הלכות סוכה

סימן תרל"ז – דין סוכה שאולה וגזולה, ובו ג' סעיפים.

בסימן זה דנים האם ניתן לצאת ידי חובה בסוכה שאולה או גזולה. בסוכה שאולה, ניתן לצאת, ובניגוד ללולב, היא אינה צריכה להיות בבעלות היושב בה. אבל כמובן שאין לגזול, עבור קיום מצוה. הרי אמרו חכמים, שאסור להציל עצמו בממון חבירו, מלבד אם מתכוון לשלם[1]. וזה מוכיח כמה גדול הוא איסור הגזל, עד שאפילו הצלת חיים נאסרה, אם היא כרוכה בגזל. על אחת כמה וכמה שאין לפגוע שום פגיעה בחברו, לצורך קיום מצוה.

איך שלא יהיה, הסימן דן במי שלמעשה גזל, או ישב בסוכה גזולה, בלא לדעת שהיא גזולה. מתי יוצא ידי חובה, ומתי לא.

סעיף א

^אמי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד אפילו בסוף יום שביעי, ^בוכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת (א).

^אברייתא כז, ב וכחכמים. ^בשם וכחכמים.

• לצאת מסוכה זו ולישב באחרת – הסיבה שהמחבר כתב זאת היא, כי בגמרא יש דעה, שאכן חובה על אדם לשהות בסוכה מסוימת, השייכת לו, במשך כל ימי החג. לכן אומר המחבר, שאין הלכה כן.

סעיף ב

^גיוצאין בסוכה שְׁאוּלָה, ^דוכן יוצאין בשל שֻׁתָּפוּת (ב).

^גברייתא שם וכחכמים. ^דמכל שכן, דהא עדיפא משאולה, ריב"ש. 

• בשל שֻׁתָּפוּת – הלשון בו הורה הכתוב על חובת הישיבה בסוכה הוא "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג). ומבואר, כי הסוכה שנזכרה בלשון רבים נכתבה בכתיב חסר, בלא האות וא"ו, וכאילו כתוב בסוכַת. למדו מכך חכמים, שכל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת, וממילא אין חובה שזו תהא בבעלותם.

מבחינה ערכית, הלכה זו מדגישה את אחד העניינים המרכזיים של סוכות והוא, החיבור בין כל בני ישראל. נשוב ונראה זאת, גם במצות לולב, בה ארבעת המינים מגלמים את מגוון הסוגים של היהודים, המחוברים יחד לקיום המצוה.

סעיף ג

(ג) ^הסוכה גזולה, כשרה (ד). כיצד, אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה, יצא, שאין הקרקע נגזלת (ה). הגה: מיהו לכתחלה לא יֵשֵׁב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו (ו), כל שכן אם דעתו לגזלה (ז), וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו (ח), וכן בקרקע שהיא של רבים (ט) (הגהות אשירי וא"ז); מִיהוּ בדיעבד יצא (י). וכן לא יִקְצְצוּ ישראל הסכך בעצמם (יא), אלא יקנו אותם מעובדי כוכבים, דכל גזל אין עושין ממנו סוכה לכתחלה (יב) (מהרי"ל); ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה, ^ואף על פי שלא חיברן ולא שינה בהם כלום, יצא; תקנת חכמים (יג), שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד; ^זאבל אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה, וישב בה, לא יצא (יד). הגה: והוא הדין אם ראובן בנה סוכה בקרקע שמעון (טו), ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו הבנויה בקרקע שלו (טז), לא יצא בה ואין כאן תקנת השבים, הואיל ולא טרח בה ולא הוציא עליה הוצאות (יז) (הגהות אשיר"י פ"ב דסוכה).

^הברייתא לא, א וכחכמים, וכאוקימתא דרב נחמן. ^ושם בגמרא. ^זרש"י אהא דאמרו (כז, ב) דמודו רבנן בגזולה.

• הקדמה לסעיף – נאמר בכתוב: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ (דברים טז). מהמילה לְךָ למדו חכמים, שהסוכה צריכה להיות משלך, ואין אדם יוצא ידי חובה בסוכה גזולה. אם כי הגדרת הסוכה הגזולה מצומצמת ביותר, כפי שנלמד בסעיף זה, בכל אופן קיימת אפשרות כזו. לכן יאמר המחבר, שאם תפס את בעל הסוכה ולאחר שהוציאו מסוכתו ישב בה, קיים את המצוה.

דבר ברור הוא, שהמחבר לא נתכוון לעודד דבר נורא כזה. כי אין שום ערך למצוה, כשקיומה נעשה תוך כדי זלזול בחברו או ברכושו. הנביאים הרימו קולם בזעקה כנגד זאת, כדברי ישעיהו הנביא (ישעיה א יד) "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי".

ובכל אופן כתב המחבר שקיום המצוה באופן זה אפשרי, משני טעמים: א. אם יחזור הגזלן בתשובה, לא יצטרך לקיים מצוה זו שוב, הואיל ומבחינה רשמית לפחות, קיים אותה. והגם שלא יקבל עליה שום שכר, ולהיפך, ייענש על חילול השם. ב. אם הזמין הגזלן את חברו לשבת בסוכה, והמוזמן לא ידע כי הסוכה באה ליד מארחו שלא כדין, המצוה אכן נתקיימה על ידו, כי לא חטא בדבר. לאור הקדמה זו, נסביר את הסעיף בעזרת השם, כדי שיובן כהלכתו.

