ההלכתי "ביטול ברוב", הנלמד מהפסוק (שמות כג) "אַֽחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּֽת". ואם רוב הסוכה מוצל, הרי זה צִלָּתוֹ מְרֻבָּה מֵחַמָּתוֹ, והסוכה כשרה, לדעה זו.
• מְכֻוָּנִים כנגד סכך הכשר – לדעה הקודמת, אילן שחמתו מרובה מצלתו, אינו נחשב כמסכך על הסוכה. אבל לדעה זו, כל ענף הנטוי מעל הסכך, מחשיב את הסכך הכשר כמי שאינו. ומחמירים כדעה זו[1].
• והסוכה כשרה – גם לדעה זו, וכפי שהסביר המחבר בדעה הראשונה.
• מקרי עירוב, וכשר – ולא אומרים שהוא מבטל את הסכך שתחתיו.
• כנגד האויר שבין הסכך הכשר – ענפי העץ אינם פוסלים את הסכך, כי אינם נטויים מעליו.
• יש שיעור בַּכָּשֵׁר לְהַכְשִׁיר – כלומר, האילן אינו מסייע להכשר הסוכה.

סעיף ב

^האם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר (יא) והוא ^ושינענעו, שֶׁיַּגְבִּיהַ כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה חבירו ומניחו; ואם לאו, פסולה משום: תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (יב). הגה: אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי , הואיל ואין הפסול בסכך עצמו (יג) (כל בו והגהות אשיר"י פרק קמא דסוכה).

^המשנה שם יא, א. ^וכר' יוסף משמיה דרב וברייתא, וכפירוש רש"י שם.

• כשר – כי תלישתו מכשירתו לסיכוך.
• 'תַּעֲשֶׂה', וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי – סכך זה הונח על סוכה, בעודו פסול. אחר הכשרתו, בקציצה מן העץ, על האדם לעשות מעשה ולהניחו. ובסכך כשר זה עדיין לא נעשה מעשה, לכן הוא "עָשׂוּי".
• ואין הפסול בסכך עצמו – המניח סכך, עושה בו מעשה, ובכך הסוכה נעשית כשרה. ומלבד התקרה, אין דבר המעכב את קיום המצוה. לכן בהסרתה, נעשית קיום המצוה אפשרית.

סעיף ג

^זהעושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים (יד), אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם (טו), כשרה (טז). הגה: וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור (יז), ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שָׁרֵי (יח) לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם צירים (דברי עצמו) שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל ביום טוב, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין (יט), שאז הסוכה פסולה.

^זטור.

• הרעפים – לבנים מחרס, או מרצפות דקות מחימר, ששימשו כיסוי לתקרות בתים. אין אלו גידולי קרקע, ופסולים לסכך.
• שהרעפים מונחים עליהם – אין קרשים אלו כשרים, למרות שהם מסככים, כי לא נעשו לסכך או לצל. ואם יוגבהו ויונחו שוב, יוכשרו[2].
• כשרה – כי עצים דקים אלו, מכסים שטח זעיר בלבד. מלבד זאת, הרי צִלָּתָהּ של הסוכה מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, גם בלעדם.
• הגגות העשויות לפתוח ולסגור – כבר נתבאר ברמ"א, בסעיף הקודם, שהגג שמעל הסוכה אינו פוסל, רק מונע את קיום המצוה. ובהסרתו, נעשה קיום המצוה אפשרי[3].
• שָׁרֵי – מותר. אין בפעולה זו מלאכת "בונה", כי הכיסוי נעשה לפתיחה וסגירה.
• שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין – אין מצוה לשבת בסוכה, אם זו אינה תחת כיפת השמים.

העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג (תרכו)

• סיכוך הסוכה צריך להיות ארעי, מצמחים תלושים, שלא נעשו כלים. ובסימן תרכט, יוסברו דינים אלה בהרחבה [הק].
• אין לבנות סוכה תחת אילן, שלא תלשו את ענפיו.
• על הסוכה להיות "צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ". כלומר, רוב שטח הסוכה יחופה בסכך. סוכה שרוב שטחה אינו מסוכך, פסולה, כי "חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִלָּתָהּ" [הק].
• אם הסוכה מסוככת ברובה, והצל של האילן יכול לסכך רק על שטח מועט מהסוכה, הסוכה כשרה, ובתנאי שענפי האילן אינם מכוונים כנגד הסכך הכשר [ב].
• ישנה הלכה "תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (בפסול)", , עליה הורה הפסוק שנקט לשון עשיה, כנאמר (דברים טז) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ. לשון זו מורה שהנחת הסכך זקוקה למעשה, ולא שתיעשה מאיליה. לכן אם סכך שמונח שם ללא מעשה אדם, אינו כשר [הק].
• אילן שענפיו מסוככים על הסוכה, וקצצם כדי לשמש סכך לסוכה, יש לנענעם אחר קציצתם [ג].

[1] על פי הכלל המקובל – "יש אומרים ויש אומרים, הלכה כדעה השניה".

[2] יש מקילים להחשיבם כסכך, אבל המחבר אינו סבור כן.

[3] ויש מחמירים להרים ולהחזיר את הסכך, לאחר הסרת הגג. אבל אין זו אלא חומרא בעלמא, ואפשר לסמוך על הרמ"א.