• כשרה – מיד יסביר המחבר, באיזו מציאות מדובר.
• שאין הקרקע נגזלת – אם כי לא ניתן לצאת ידי חובה בסוכה גזולה, כמוסבר בהקדמה, סוכה זו אינה מוגדרת גזולה, כי נותרה בבעלות אדוניה. ואמנם אין ערך למצוותו של התוקף כאמור, וגם ייענש עליה, אבל אינו חייב לקיים את המצוה פעם נוספת. וגם המתארח אצלו, קיים את המצוה.
• לא יֵשֵׁב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו – למרות שיכול אדם לצאת ידי חובה בסוכה שאולה (כאמור בסעיף ב), אין היתר להיכנס אל שטח חברו, ללא רשותו. בין אם הלה נוכח בה, בין אם לאו.
• כל שכן אם דעתו לגזלה – במקרה זה מדובר ברשע ממש, שייענש הן על גזל, והן על חילול השם.
• בקרקע של חבירו שלא מדעתו – ואף שקיימת אפשרות, שחבירו יסכים לכך.
• בקרקע שהיא של רבים – הקמת סוכה במקום שמזיק לרבים, כגון על מדרכה, עבירה גדולה היא, כי מונע מאנשים מעבר בטוח, ומעבר תקין של נכים.
• מִיהוּ, בדיעבד יצא – כאמור, משום שהקרקע אינה נגזלת, וסוכתו מוגדרת כסוכה שאולה.
• לא יִקְצְצוּ ישראל הסכך בעצמם – מהיערות, כי יתכן שיש חשש רחוק של גזל, היות ולא נתקבל אישור מפורש לקצוץ. ביערות של ימינו, אם הרשויות אינן מקפידות, הרי זה הפקר, ומותר. אבל היכן שמקפידות, הרי זה אסור, אלא אם כן יקבל אישור לכך.
• לכתחלה – רכישת עצים אלה מאינם יהודים, מבטלת מהם דין "חפץ גזול". מאחר ומלבד ייאוש בעליהם, עברו החפצים גם שינוי רשות, ובכך בטלה חובת השבתם לרשות הציבורית.
• תקנת חכמים – ושמה "תקנת השבים". ראו חכמים, שאם נערים על הגזלנים קשיים בדרך חזרתם בתשובה, ימשיכו הללו בדרכם הרעה. על כן תיקנו שאם השבת חפץ גזול כרוכה בטרחה רבה מדי, או שהיא תגרום נזק כספי גדול לגזלן, יכול זה האחרון להסתפק בהשבת שוויו הממוני, והחפץ ייעשה שלו.
• לא יצא – סוכה זו נבנתה על גבי מטלטלין, ונחשבת גזולה, הלכך לא ניתן לצאת בה ידי חובה. על כן אפילו הוזמן על ידי הגזלן, ואינו יודע שסוכה זו נגזלה, יצטרך, בהיוודע לו על כך, לשוב ולאכול בסוכה כשרה, הואיל ולא יצא ידי חובה בסוכה זו.
• בנה סוכה בקרקע שמעון – ומאחר ו"קרקע אינה נגזלת", יוכל ראובן לצאת בה ידי חובה.
• וגזל סוכתו הבנויה בקרקע שלו והסוכה עצמה היא בבעלות ראובן והיות ונמצאת מחוברת לקרקע של שמעון היא "נגזלת" ואין שמעון יוצא בה ידי חובתו.
• ולא הוציא עליה הוצאות – כלומר עצי סוכה זו שייכים לראובן, ושמעון חטפם הימנו בזרוע, הלכך אינו יוצא ידי חובה, כי סוכתו מוגדרת סוכה גזולה, ולא עברה לבעלותו של שמעון הגזלן. כי לא תיקנו חכמים את תקנת השבים בסוכה זו, מאחר וזו תוקנה רק אם הגזלן חטף עצים, ובנה מהם מבנה, ואז, כדי לעודדו לחזור בתשובה, מסתפקים בתשלום הערך הממוני של העצים. אבל במקרה זה, לא תיקנו כן חכמים, ונמצא שמעון יושב בסוכה שעציה בבעלות ראובן, ומוגדרת גזולה, ולא יצא בה ידי חובה.

כל האמור כאן הוא כמובן דיון ותוצאה משפטית בשאלה, אם היושב בסוכה כזו, יוצא ידי חובה. אבל אין כאן התייחסות לרוע של ראובן, שהשתלט על שטח לא לו, ובנה שם סוכה. וכבר דברינו אמורים בזה, שאין ערך למצוה כזו, אף שיוצא בה ידי חובה, כמוסבר בהקדמת הסימן.

דין סוכה שאולה וגזולה (תרלז)

• מותר לבנות סוכה בחול המועד [א].
• אסור לגזול סוכה או להיכנס אל סוכת חברו בכח, אף לצורך קיום מצות סוכה [הק].
• יוצא אדם חובת המצוה גם בסוכה שאינה שלו, כגון שהוזמן אליה, או ששאל סוכה [ב].
• אין לבנות סוכה בשטח ציבורי [ג].
• אם עשה כן, יצא ידי חובה בדיעבד [ג].

[1] שולחן ערוך חושן משפט סימן שנט סעיף ג-ד.